משכנות הרועים תקעז

רשאי להטות בפשרה וכך אנו נוהגים לדון וכך בקודש חזיתי לב"ד שלפנינו נו"ן דנים בפשרה בכ"הג והכל לפי ראות עיני הב"ד ובלבד שיכוין את לבו לשמים ואחז"ר נזדמן לידי ס' תשו' הרב הגדול מוהר"י באסאן ז"ל ובסי' ק"ו כתב מזה ועיין לה' כנ"הג אות ז' ע"ש משם ה' מוהרימ"ט ז"ל

(פוא פשרה. קי"ל פשרה בטעות בטלה כמ"ש בסי' כ"ה ואפילו שנשבע שלא לבטל הפשרה אם נתברר אח"כ שהיה בטעות כגון שלא מצא ראיה לדבריו ושוב מצא ראיה בטלה הפשרה ושבועה נמי אין כאן ועיין בתשו' מרן הב"י ז"ל שבס' אבקת רוכל סי' קמ"ב ע"ש

(פז) פשרה. פרטי הפשרה בטוש"ע סי' י"ב ודיני פשרה בטעות עיין כנ"הג חלק ח"מ מה"ק בסי' כ"ה מאות נ"א ואילך

(פח) פשרה . מי שהיו עליו ב"ח הרבה ולא היו רוצים הסוחרים להתפשר עמו ואמר הלוה לאחד מהם שיעשה עמו חסד לאמר שהוא רוצה להתפשר כדי להראות לשאר ב"ח שיש מהסוחרים שרוצים בפשרה אבל אתה תטול משלם בלתי שום אריכות הזמן והכי הוה וכתבו שטר הפשרה וחתמו בו כל הסוחרים והאיש הזה חתם גם הוא עמהם וטוען עכשו שלא חתמתי אלא ע"ת זה הדין עמו ויטול משלם לאלתר הרש"ך ז"ל ח"ג סי' ח' כנ"הג ח"מ סי' ר"א בהגהב"י אות כ"ד

(פט) פשרה. לוי ירד מנכסיו והיו עליו ב"ח הרבה וקצתם רצו להתפשר עמו וקצתם מסרבים בכתף סוררת כ' מוהרש"ך ז"ל בח"ג סי' ח' שכבר פסק בח"ב סי' קי"ג דכופין זה את זה וכ"כ בספר פליטת בית יהודה סי' כ"א ומוהר"י לירמא ז"ל סי' כ"ב שם בטעמא אמור רבנן דמנהג הסוחרים בכך הא למדת במקום שאין מנהג קבוע אין כופין אותם וצריך לחקור במנהג סוחרי עירינו זה תונס יע"א ועיין בה' משאת משה ז"ל חלק ח"המ סי' נ"ב ובס' ברכי יוסף סי' י"ב אות י"ד ע"ש

(צ) פשרה. שאלה ראובן הוציא כת"י על שמעון שח"ל ת"ר גדוש וכתב בו וכשאפרע לו הסך אקח ממנו כת"י הנז' וטוען כי כבר נתפשרו בו בת"ק גרוש ע"י שר העיר וקבלת אותם וראובן מכחיש אלא ששר העיר הביא לי הסך ההוא בלי שום זכר פשרה ועוד באותם הימים לא מצאתי לי שום עד על מה שטענת כי לא חייבתי עצמי רק להפצירך ורדיפת שלום בינך ובין השלטון אשר הייתי משרת אותו להיות אני משתדל בפרעון אך לא להתחייב הן היום מצאתי און לי עד א' שמעיד שהתניתי עמך להיות אתה המתחייב וא"כ הויא פשרה בטעות ושכמ"ה

תשובה ממדב"ר קדמות אתיא אח"ל אח"ל הא דת"ר בסנהדרין דף ה' ביצוע בשלשה דר"מ וחכ"א פשרה ביחיד וכו' והא דנקט ת"ק ביצוע וחכמים פשרה עיין בתמים דעים סי' ר"ז דבר דבור על אופניו אר"א ש"מ פשרה אינה צריכה קנין דאי ס"ד צריכה קנין למ"ל תסגי בתרי ולקנו מניה כי היכי דלהוו עליה סהדי והלכתא פשרה צ"ק ופירש"י ז"ל ואפי' בג' דהיינו למ"ד בג' והכריע ר"א דטעמא דר"מ משום דבפשרה נמי צריך הכרע וכמ"ש התוס' ז"ל ע"ש

והרי"ף ז"ל פסק כמ"ד בשנים ובקנין וכתב עליו הנמק"י ז"ל לאו דוקא שנים דבחד סגיא ע"ש והנה הגם דדברי הש"ס דקאמר מ"ד בתרי אפילו בחד והא דקאמר בתרי כי היכי דלהוו עליה סהדי ע"כ א"כ כששניהם מודים בפשרה אפילו על ידי א' וקנו מידם פשרה גמורה היא ומ"ש הרי"ף ז"ל לישנא דרשב"ג היינו כי היכי דלהוו עליה סהדי דלא ליתו לידי הכחשה וכן י"ל דעת הרמב"ם בפכ"ב מה' סנהדרין

וראיתי להרב המגיד ז"ל שהק' וז"ל כמה כח יש בפשרה מדין כיון דבפשרה צריכה קנין והלא בדין נמי אם קנו מידם אינם יכולים לחזור וכו' עכ"ל ולכאורה קשה דמאי קושיא כיון דכתבו המפרשים אפילו ביחיד מהניא פשרה וכמ"ש הוא ז"ל והא דקאמר רשב"ג תרי כי היכי דלהוו עלייהו סהדי כדאמרן ובדין נמי בעי שלשה אבל שנים שדנו אין דיניהם דין אם לא ע קנין שקבלו עליהם מידי דהוה בקרוב ופסול ואפשר דהרב ז"ל לא מותיב אלא לרבינו ז"ל כפי מה שפירש הוא ז"ל דדוקא בשנים וג' מהני בפשרה ושינויא דגמרא דחייה בעלמא הוא אמטו להכי שפיר דייק דמה יפוי כח וכו' זה נ"ל לדעת הרב ז"ל ודוק

והנה ראיתי להתוס' ז"ל אהא ברייתא גופה ד"ה יפה כח וכו' שהק' קושית ה"המ ז"ל וק"ל דלפי שיטת הש"ס נראה דלק"מ וכמ"ש וצ"ל דדעת התוס' ז"ל כפי דעת רבינו ז"ל כפי שיטת ה"המ ז"ל או שנאמר דקו' התוס' לפום מאי דסא"ד למימר אפילו בחד וכמ"ש מוהרש"א ז"ל בדבור הקודם לזה ותירוץ ה"המ כתי' התוס' ז"ל

עוד הקשה הרב המגיד ז"ל כיון דמסיק מ"ד תרי אפילו בחד סגיא אמאי לא פסק רבינו ז"ל אפילו ביחיד ע"ש ולע"ד נראה דרבינו ז"ל העתיק הברייתא בצורתה דצריך שנים כי היכי דלהוו עליה סהדי ואמר ר"ן אם מודים ז"לז אפילו ביחיד וזה לא ביאר רבינו ז"ל או משום שהעתיק לישנא דרשב"ג או משום מלתא דפשיטא דכיון שע"י קנין ומודים ז"לז מהיכא תיתי לומר שאינה פשרה גמו' היא לפי"ז דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אפילו ביחיד מהנייא ע"י קנין כששניהם מודים וא"כ בנ"ד שנעשית ע"י יחיד ושלא בקנין לאו ממשא אית בה

ואם לחשוך אדם לומר והלא כתב הרב"י ז"ל סימן י"ב בשם תשו' הריטב"א ז"ל ופסק אותה בשלחנו דאם קבל גזרת הפשרנים אינו יכול לחזור אפי' שלא ע"י קנין יעו"ש וא"כ הכא דביחיד מהניא ולא מחסרא אלא פירעון הפשרה במקום הקנין א"כ פשרה גמורה היא אף אתה אמור לו דמאן דדמה הא לא חש לקמחיה חדא דכבר מלתא אמורה דפשרה ביחיד לא מהניא אלא כששניהם מודים והכא התובע מכחיש שלעולם לא קבל המעות בתורת פשרה ועוד והן לו שקבל פירעון מפאת פשרה כל אימת דבעי למהדר מצי הדר ביה אבל נתבע לא מצי הדר ביה והרי שלך לפניך מ"ש הרב העיטור ז"ל בדין פשרה דף מ"ח ע"ד ז"ל ומסתברא דפשרה בלא קנין ופרע ליה ההיא פשרה בקנין הוא לגבי תובע ונתבע לא מצי הדר ביה אבל תובע מצי הדר ביה להרי"ף ז"ל בתשו' עכ"ל וביאור כונתו רצויה היא שפירעון הפשרה בקנין הוא להנאת התובע לענין שהנתבע לא מצי. הדר ביה אבל תובע אלים כחיה ומצי הדר ביה הרי לך דפריעת הממון אינה בקנין אלא להנאתו אבל אי בעי הדר ביה מצי

ומעתה מ"ש הריטב"א ז"ל שאם הנתבע קבל