משכנות הרועים תקעו

בעל החנות וביום א' בבקר עמד הנער הזה ופתח דלתי החנות וישב שם ואח"ך הניחה פתוחה ונכנס לחנות אחרת וחזר וישב בחנות ראובן ושוב יצא חוץ מהמבוי שיש בו החנות והלך אצל החנוני לקנות ממנו מה שצריך לסעודתו והחנות פתוחה וטוען ראובן שבעש"ק הניח החפצים בחנות ולא נמצאו ובא להתדיין וצועק מר על מה שהתרה בו שלא לפתוח החנות בלתי במעמד ובמושב ראובן והנער אומר כי לא ראה החפצים בחנות ולא גנב מאומה והעדים מעידי' שהניח החנות פתוחה פעמים כמו שנאמר

והנה אם באנו לדון בעל החנות כדין נגזל דנשבע ונוטל צריך שיעידו העדים שנכנס ריקם ויצא טעון כלים תחת כנפיו ושהנגזל אמוד בהם כמ"ש בטוש"ע סי' צ' ובנ"ד החפצים שטוען ראובן שנאבדו קלים הם היו וע"ע בתשו' ה' מוהרשד"ם ז"ל סי' קע"ד אך במה שהניח החנות פתוחה צריך חיקור דין אי חשיב פושע או"ד גרמא בנזקין בעלמא ובפורץ גדר לפני בהמת חבירו ויצאה איפליגו בה רבוותא הראב"ד והרמ"ה ז"ל וסיעתא דשמיא דחייב על הבהמה ודעת הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' נ"מ דפטור כמ"ש הטור סימן שצ"ה ע"ש בב"י ובספר בד"ה ובמור"ם ז"ל שם והסמ"ע ז"ל כתב דאפי' למ"ד פטור ה"מ בדיני אדם אבל בדיני שמים חייב ע"ש ועיין במהרשד"ם ז"ל ח"מ שחילק בין ב"ח דניידי ע"ש

(עח) פריעת ב"ח. קי"ל דפריעת חוב מצוה כדאי' בפרק הכותב וכתב הטוש"ע סי' צ"ז סט"ו ובמור"ם דמכין אותו עד שתצא נפשו לקיים מצוה זו ע"ש והדברים מוכיחים דהוי מצוה דאורייתא וכ"כ הרדב"ז ז"ל בח"ב שבשני סי' תר"י עש"ב ועיין בה' ב"י ז"ל י"ד סי' רל"ח ובח"מ סי' ע"ג וכמ"ש לקמן באות ש' מדין שבועה סי' ובקונט' ארעא דרבנן מה"ב סי' קפ"ז ע"ש

(עט) פשיעה. ראובן חייב לשמעון מנה והניחוהו במשמר עד אשר יג'דל פר'ע לשמעון בחובו והלך לוי בדרך ערמה לשר בית הסוהר לאמר לאסורים צאו ויצא ראובן מבית כלא ופשט לו את הרגל נתיב לא ידעו עיט ועמד שמעון לקבול אצל לוי כי הוא היה בעוכריו לאבד ממונו והשבתי דהנר' לע"ד דלוי פטור בדיני אדם דאינו אלא גרמא בעלמא ואהא דאמרי' בפ' הכונס דנ"ח אריב"ל ד' דברים העושה אותם פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים וכו' ופורץ גדר לפני בהמת חבירו והוינן בה אי בכותל בריא בדיני אדם נמי לחייב פירש"י ז"ל דקאי אכותל דוקא אבל אם נאבדה בהמה פטור דלא עביד מעשה וע"ש בתוס' והרא"ש ז"ל וכן היא שיטת הרי"ף ז"ל ועיין בהרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' נזקי ממון דין כ' והטור סי' שצ"ו ומור"ם שם תפס שיטת הראב"ד ז"ל ועיין בה' כ"מ ז"ל שהביא תשובת רבינו לחכמי לוניל ובתשו' הרשב"ם חלק ח"המ סי' שצ"ו ובכנ"הג לשם עיין בטוש"ע סי' קל"א סי"ב גבי ערב לגופו של לוה ולא על הממון

(פ) פשרה. ראובן נושים בו הרבה בני אדם ועמדו אנשים של צורה ופשרו ביניהם שכל אחד מהם יגבה חצי החוב שלו וימחול על הנשאר וגמרו הענין ושכל אחד יביא שטרו ליד הפשרנים וכן עשו והצליחו לבד אחד מהם שהתל בהם ולא מסר שטרו ליד הפשרנים ואחר שקיבל חצי חובו רצה לחזור בו כי לא נטל בקנין ולא החזיר השטר ודנתי דלא אהניא לרמאה רמאותיה כיון שקבלו מה שגזרו הפשרנים וכמ"ש מוהרשד"ם ח"המ סוף סי' י"א וסי' ז"ג ועיין בהכנ"הג סי' י"ב בהג"הט אות ו' ובה' תורת חיים ז"ל ח"ב סי' ל"ח דה"ה התובע אינו יכול לחזור בו ע"ש וכן מצאתי לה' משאת משה ז"ל חח"מ סי' ס"ב ואפילו תפס אח"ך משאר ב"ח מוציאין מידו עיין להרב מגן שאול סימן ז"ך

(פא) פשרה ראובן תבע מחבירו מנה והלה כופר בכל וראובן שכח שיש עדים בדבר ועמד ונתפשר עמו בחמשים ואח"ך מצא שהיו עדים בדבר הו"ל פשרה בטעות וחוזר הרי"ף ז"ל בתשובה סי' ק"ד וקכ"ד ובתשו' מרן שבס' אבקת רוכל סי' קמ"ב

(פב) פשרה ראובן נתפשר עם אשת אביו . כנגד שבועת אלמנה ופטרה וכשבאה להנשא נדרה לבעל סך יותר ממה שגבתה מנכסי בעלה הא' ואז עמד ראובן לערער והוריתי להם משפט כתוב בספר דרכי נועם דף כ"ב ע"ב סי' טו"ב

(פג) פשרה. קי"ל דפשרה צריכה קנין כמ"ש בטוש"ע סי' י"ב ס"ה ע"ש וכתב מרן בש"ע שם סי"ג דאם הנתבע קבל גזרתם וכתב עליו שטר בלשון הודאה או בלשון חיוב אעפ"י שלא קבל קנין על הפשרה אינו יכול לחזור בו ע"ש וכ"ש אם מסר הדבר שגזרו עליו הפשרנים ועיין בתשו' הרב מוהרשד"ם ז"ל סוף סי' י"א וי"ב ועיין בהכנ"הג שם אות י"ו ועיין לה' מוהרח"ש ז"ל ח"ב סי' ל"ח ועיין בתשו' הרי"ף ז"ל סי' קצ"ג וקצ"ח ובתשו' מרן ז"ל שבס' אבקת רוכל סי' עק"ב ובס' זקן אהרן ז"ל סי' קנ"ט

(פו) פשרה. קי"ל דלאחר גמר דין אין הדיינים רשאים לעשות פשרה כמ"ש בטוש"ע סי' י"ב ס"ב וכתב ריא"ז וז"ל הובאו דבריו בס' השל"הג ז"ל בפרק ז"ב דה"מ להטיל עליהם הפשרה שלא מדעתם אבל על ידי פיוס ופיתוי אדרבא מצוה קעביד והבאת שלום בין אדם לחבירו ע"ש והב"ח ז"ל חלוק בדבר וה' ש"ך ז"ל כתב ע"ד הרב"ח ז"ל הללו ומה שהביא עוד שם דדבריו שאין דבריו נכונים והנלע"ד דמרן ז"ל בש"ע לא ס"ל הכי מדסיים בה וז"ל אבל אחר שאין הדיין רשאי לעשות פשרה ביניהם שלא במושב הקבוע למשפט עכ"ל דאטו אחר שאינו דיין מי מצי להכריחם לקבל דעתו לעשות פשרה שלא מדעתם אלא עכ"ל דה"ק דאחר יכול לפייס ולפתות הבע"ד אבל הב"ד אפילו בכ"הג בפיתוי ופיוס לא מצו עבדי הכי כנלע"ד בדעת מרן ז"ל ולענין אם עבר הדיין ועשה פשרה אחר גמ"ד כ' ה' מוהריק"ש ז"ל סי' מ"ד דהוי כטועה בדבר משנה וחוזר ועיין בהכנ"הג סי' כ"ה בהג"הט אות כ"ח

(פה) פשרה קי"ל כשם שאסור להטות את הדין כך אסור להטות את הפשרה לא' יותר מחבירו כמ"ש בטוש"ע סי' י"ב ס"ב ע"ש ונראה פשוט דה"ד כשמטה בפשרה מאהבתו של זה או משנאתו של זה אבל כשנראה לדיין שטענות האחד הם יותר חזקים ובריאים יותר מחבירו או שהדין במחלוקת הפוסקים שנוי והדבר שקול אלא שנראה לב"ד כת הסוברים הא' יותר נכונה מסברת האחרת