משכנות הרועים תקעה

והרב האורו"ת ז"ל בתומים סק"י המציא ג"כ נפקותא בדרך רחוקה ע"ש והנה בעת"ה נדפס מחדש חדש ממש ספר כתיבה לאחד מרבני אשכנז וראיתי לו בחידושיו שם גבי הך קטינא דאביי שכתב עוד נפקותא אחרת והוא שאם נאבדו המטלטלין לאחר שפרעו משלהם שאין היורשים לומר שהמעות נתנו בעד הקטינא והמטלטלי שהניח הרי נאבדו וכו'. והנה הרמב"ם ז"ל כתב בדין זה שהיתומים סילקו לב"ח במטלטלי עצמם משמע דס"ל דאם נתנו משלהם המעות. אע"ג דהניח להם אביהם מטלטלים יכולים לומר שנתנו בעד הקרקע עכ"ל אהמ"ר מלשון הרמב"ם שכת' מן המטלטלין משמע שלא נתנו לו המטלטלים טלים עצמם הלא המאה הבאה מן המלטלטלין ועוד לפ"ד ז"ל דעובדא דקטינא הכי הוה א"כ הכי הול"ל אבל אם נתנו משלהם יכולים לומר שנתנו בעד הקרקע

וכתב עוד ז"ל אפילו אחר תקנת הגאונים אם נאבדו אלו המטלטלין כיון שסילקו במעות שלהם יכולים לומר שנתנו בעד הקרקע ע"ש כל זה כתב הרב ז"ל לפי שיטתו וכבר כתיבנא מאי דנראה לע"ד הקצרה ועיין לה' נאמן שמואל ז"ל סי' פ"ו ולהרב מח"א ז"ל בה' גביית חוב סי' ט' ואין להאריך עוד כי החולשא גברה קוה קויתי ה' ישלח דברו ויחלימני כי"ר

(עו) פריעת ב"ח גוי. קי"ל פריעת ב"ח מצוה כדקי"ל ר"פ שום היתומים ואמרי' בפרק הכותב דף פ"ו אמר רב כהנא לר"פ לדידך דאמרת פריעת ב"ח מצוה אי אמר לא בעינא למעבד מצוה מאי איכא למימר אמ"ל תניתוה בד"א במצות לא תעשה אבל במצות עשה מכין אותו עד שתצא נפשו עיין בפירש"י ז"ל דמהין צדק מפיק לעשה ושאר רבוותא מקראי אחריני מפקי לה כמ"ש במקובצת וכבר כתבנו לעיל בס"ד ומעתה נובין ונדון אי. ב"ח גוי אי איתא מכללא דחיובא או לא ואתה דע לך דמרן ז"ל בב"י סי' ס"ו מחו' י"ג הביא תשו' להריטב"א ז"ל דפשיטא ליה דכל מלתא דאמר רחמנא ד"ת ישראל וגוי משמע אבל מילתא דלא הויא אלא מדרבנן לזה נאמרה ולא לבני נח ע"ש

אמור מעתה רמיא עלי חיובא על בא"ר אי פריעת ב"ח מצוה דעבדי רבנן דמשנ"ו בדבורייהו אי הוייא מדאורייתא וכדמשמע להו לרבוותא מקראי למר כדא"ל ולמר כדא"ל או"ד לא הויא אלא מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא נינהו קושטא קאי גברא דשפיר חזי אגמורי מורי מגמר מצות עשה דאורייתא קאמר מדפשיט ליה לר"פ גופיה מארה דשמעתא מהא דתנן אבל מ"ע מכין אותו עד שתצא נפשו במ"ע דסוכה ולולב ועיין בתוס' דק"ל דמאי קמבע"ל ע"ש וכן מתבאר נמי מדברי הרבוותא אשר הובאו במקו' לשם ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' מלוה דין ד' גבי לוה אמוד ורמאי ומראה עצמו שאין לו כלום שיש כח ביד הב"ד לעשותו עד שיפרע ב"ח וכו' שפריעת ב"ח מצוה ומינה דאי אמר לא בעינא למעבד מצוה דכייפינן ליה כשאר מ"ע. גם אשו"ר להרא"ש ז"ל בתשובה כלל ח' סי' ב' והביאה הטור וטוש"ע סי' ע"ג ס"ה דאם יש עליו חוב ואין לו מה לפרוע עד שימכור חפציו ונשבע שלא למכור חפציו לפרוע מה שהוא חייב אין השבועה חלה דהו"ל נשבע לבטל את המצוה דמושבע ועומד מהר סיני הוא למכור את אשר יש לו לפרוע ב"ח דפריעת ב"ח מצוה ומכין אותו עד שתצא נפשו אם אינו רוצה לפרוע עכ"ל אלמא סבר לה מר דמצות עשה דאורייתא היא ואין השבועה חלה עליה דאי ס"ל דלא הוייא אלא מדרבנן הא מר הוא דס"ל דהשבועה חלה על מצוה דרבנן כמ"ש בכלל י"א סי' ג' וכת' הטור סי' צ"ז סכ"ט שפריעת ב"ח מצות עשה היא ומכין אותו עד שתצא נפשו כדי לקיימה עכ"ל דעת קדושים שפריעת ב"ח מצוה דאורייתא היא ודלא כמ"ש ה' מהר"א מוט"ל ז"ל המובא בתשו' ה' מוהרח"ש ז"ל ח"ג סי' ז"ן וכבר הושב מהרב המחבר ז"ל שם ע"ש

הנה כי כן לפי מה שהשריש לנו הריטב"א ז"ל דבדבר תורה לזה ולזה נאמרה א"כ גם פריעת ב"ח גוי דינא הכי אלא דנראה לחלק דע"כ לא קאמר הריטב"א ז"ל אלא בענין ההקנאות תדע דגמרינן קיחה קיחה משדה עפרון אבל במילי דמצוה אע"ג דאית בהו דררא דממונא לא ראי זה כראי זה לישראל נאמרה ואדרבא בפרק הגוזל דקי"ג אמרינן דהפקעת הלואת גוי שריא וזוהי שקשה על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"א מה' גזילה אפילו כותי עע"ז אסור לעושקו או לגוזלו וכו' ולשם כתב איזהו עושק וכו' כגון שהיה לו ביד חבירו הלואה וכו' דהא קי"ל הפקעת הלואתו מותרת ותירץ מרן ז"ל בכ"מ דרבי' סובר כפירש"י הפקעת הלואתו שאינו גוזל ממש שרי כי ליכא חילול ה' דטוען ליורש נתתי לאביך וכו' ע"ש ומינה כשהגוי תובע את חובו בריא בחיובא מחייב הישראל לשלם במיטבא אלא דלא אתינן עלה אלא משום דאיכא ח"ה ולאו משום מצות עשה דפריעת ב"ח וע"כ אין לחלק בדברי הריטב"א ז"ל כדכתי'

איברא הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' מלוה דין ו' היה לו מטלטלין או קרקע והיה עליו שט"ח לכותים ואמר הרי כל נכסי משועבדי' לכותים ואם יטלו אותם הישראל בחובם יאסרו אותי הכותים בחובם והיה בשביה הורו רבותי שאין שומעין לו ויגבו הישראל וכשיבואו הכותים ויאסרוהו כל ישראל מצווים לפדותו ופסקו הטוש"ע ס"סי ק"א וא"א דהגוי ליתיה במצות עשה דפריעת חוב תפ"ל דאין שומעין לו משום דפריעת ב"ח ישראל קא מקיים מצות עשה משא"כ פריעת ב"ח דגוי אלא ש"מ דאידי ואידי אית בהו מ"ע ומ"מ ישראל עדיף טפי ומיהו איכא למימר דלפי מה שטוען הלוה דהגויים יאסרוהו ויניחוהו בשביה ואמרו ז"ל שבי קשה מכלן דכלהו איתנהו ביה ואין לד דבר שעומד בפני פקוח נפש וממילא לא חיישינן למ"ע דפריעת ב"ח אהא יהבו רבנן בטעמא דכל ישראל מצווין לפדותו

שבתי וראה בתשובת הרשב"ש ז"ל סי' תקע"ג דמפשט פשיטא ליה דאפילו בחובות גוי איתיה בכלל פריעת ב"ח מצוה וראיה מדאמרינן בפרק הגוזל ישראל וגוי הבאים לפניך לדין אם אתה יכול לזכותו בדינינו אומרים לו כך אנו דנים ואם אתה יכול לזכותו בדיניהם אמור לו כך אתם דנים ובחוב בין בדינינו בין בדיניהם חייב ועוד שהרי נפסקה הלכה דגזילו אסור וכו' ע"ש ולפי מ"ש דלא מקרי גזילו אלא הפקעת הלואתו דשרי ליה מאריה כמדובר והנראה לענ"ד הקצרה שכך ראוי להורות

(עז) פשיעה ראובן נגנב לו מחנותו איזה חפצים ולא ידע מי הוא זה ואיזהו אשר גנב ע"כ צוה לנערו המתלמד אצלו במלאכתו שלא יכנס לחנות ולפותחה עד עת בא ראובן