משכנות הרועים תקעד

להו ע"ש ומדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו נחה שקטה אר"ש כמו שנאמר כמדובר

ובצפייתינו צפינו בהג"א דפ' הכותב שכתב בשם מוהרי"ח ז"ל וז"ל מיהו היכא דלא הניח להם אביהם כלום וכו' אבל מצוה איכא משום כבוד א"וא מיהו איכא למ"ד שאינו חייב בכבוד אביו רק משל אביו אבל משלו אפילו מצוה ליכא וכן קי"ל בספ"ק דקידושין עכ"ל ולדעת רש"י ז"ל פרק מ"ש נשוי דלא הוייא אלא מצוה דרבנן ל"ק דהבעיא היא בעיקר מצות כבוד א"וא מדאוריי' אבל אה"נ דמדרבנן מצוה קעביד אבל לדעת התוס' בפרק מי שהיה שכתבו דאפילו למ"ד מלוה ע"פ גובה מהיורשים כי פרעיה לבע"ח מצוה קעביד פשוטן של דברים מוכיחים דמדאורייתא היא והא דלא כייפינן עלה משום דהוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה כמ"ש בפרק הכותב ק' ותו דאיכא מאן דאמר התם בקידושין דף ל"א קתני מכבדו במותו כיצד וכו' דאמאי לא קתני כיצד הרי שהיה עליו חוב לאחרים ולא הניח כלום לדעת רש"י ז"ל ומטלטלין לשאר הפוסקים דחייבין לפרוע חובת אביהם והנה לדעת הרב מוהרי"ח ז"ל אביי בקטינא דארעא דאמר להו מצוה עבדיתו לדעת רש"י אתי כמ"ד משל בן ודן את הדין למעבד עובדא ור"י נמי דאמר דאפילו לא הניח להם אלא מלא מחט גובה מלא קרדום כקטינא דאביי ה"נ ס"ל אלא דיש לחלק קצת והתוס' שם בקידושין כתבו נראה דהלכה כמ"ד משל אב ע"ש ולעיקר הקושיא עין רואה שכבר הרשב"ש ז"ל בתשו' ח"ד אשר הובאת לך ראה והתקין טעם לשבח כדי שלא יקרא אביהם לוה רשע ולא ישלם ע"ש וכ"הג כתבו התוס' שם בכתו' אהא דק"ל ז"ל מדאמרינן הניח להם פרה וכו' ותירץ דהתם הוי קלון האב ע"ש אלמא נהי בכבוד אינו אלא משל אב מ"מ בקלון שלא יקרא רשע מצוה קעביד

ועלה מן האר"ש דבשבק להון אבוהון ארעא לדינא דגמרא נמי אי מלוה בשטר ויתומים גדולים או מלוה על פה ובאחד מג' דרכים גובה מן היורשים וכייפינן להו ונחתינן לנכסייהו ובדלא שבק להו אלא מטלטלי מדינא דגמרא לא משתעבדי לב"ח אלא לדעת ר"ח והרא"ם והריב"ק ז"ל דגובה מן המטלטלין ביתומים גדולים כדעבוד רבנן כדשנו בפרקייהו ודעת הרשב"א ודעמיה ז"ל דמיכף כייף להו נמי אפילו בשוטים אלא משום מצות כבוד א"וא דהויא מצוה שמתן שכרה בצדה דאין ב"ד של מטה מוזהרין עליה ואפי' למ"ד משל אב שנייא דא דלא מקרי אבוהון לוה רשע ולא ישלם ובדלא שבק כלל דעת רובא דרבוותא דאפילו מצוה ליכא אמנם דעת רש"י גבי קטינא דאביי ודעת הרז"ה ז"ל והר"ם בן יוסף ז"ל שהביא ה' בע"הת ז"ל אע"ג דלא מחייבי מדינא הא מיהא מצוה איכא דלא ליקרי אבוהון וכו'

והשתא מיהא דתקוני הגאונים ז"ל דמטלטלי דיתמי נמי משתעבדי לב"ח ויהבינן להו דינא דמקרקעי למכפינהו ולמיחת לנכסייהו ולמגבי מאי דמסקי באבוהון מיהו בדלא שבק כלל אכתי בפלוגתא דרבוותא קיימא וכדכתי' והנה למאן דס"ל דהיכא דלא שבק אבוהון כלל אפילו מצוה ליכא מוקמי לעובדא דקטינא דארעא דאביי דאמ"ל מצוה עבדיתו בדשבק להון מטלטלי מיירי וכדתרגמה הרמב"ם ז"ל ספי"ח מה' מלוה ע"ש

והטור שם סי' ק"ז סי"ח העתיק הך עובדא דקטינא כלה כמות שהיא דמשמע אפילו בדלא הניח כלל זכה הב"ח בהך חמשים זוזי וה"ט כדאמ"ל אביי מצוה עבדיתו וזוהי שקשה דהוא ז"ל בריס"י פסיק ותני דבלא ירשו כלום אפילו מצוה ליכא ואי מיירי בדשבק להו מטלטלי וכדעת הרמב"ם ז"ל הו"ל לפרש דמתקנת הגאונים גובין מדינא ותו לא מהניא להו אם פירשו ואמרו אנו נותנים בשביל הקרקע ומרן בב"י הביא דעות המפרשים בסלע המחלוקת ע"ש ואכתי הו"ל לפרש דמיירי בהניח מטלטלין דנ"מ טובא לענין דינא דלבתר תקנת הגאונים יגבו המטלטלין והמקרקעי כמדובר

ושו"ר למרן ז"ל בספר בד"ה שעמ"ש בב"י ופשוט הוא כתב מאחר שפסקנו בתחלת סי' ש"י כדברי האומ' לא תניח להם אביהם כלום אפילו מצוה ליכא האי דינא. ליתיה לדידן אחר תקנת הגאונים לגבות ממטלטלי דיתמי דאם לא הניח להם מטלטלי אינו יכול לחזור ולטורפה מהם כיון דליכא למימר הני חמשים מצוה עבדיתו ואם הניח להם מעיקרא הו"ל לגבות כדי חובו מהמטלטלים ומהקרקעי ומהתימה על רבינו שכתב בתחילת דין זה שאם לא ירשו מאביהם כלום אפילו מצוה ליכא למה כתב דין זה כיון שאחר תקנת הגאונים ליתיה עכ"ל והלשון יש בו מהדיוק דמעיקרא פשיטא ליה דמיירי בשלא הניח להם אביהם כלום ואהא ק"ל ממ"ש בתחלת הסי' דבכ"הג אפילו מצוה ליכא והדר קאמר והאידנא ליתיה לדידן אחר תקנת הגאונים ולתקנת הגאונים בהניח מטלטלין היא והדר קאמר דאם לא תניח להם מטלטלים אינו יכול לחזור וכו' ואח"כ כתב והניח להם אביהם והכנ"הג בסי' הנז' בהגה"בי הביא הלשון מתוקן ומובן מעצמו דמרן אצדודי קא מצדד במאי עסקינן אם בלא הניח או הניח ושבין כך ובין כך ק' על הטור

וראיתי להרב הפרישה ז"ל שיחס דעת הטור כדעת הרמב"ם ז"ל דמיירי בהניח מטלטלין ותמה עליו דסתם דבריו ולא כתב לאחר תקנת הגאונים ז"ל גובה מן הדין ע"ש ועל מ"ש הטור שם סי"א והנמשך פרטי דינים מדינא דגמרא נינהו קרא ערער בס' בד"ה שם ע"ש ומ"ש עוד ה' הפרישה דאיכא נ"מ גם בז"הז אם אין ידוע שלא הניח להם אביהם מטלטלי והב"ח טוען שהניח להם מטלטלין שאם נתנו סתמא החמשים דיכול הב"ח לומר ממה שירשו נתנו לי וצ"ע עכ"ל. אהמ"ר אין זה מתקבל דאי מיירי בטוענו שמא אלא דמסתמא ממה שירשו נתנו אין זה מופת חותך להזקיקם שבועה דלא הויא אלא טענת שמא וכמ"ש ריס"י זה בשם תשו' הרי"ף ז"ל ואי בטוענו בריא אפילו שאין משפט הלשון מורה כן לא רמיא עלייהו אלא שבועה וכמ"ש הרי"ף שם ואי משום אתפוסי חמשים זוזי אדרבא אינהו תפושים בהך קטינא דארעא

וראיתי להרב תפארת שמואל ז"ל בנמוקיו שגם הוא דרך בדרך הקודש לה' הפרישה ז"ל בהניח מטלטלי מיירי וכדינא דגמרא וכתב עוד א"נ נפקא מינה לדעת הגאונים במכר מטלטלין דמצוה מיהא איכא עכ"ל ור"ל דקי"ל דאחר תקנת הגאונים ז"ל דב"ח גובה ממטלטלים שהניח להם אביהם אם עמדו היורשים ומכרום אינם חייבים לשלם כמ"ש שם סי' ק"ו ושאם עמדו היורשים ופרעו לב"ח בסתם מצי למהדר ולמטרף הך קטינא דארעא דמסתמא בשביל חובת אביהם הוא דאגבוה לב"ח: