משכנות הרועים תקעג

מדאמר ראב"י בחזקת השבט משמע בכל גוונא מהני הלוהו בפני' הב"ד ועדין צריך להתיישב בדבר

ובגמרא נהי דצריך ליטול רשות תנא רבי אומר . יורשים שירשו ומי איכא יורשים דלא ירשי אלא אר"י יורשים שירשו קרקע ולא שירשו כספים ופירש"י. ז"ל שירשו קרקע שעליהן מוטלת המצוה לפרוע חובת אביהם עכ"ל מ"ט דר"י סבר שעבודא דאורייתא ומלוה ע"פ גובה מן היורשים כדאיתא בשלהי גט פשוט וצריך נטילת רשות כי היכי דלא לסלוקי בזוזי וכדכתי' ומ"ש ז"ל שעליהם מוטל מצוה לפרוע ר"ל מצוה על היתומים. לפרוע חובת אביהם בהניח להם אחריות נכסים וכמ"ש התוס' בפ' מ"ש דף קנ"ו וכדכתי' לעיל והנה מאי דאר"י אבל כספים לא' משמע דאפילו נטילת רשות לא מהנייא וזה הפך פשטן של דברים המוכחין כפירש"י ז"ל שכת' במתני' מפני שאין חוב זה מוטל עליהם לפרוע יטול מהם רשות אם רוצים וכו' קרי בחיל דאע"ג דלא רמיא חיובא עלייהו מהנייא להו רשות היורשים לאפטורי לבע"ה ולפי מאי דכתיבנא בעניו' בפירש"י דמיירי בדשבק להון ארעא אלא דכח ב"ד יפה דא"צ נטילת רשות ומריהטת לישנא דרש"י מוכח דרבי ארישא קאי דוק ותשכח ולקמן יתבאר עוד בס"ד

והתוס' כתבו דל"מ קאי ארישא וה"פ הא דצריך ליטול רשות ה"מ בירשו קרקע דא"כ צ"ל דבלא ירשו קרקע א"צ ליטול רשות הא ודאי ליתא דאדרבא כיון דלא ירשו ואין עליהם לפרוע חובת אביהם כ"ש דצריך ליטול רשות ולפום מאי דכתיבנא בדעת רש"י דהא קמ"ל דבירשו קרקע צריך ליטול רשות ומהני לפטורי הבע"ה מחובת המעשרות אבל בלא ירשו לא מהני נטילת רשות דה"נ בהניח כספים לא מהני נטילת רשות וכדכתיבנא

ואחר כותבי זה מצאתי להרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה שכתב אם מת צריך ליטול רשות מהיורשים שירשו ממנו הקרקע והגיע שעבוד החוב לפי שאם אולי לא ירצו בזה אלא יפרעו מה שעל אביהם מן החוב אחר שיתברר ויקחו מתנותיהם עכ"ל דעת עליון דרבי ארישא קאי וטעם נטילת רשות כדכתי' בעניו' שמח לבי ויגל גילה אחר גילה ורבינו לא גלה דעתו בסיפא ונלע"ד כדכתי' א"נ ה"ק א"צ ליטול רשות הא מיהא אי אתו יורשים ואמרו בעינן לסלוקי לבע"ה בזוזי שומעין להם שאמרו כהלכה ולא הוצרך רבי' לפרש אם החוב בשטר או בע"פ דהוא ז"ל מכת הסוברים כמ"ד שעבודא דאורייתא כמ"ש בפי"א מהלכות מלוה דין ד' וכדכתיבנא לעיל

וכדו חמו'תי ראיתי או"ר להרב המאור ז"ל דפירש דרבי אסיפא קאי וכד' התוס' וטעמא טעים דבפני ב"ד כמלוה בשטר דמיא וגבינן מן היורשים עכ"ל ולענ"ד קשה דאי נמי חשיב כמלוה ע"פ שפיר גביא מן היורשים דרבי ס"ל שעבודא דאורייתא דאמר בכור נוטל פי שנים במלוה עיין פירשב"ם ז"ל דקע"א ע"ב בד"ה ומשני לטעמיה וכו' ור"י נמי הכי ס"ל וכדכתיבנא וכתב עוד וההיא דתניא ראב"י אומר וכו' פירוש ואע"ג דלא הוו יורשים כגון שהיו לו בני אחיות. והם אינם לא כהנים ולא לויים וההיא אפליגא אמתני'

והרמב"ן ז"ל בספר המלחמות תמה עליו דאפי' מלוה ע"פ גבייא דהו"ל בתוך זמנו דלא עביד אינש דפרע גו זמניה כדאמרי' בפרק השותפין עכ"ל התם בר"פ השותפין ר"ל הוא דאמר הכי ואביי ורבא פליגי עליה אלא דאפסיקאן הלכתא התם כר"ל ואני תמיה דמ"ט דרב הרחיק את עדיו ולא ממאי דס"ל לר"י מלוה ע"פ גובה מן היורשים כדוקיין ומסיק ז"ל אלא ודאי ארישא קאי ואעפ"כ צריך ליטול רשות שמא יחזרו בהם ע"ש אבל מניה גופיה לא חיישינן דלא הדר ביה דלא מחזקינן ליה מהדרנא הוא הילכך מפרישין עליו בחזקת שעמד בדבריו וא"צ ליטול רשות ממנו כ"כ בחי' שם

וכתב עוד ז"ל אבל כשירשו מטלטלי אפי' נתנו רשות אינו רשאי שהחוב כבר אבד שעבוד ואין מפרישין על האבוד ע"ש וזה ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' מעשר דין ז' ע"ש וכתב ה' מוהר"י קורקוס ומרן ז"ל בכ"מ שכן כ' הרמב"ן והרשב"א ז"ל ע"ש והרדב"ז ז"ל בספר יקר תפארת קצר במקום שאמרו להאריך וע"ע בחי' הריטב"א ז"ל שם שכתב כדעת הרמב"ם ז"ל והרשב"א ז"ל וכן מצאתי להבע"הת שער כ"ו ח"ג

איברא דאכתי איכא למיקם עלה דמלתא לדעת ר"ח דבהניח מטלטלין נמי גובה מן היורשים ולדעת הרשב"א ז"ל דכופין היתומים לפרו' מהמטלט' שהניח אביהם אפילו בשוטים ה"ק ר"י אבל בירשו כספים אפילו רשות לא מהנייא דאין מוטל על היורשים לפרוע חובת אביהם מהמטלטלים שהניח אחריו ואפי'. למאי דמשני המרדכי דהא דאמרינן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח ה"מ ביתומים קטנים הרי הוא כמבואר לעיל הכא ודא לא מצי' לאוקו' מתני' ביתומים קטנים דא"ה רשות דידהו מאי מהנייא

ותחז בציון עיני להרשב"א ז"ל בחי' לשם שהביא דברי בעל המאור ז"ל ומה שתפס עליו הרמב"ן ז"ל והק' עוד דאי מדינא כשלא הניח אלא מלא מחט אמאי גובה מלא קרדום דמצו יורשים למימר דמלא מחט יהבינן לך אלא ודאי ארישא דמתני' קאי והכי קאמר אי איכא יורשים שירשו קרקע מצו יהבי ליה רשות להפריש וכו' אבל כשלא ירשו קרקע אעפ"י שנתנו לו רשות אינו מפריש וגובה שכבר אבד ואין מפרישין על האבוד וכו' וכ"ש יורשים שירשו מטלטלים שאפילו נתנו לו רשות אינו רשאי וכו' ע"ש מפורש יוצא בדבריו ז"ל כיון דלאו מדינא אלא מתקנתא להיות מפריש על חלקם דוקא בהניח להם קרקע ואפילו מלא מחט כיון דמצי לגבות כההיא דקטינא שפיר מצי מפריש אבל במטלטלים הו"ל כמפריש על האבוד ואינו ענין לפריעת ב"ח וכמו שהאריך ז"ל

שוב מצאתי לו בח"ג בסי' מ"ד שאול נשאל מרבני דורו ז"ל והוו בה לדידיה דסבר לה מר דבהניח מטלטלין כופין היתומים לפרוע חובת אביהם מהך דפרק כל הגט וכדדייקנא בעניותין והשיב להם עפ"י מדותיו ומה שפירש בשמועה כמדובר עש"ב

ודע שה' בע"הת שער י"ד ח"ד סי' ב' הביא תשובה אחת להר"ז הלוי בשם תשו' להר"ם בר יוסף ז"ל דס"ל דהא דקי"ל דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם בדאית ליה נכסים ונחלה כקטינא דארעא דאביי וכו' וה' גדו"ת ז"ל הק' דהכא סתם לן כסברת הר"ם בר יוסף ז"ל ובשער ס"א כתב מתו צריך ליטול רשות ופסק דאין חייבים ואפילו מצוה ליכא כי לא שבק