משכנות הרועים תקעב

שכופין מטלטלין דאב ופעמים אפי' מטלטלים שלהם ואני אפרש בשלא הניח האב מטלטלים מצוה בלבד בלא כפייה והיינו קטינא שלא הניח האב מטלטלים כלל ולפיכך מצוה בלבד ומשום כבוד האב שלא יקרא לוה רשע ולא ישלם והיינו נמי הך דפ' מ"ש דאילו מת הבן ראשון ולא ירשו ממנו כלום אין כופין אותם לפרוע דבדיני כפייה היא מתנייא עכ"ל וכ"ש לפי מאי דכתיבנא בעניו' דהיורשים. צווחו ככרוכיא דלא ניחא להו מת הבן א'

וכתב עוד. אבל כשהניח מטלטלין מצוה על היתומים וכופין אותם והיינו דר"נ דאוקי למתניתין דמצוה על היתומים לפרוע שאילו מת האב לא היו כופין אותם לפרוע ולכתובה ולב"ח עכ"ל כבר כתי' להשיב על ראיה זו דבהניח להם קרקע מתנייא וכמ"ש התוס' שם דבהניח להם אחריות. נכסים ע"ש ואת"ל. סתמא מתנייא ואפילו בהניח מטלטלין נמי כופין היתומים א"ל דע"כ לא קאמר הכי רב נחמן אלא דלא תפשוט בעיין דהקנה וקנה והוריש משתעבד אהא ק"ל דמהא לא תפשוט דלעולם בעלמא בהקנה וקנה והוריש לא משתעבד והכא משום מצוה אבל בתר דמסקינן דאקני וקנה והוריש משתעבד א"כ אם מת האב ברישא ב"ח גובה מדינא מנכסי ראובן שירש מאביו שנשתעבד לו וא"ל דמשום מצוה גרידא לא כייפינן מטלטלי דשבק אבוהון אלא דלישנא דתלמודא מוכח דדינא הכי ובעי' לאוקומי מתני' דמהאי טעמא הוא דאי מיית האב ברישא הו"מ הב"ח לגבות את חובו בכפיית הב"ד וכן נמי דפשיטא לן דיורש משתעבד וה"ט דמתניתין מ"מ דינא יתיב משנה ראשונה לא זזה ממקומה גבי פריעת בע"ח מהיתומים

עוד יש לי כרכורי דאי יורשי האב דמתניתין בחנוך ופלוא מיירי א"כ ע"כ טעמא דמצוה לפרוע חובת אביהם מינה לא תזוע ואין להאריך: ומ"ש עוד דמתני' דפ' הכותב ופ' מ"ש נשוי וההיא דגבו מעות בדינא ממש קמיירי כלומר שיורדים לנכסיהם וכו' תמצית הדברים כל היכא דהוי חיובא מדינא מיחת נחתינן לנכסייהו אבל היכא דלא הוי חיובא. מדינא אלא לקיים מצוה דהוי חובת גברא מיכף כייפינן להו לקיומי מצוה אבל מיחת לנכסייהו לא נחתי' ונפקא מינה אלא דנפק"מ מקום קטנים או למיחת לנכסייהו עכ"ל דהכי דהוי מדינא איתיה בקטנים ולמיחת לנכסייהו

ומ"ש עוד תדע דהנהו דפ' הכותב פליגי ר"ט ור"עק אתיא לאשמועינן דר"ט סבר דמדינא ינתנו לכושל שבהם. ור"עק סבר ליורשים הא במצות יתומים לא מיירי כלל עכ"ל דר"ט דאמר ינתנו לכושל היינו דנחתינן לנכסייהו ומפקי' מלוה ונפקד ולמיהב לכתו' ולב"ח ע"כ דהוי מדינא ור"עק סבר דמדינא (לא) נחתינן לנכסייהו אלא דינתנו ליורשים ואה"נ דמשום מצות פריעת חובת אביהם היכא דהוו גדולים ואיתנהו קמן כייפינן להו אלא דמתניתין דינא מתנייא ולא מצות יתומים כלל ואע"ג דבהניח מטלטלין אין יורדים לנכסיהם ה"מ היכא דהוו ברשותייהו דיתמי אבל הני דלא הוו ברשותייהו אלא ברשות הלוה או הנפקד בכ"הג סבר ר"ט נחתינן לנכסייהו

וכתב עוד וההיא דמי שהיה נשוי. דכוותייהו היא בדינא ממש וכ"מ להרשב"א ז"ל בח"ג סי' קי"ד דסרכיה נקט בסברא זו ע"ש ואהא דתנן בפ' כל הגט דף ל' המלוה מעות את הכהן להיות מפריש מחלקו וכו' מת צריך ליטול רשות מהיורשים פירש"י ז"ל לעיל ליטול רשות מהם לפי שאין חוב זה מוטל עליהם לפרוע יטול מהם רשות אם רוצים שנתקבלם חוב זה בשבילם יעכב מעשרות עצמו עכ"ל ולא ידעתי שכו"ל במאי עסקינן אי בדשבק להון ארעא נטילת רשות למה לי כיון דארעא לב"ח משתעבדא ואלא בדלא שבק א"כ משמע דבנטילת רשות מהני לאפטוריה לבע"ה ממעשרות ומינה סיפא דקתני אם הלוום בפני ב"ד אין צריך ליטול רשות מן היורשים ופירש"י ז"ל דיש כח לב"ד להטיל חוב זה על כל הכהונה לפי שתקנתם היא שימצאו מעות להלואה עכ"ל והיינו כראב"י דמייתי תלמודא התם המלוה מעות את הכהן וכו' בב"ד ומתו מפריש עליהם בחזקת אותו השבט פירש"י ז"ל שיקריב להם באותו השבט ראוי ליורשים וכל לויים זוכים במעשרות לפיכך יעכב זה את המעשרות בשביל הקרוב להם בלויה עכ"ל דה"נ דבלא שבק אבוהון ארעא אלא דכשלא בפני ב"ד צריך נטילת רשות אבל בפני ב"ד כח ב"ד יפה שא"צ נטילת רשות ואכתי איכא למימר דמתני' אפילו בדשבק אבוהון ארעא והא דבעי נטילת רשות משום דמצו יורשים לסלוקי לבע"ח בזוזי ומ"ש רש"י ז"ל דאין חוב זה מוטל עליהם לפרוע ר"ל חוב זה של מעשרות אינו מוטל עליהם ליתן המעשרות אלא סלוקי מסלקין ליה בזוזי דמי ארעא וסיפא נמי בדשבק אלא משום דכח ב"ד יפה דלא אמרינן דמצו לסלוקי בע"ה בזוזי אלא דזכה במעשרות ונטילת רשות דיורשים והלואה בפני ב"ד כחדא שריין ויש עוד לברר אי הלואה זו מלוה בשטר או מלוה ע"פ ויראה דתליא בפלוגתא דאמוראי דלמאן דאמר שעבודא דאורייתא ס"ל דמלוה ע"פ גובה מהיורשים ולמ"ד שעבודא לאו דאורייתא אינה גובה מהיורשים כדכתיבנא לעיל אלא דאי אמרינן אפי' בדלא שבק אבוהון ארעא מהני נטילת רשות להפקיע חובת המעשרות מב"הב ה"נ מלוה ע"פ אע"ג דאינה גובה מהיורשים אפי"ה מהני נטילת רשות אם רוצים היורשים ועדין ה'ן ספק בידי סיפא דקתני ואם הלוום בפני ב"ד אין צריך ליטול רשות אי במלוה ע"פ נמי יפה כח ב"ד להפקיע חובת המעשרות מבע"ה ואת"ל אידי ואידי חד שיעורא ורשות יורשים והלואה בפני ב"ד אכתי איכא לספוקי בדלא שבק אבוהון כלל דלית גבייהו דיורשים אלא מצות כבוד א"וא ולדעת התוס' בפ' מ"שמ דקנ"ו בד"ה מצוה וכו' שכ' דאפילו למ"ד מלוה ע"פ אינו גובה מהיורשים אע"ג דמצוה לפרוע מדידהו מ"מ אין כופין ע"ש כיון דהויא מצוה דאורייתא אלא שאין ב"ד מוזהרין עליה א"ל דמהני רשות היורשים אבל בהלואה בב"ד מי נימא כיון דב"ד גופייהו אין כופין עליה לא אלים כח הב"ד לפקוע חובת המעשרות מבע"ה ואיכא למימר נמי דמהני כיון דמדאורייתא היא אבל לדעת רש"י ז"ל בפרק מי שהיה נשוי דלא הויא אלא מצוה דרבנן יש להסתפק אי מהני נטילת רשות היורשים לאפטורי לבע"ה מחובת המעשרות ובמלוה ע"פ אפי' למ"ד אינו גובה מן היורשי' הא מיהא כיון דבשטר מיהא גביא בנטילת רשות עשוהו כמלוה בשטר ובדשבק מטלטלי נמי אע"ג דמדינא מטלטלי דיתמי לב"ח לא משתעבדי הא מיהא נכסי דאבוהון נינהו ואחשבנהו כארעא אבל היכא דלא שבק כלל ומדידהו בעו למיהב איכא למימר דלא אלים רשות היורשים לאפטורי לבע"ה מחובת המעשרות אלא