משכנות הרועים תקעא

כדי לקיימה עכ"ל והכנ"הג שם כתב ובסי' רע"ח ס"י כתב בשם הרשב"א דאין כופין בשוטים אלא בהורדת נכסים ומשמע דהכי ס"ל עכ"ל דברי הר"י הלוי והרשב"א ז"ל הללו הובאו במקו' בפרק יש נוחלין למ"ד לדף קכ"ד שכתב הר"י הלוי דאם אמר היורש איני רוצה להטפל בנכסים אלא הרי הם לפניכם אין שומעין לו אלא כופין אותו להטפל בהם ולמכור אותם ולגבותם וכתב ע"ד הרשב"א ז"ל ואני תמיה מנין לו וכי כופין בשוטים מי שאינו רוצה להטפל בנכסי אביו לפרוע אלא אם רצה אומר לב"ד איני רוצה להטפל שומו לו והורידוהו לדידן דקי"ל שעבודא דאורייתא ואפשר דלמ"ד פריעת ב"ח מצוה שכופין אותו כשאמר לא בעינן למעבד מצוה אבל לדידן אין כופין בשוטים אלא בהורדת נכסים עכ"ל ומרוצת הדברים מוכיחין דלמאי דס"ל להר"י הלוי דכופין היורש להטפל בנכסי אביו מתמה שפיר וכי כופין וכו' אלא אומר לב"ד שומו לו והורידוהו דשעבודא דאורייתא והו"ל נכסי המלוה וע"ז כתב ואפשר למ"ד פריעת ב"ח מצוה עיקר המצוה פריעה ממש משו"ה כופין אותו להטפל ולמכור ולהגבותו לקיים מצות פריעת ב"ח אבל לדידן כיון דאמר הרי הנכסים לפניכם אין כופין אותו על אגבויי אלא בהורדה לנכסים תסגי ליה ובזה נסתלקה קושיית הכנ"הג ע"ד הרשב"א ז"ל מדידיה אדידיה למה שאמר כופין אותו בשוטים היינו היכא דמסרב מלפרוע כסף ושוה כסף וכדתי' ומה שהק' עוד הכנ"הג דכל הפוסקים פסקו דפריעת ב"ח מצוה וכו' ונלע"ד דמ"ש ולדידן אין כופין לא קאי אבר פלוגתיה דלמ"ד פריעת ב"ח מצוה אלא לפום מאי דמתרץ לסברת הר"י הלוי דלמ"ד פריעת ב"ח מצוה ר"ל עד דמטפל ומייתי זוזי לב"ח ושזוהי עיקר מצות פריעת הב"ח אהא קאמר ולא היא דלדידן בהורדת נכסים דקאמר לב"ד שומו והבו לב"ח חשיב שפיר קיים מצות פריעת ב"ח והרב ז"ל האריך ופלפל בתשובת הרשב"א ז"ל הלזו ומסיק ואולי אילו היה בידינו תשו' הרשב"א כדמותן וכצלמן היו מתבררין דבריו עכ"ל הן היום משמיא מיהב יהבי עשו את אשר אין זוכה כזוכה נראה בעליל והארץ האירה תשובו' הרשב"א ז"ל ח"ג וד' ומצאתי לו בח"ד סי' קנ"ב שכתב אכתוב לך מה שאמרו בפרק הכותב פריעת ב"ח מצוה וכו' וכתב ר"ח ז"ל וכן דין היתומים שירשו מטלטלין וכו' וכן כתבו רבותינו הצרפתים דמצוה על היתומים וכופין אותם וכן נראה מדברי הריב"ם ז"ל וכדבריהם נ"ל דהוכיח מאותה דס"פ מ"ש וכו' אלמא אגבויי מגבינן בע"כ וכו' עכ"ל זו היא הראיה שהביא מרן ז"ל משם תשובת הרשב"א ז"ל בקיצור ואנכי לא ידעתי אם כונתו ז"ל בראיה זו למימרא דכייפינן ליורשים לפרוע חובת אביהם והלא ממקומו מוכרע מדקאמר ר"פ פריעת ב"ח מצוה וקטנים לאו בני מעבד מצוה נינהו ומשו"ה אין ב"ד נזקקין לנכסיהם הא בגדולים דבני מעבד מצוה נינהו כייפינן דפשיטא כי קאמרינן נזקקין להם היינו הב"ד והב"ד נפרעים מן האדם מדעתו ושלא מדעתו ור"פ גופיה הוא דאמר מכין אותו וכו' כמ"ש בפרק הכותב אם כונתו ז"ל בראייה זו דאפי' ממטלטלי דשבק נמי אבוהון מכף כייפינן להו וכדעת ר"ח ז"ל מאן פסקה להך מתני' דפ' מ"ש בדשבק מטלטלי מתנייא דילמא במקרקעי מתנייא ואדרבא פשטא דשמעתא מוכחא דבמקרקעי קיימא ומ"ש ז"ל וכ"כ רבותינו הצרפתים עין רואה דבתוס' שם בפרק הכותב ובפרק מ"ש דף קנ"ו כתבו דמתני' מיירי בשהניח להם אביהם אחריות נכסים ולא מטלטלים אלא ודאי דלא קאי הרשב"א ז"ל אלא לעניין דמיכף כייפינן דוקא וכדמייתי בתר הכי מהך דר"וש וכן מתבאר ממ"ש עוד וי"א דאין כופין אלא מצוה ומהך דקטינא דארעא ע"ש ולבי מהסם בה דהתם אזול יתמי ופרעוה לב"ח מנכסי דידהו דאפי' ר"ח מודה דלא כייפינן אלא בהניח מטלטלין ואי ס"ל דהך עובדא דקטינא מיירי בדשבק אבוהון מטלטלין כמ"ש הרמב"ם ז"ל וכדכתי' א"כ ע"כ דהרשב"א ז"ל בכפיית מטלטלי קא קאמר ומאי מייתי מהך דפרק מ"ש דמיירי במקרקעי וכדדייקנא

וכתב הרב ועוד נ"ל ראיה ברורה ממתניתין דפרק הכותב וכו' ועוד מדאמרינן בפ' מי שהיה נשוי וכו' עכ"ל והם ראיות שהביא מרן ז"ל איברא דמ"ש עוד ועוד מדאמר ר"ן גבו מעות אין לו ת"ם אני לא אדע דהשתא לענין הבכור ליטול פי שנים דרבה סבר גבו קרקע יש לו דבחיי האב כבר נשתעבד לו וקרינן ביה בכל אשר ימצא לו גבו מעות אין לו דהלא ראוי ואין הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק ור"ן סבר איפכא ע"ש בפירש"י ז"ל ולא גבי ב"ח פלוגתייהו ונראה דמינה שמעינן דרבה ס"ל שעבודא לאו דאורייתא וכדאמרינן התם בשלהי פרק ג"פ ומינה דאין ב"ח דאבוהון גובה מהם ולרב נחמן דאמר איפכא גבו קרקע אין לו דההוא ארעא לא קרינן בה בכל אשר ימצא לו ממילא נמי דב"ח לא גבי מינה ואע"ג דר"כ ס"ל דשעבודא דאורייתא כדברירנא לעיל הא מיהא גבי ראוי מודה דלא חל שעבוד עלויה אבל גבו מעות כיון דמעות הלוהו ומעות אגבייה מחזי כמאן דברשותיה קיימי והבכור נוטל פ"ש וממילא בע"ח גובה מהם דשעבודא דאורייתא

ומ"ש עוד ז"ל עוד הסכימו הראשונים מנכסי עצמם ליכא אפילו מצוה ואף מלשון ר"ח ז"ל שכתבתי נראה כן עכ"ל אם דעתו ז"ל דלר"ח ז"ל דבמטלטלי דשבק אבוהון כייפינן להו אין להוכיח דבדליכא שבק מטלטלין אפי' מצוה ליכא דאיכא למימר בדשבק כופין בדלא שבק מצוה מיהא איכא וכדעת רש"י והתוס' הניתנים למעלה והוא ז"ל הכריע דלסברת האומרים דליכא מצוה בדשבק אבוהון מהך דפרק מ"ש דיורשי האב אומרים הבן מת תחלה ואוקמוה שמצוה לפרוע חובת אבוהון ואי אפילו מנכסי דידהו איכא מצוה כי מת הבן בראשונה מאי הוי בין כך ובין כך מצוה עליהם לפרוע חובת אביהם ע"ש ונראה דבלא"ה איכא למימר דלמאן דס"ל דליכא מצוה מוקי להא דקתני יורשי האב שמ' ולוי אחי דראובן כמ"ש רשב"ם ז"ל לחד פירושא במתניתין אלא דקשה לענ"ד דא"ה היכי מצו לאוקומי משום מצוה על היתומים וכו' כיון דאחיו נינהו לא רמיא עלייהו לפרוע חובת אחיהם ונראה דה"ק דאי מיהא לא תפשוט דמתניתין ביורשי האב מאי נינהו חנוך ופלוא בני ראובן דמצוה עליהם לפרוע חובת אביהם אלא שאני חוכך בעיקר הראייה נהי דאיכא מצוה היינו היכא דמדנפשייהו בעו למעבד אבל הכא דלא גלו דעתייהו דלא בעו למעבד מצוה וטעני דהבן מת ברישא ופטירי מדינא והדר ק"ל ז"ל מהך עובדא דקטינא דארעא דפשטא. דעובדא בדלא שבק אלא הך קטינא דארעא ותו לא מידי ובהס'כמה עלה וז"ל וכדי ליישב כל הדברים ולהטיל שלום בין השמועות אני אומר שהדין הזה לצדדין דאיכא פעמים