משכנות הרועים תקע

א"וא ולפי"ז מ"ש ה' המגיד ז"ל שם דבהניח מטלטלי כופין אתמהה אי איירי מדינא דגמרא דכיון דלא משתעבדי עבדי אמאי כופין דא"כ עקרת מאי דאמור רבנן לא משתעבדי ואי בתר תקנת הגאונים ז"ל דמשתעבדי מי איכא מ"ד דאין כופין מ"ל נכסים שיש להם אחריות מ"ל נכסים שאין להם אחריות וכ"כ הרב המגיד אבל הרשב"א ז"ל כתב וכו'

וחזיתיה להר"ן ז"ל בפרק הכותב גבי פריעת בע"ח מצוה שכתב משם רבינו חננאל וכן הדין ביתומים שירשו מטלטלי דקי"ל דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם וכתב עליו וז"ל אי להכותם קאמר לא נהירא דלקמן גבי קטינא דארעא משמע דלא כייפינהו אביי וכו' הילכך נראה דכי אמרינן מצוה על היתומים מצוה דרבנן קאמר ולא כייפינן ע"ש ולא ירדתי לסו"ד דהתם גבי קטינא דארעא דאזול יתמי ופרעו מנכסי דידהו כמ"ש רש"י משו"ה לא כייפינהו ורבינו חננאל במטלטלי דשבק אבוהון קאי ומאן לימא לן דר"ח ז"ל בשיטת הרמב"ם ז"ל קאי דמוקי לה בירשו מטלטלי מאבוהון דילמא בשיטת רש"י ז"ל ותוספות קאי ואפילו לפ"ד הרמב"ם ז"ל היינו לפום דינא דגמ' דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח אבל בתר תקנת הגאונים ז"ל דאפילו במטלטלין כייפינן להו ור"ח לפום האידנא קאמ' אלא דלא ניח' ליה להר"ן ז"ל למימר הכי בדעת ר"ח ז"ל דא"ה מאי קמ"ל דפשיטא שלאחר תקנת הגאונים ז"ל נכסים שיש להם אחריות ונכסים שאין להם אחריות כחדא שריין אמנם מדברי רש"י ז"ל במהדורא קמא שהביא במקו' גבי הך קטינא דארעא נראה דמיירי בהניח להם אביהם מטלטלין ממ"ש א"נ דכי אמרינן מצוה על היתומים וכו' ה"מ אם יש מטלטלין דאבוהון וכו' ע"ש מכלל דעד השתא בדשבק אבוהון מטלטלי מוקי לה גם הריטב"א ז"ל הובא שם כתב ע"ד ר"ח ז"ל כמ"ש הר"ן ז"ל ואכתי אין הכרע בדבר דאימור דר"ח ז"ל מוקי לה כפירוש קמא דרש"י ז"ל ואני מצאתי במרדכי פ' הכותב שהביא דברי ר"ח ז"ל וכתב שכן דעת הרא"ם וריב"ק והקשה עליהם דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח ותי' דה"מ ביתומים קטנים וההיא דקטינא דארעא ביתומים קטנים ולא הבינותי דהא קאמר אזול יתמי פרעוה וכו' אתו לקמיה דאביי וכו' אמ"ל מצוה עבדיתו וכו' אלמא גדולים הוו ועוד דאי בקטנים איך קאמר ליה מצוה עבדיתו והא קטנים לאו בני מעבד מצוה נינהו מיהו בהא איכא למימר דאביי ס"ל כר"ה בריה דרב יהושע דפליג בהא אדר"פ כדאיתא בר"פ שום היתומים וטעמא טעים דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים משום דחיישינן לצררי ומסיק התם דלדידיה כשחייב מודה א"נ דשמתוהו ומת בנדויו נזקקין הא מיהא מטלטלין דיתומים קטנים לא משתעבדי ושפיר קאמר להו מצוה עבדיתו דקטנים בני מעבד מצוה ובגדולים כייפינן אפילו במטלטלין אלא דאכתי לא אפרוק דריהטא דשמעתא דגדו' הוו וכדכתי'

שוב מצאתי עוד במרדכי פרק מ"ש נשוי סי' רל"ה שכתב דאביי אית ליה דר"ה בריה דרב יהושע ע"ש שהאריך קצת ואכתי לא אפרוק מחולשא כדדייקנן ומדברי כל הנך רבוותא עין רואה דר"ח דינא דגמרא קאמר ולא מתקנת הגאוני' כדדייקנא שפיר וכדתרגמוה מוה סבי דמיירי ביתומים גדו' דבמטלטלי דאבוהון משתעבדי לב"ח

הדרי בי לדעת הרשב"א ז"ל שכתב ה"המ דבהניח מטלטלין כופין את היורשים אפשר דקאי בשיטת ר"ח ז"ל לפום רבנן ז"ל דביתומים גדולים מטלטלי משתעבדי לב"ח

ותבט עיני למרן ז"ל בב"י סי' ק"ז שהביא תשובת הרשב"א ז"ל שכתב דבהניח להם אביהן מטלטלין כופין את היתומים אפילו בשוטים כשהם גדולים דבני מעבד מצוה נינהו וכו' ושאין לאחרים עליהם חוב דטפי עדיף מצוה דידהו לפרוע חובת עצמם וכו' עכ"ל ובודאי דלפום דינא דגמרא קאמר דמטלטלי לא משתעבדי לב"ח דאי בתר תקנת הגאונים מטלטלי נמי משתעבדי לב"ח והיכי מצו לפרוע חובת עצמם והרשב"א גופיה הוא מכת הסוברים דשעבודא דאורייתא כמ"ש בחי' לקידו' דף י"ג ע"ש אלא דס"ל כדעת ר"ח ז"ל דביתומים גדולים מצוה וכופין אותם לפרוע חובת אבוהון במטלטלי דשבק להון ומ"ש כשישנן כאן ואפשר לכופן בגוף אבל אם אינם כאן אין יורדים לנכסיהם וכו' עכ"ל אי ס"ל ז"ל כדעת ר"ח ז"ל דמטלטלי דשבק אבוהון משתעבדי לב"ח (כדליתנהו) לקמן מאי הוי והא קי"ל כרב נחמן דאמר ב"ד יורדין לנכסיו ונתבאר בטוש"ע סי' ק"ו ע"ש ומנ"ל להרשב"א ז"ל לחלק דכייפינן להו בשוטים וכדליתנהו קמן לא נחתינן לנכסייהו כשאר ב"ח דעלמא דמ"ש. ומ"ש עוד והיינו נמי דתנן בפרק הכותב מי שמת והניח אשה וב"ח ויורשים ויש לו פקדון או מלוה וכו' ינתן ליורשים ולא אמרי' מצוה על היתומי' לפרוע חובת אביהם עכ"ל אע"ג דלא ברשותייהו הוו קיימי דמ"הט סבר ר"ט ינתנו לכושל שבהם למר לב"ח ולמר לכתובת אשה אע"ג דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח הא מיהא סבר ר"ט דה"מ היכא דהוו ברשותייהו אבל הני כיון דלא ברשותייהו קיימי ינתנו לבע"ח או לכתובת אשה כדאוקמוה בעלי תריסין רש"י והרי"ף ורבינו יהונתן ז"ל הובאו במקובצת שם ושאר רבוותא ור"עק אפי' בכ"הג סבר ינתנו ליורשים והב"ח והאשה יצאו נקיים מנכסיהם ע"ש בפירש"י ז"ל ש"מ דלא נחתינן לנכסייהו אע"ג דאי הוו הנך יורשים גדולים וכייפינן להו בשוטים מ"מ למיחת לנכסייהו לא נחתינן אלא ינתנו ליורשים והב"ד כייפי להו בשוטים לקיים מצות פריעת ב"ח

וכתב עוד והיינו דאמרינן בפרק מ"ש נשוי דף צ"א אמר רבה בר חמא וכו' ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי אלמא אפילו חוב שעל שמעון רואין אותו כמטלטלי דיתמי ומפקינן מניה ויהבינן להו וכ"ש דלא כייפינן להו לפרוע חובת אביהם עכ"ל דעת עליון דמלתיה (דרב"ח) מיירי ביתומים קטנים דלאו בני מעבד מצוה נינהו משו"ה לא כייפינן להו וכ"ש דלא נחתינן לנכסייהו הא מיהא מיכף כייפינן להו אפילו בשוטים כדמסיים ז"ל אבל הני דפרק הכותב ומ"ש נשוי חדא מהני תלת אנפי דאמרן ובגדולים איתנהו הכא דאפשר למכפינהו וכו' במטלטלי דשבק אבוהון ומפקינן מנייהו בשוטים וכו' עכ"ל והנה מאי דמוקי הרשב"א ז"ל דמלתיה דרב"ח ביתומים קטנים אחד הרואה דלא רהטא בהכי מדקאמרי ליה מטלטלי שבק אבונא גבך אלמא אינהו גופייהו דקא משתעו בדינא ודיינא

וצופה הייתי להטור ז"ל ר"סי ק"ז שכתב מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם וכופין אותם בכך כמו שכופין את אביהם ובסי' צ"ז סכ"ט כתב שפריעת ב"ח מצוה היא וכופין אותה עד שתצא נפשו