משכנות הרועים תקסט

וכו' ואתמר עלה מ"ט לא אמר ר"פ פריעת בע"ח מצוה וכו' ואשכחן ליה לר"ן דסבר דשעבודא דאורייתא מדאמר יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם ב"ח חוזר וגובה אותה מהם וכדאיתא בפ' יש נוחלין דף קכ"ד והרשב"א ז"ל גופיה סמוך ונראה הוכיח דמאן דס"ל הכי היינו משום דס"ל דשעבודא דאורייתא וא"כ איך אתי ר"פ ויהיב טעמא למלתיה דר"נ במאי דנשמע מניה דסבר דשעבודא לאו דאורייתא אלא ודאי דא"כ ס"ל דשעבודא דאורייתא קרי ליה מצוה דנ"מ גבי יתומים קטנים דלאו בני מעבד מצוה נינהו דאין נזקקין לנכסיהם ועוד בה דאי אמר לא בעינא מכין אותו עד שתצא נפשו והרי"ף ז"ל בפרק הכותב העתיק למלתיה דר"פ ומאי דא"ל רב כהנא. והרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות מלוה דין ד' פסק כמ"ד שעבודא דאורייתא ושם דין ח' כתב דמצוה לפרוע וכו' ובספי"ח ויתבאר לקמן בס"ד ועיין לתוס' שם בפ' הכותב בד"ה אי אמר לא ניחא לי וכו' ע"ש

והתוס' בפרק גט פשוט שם כתבו בד"ה גובה מן היורשים וכו' משם ה"ר אליהו דהא דפסיק ר"פ התם דשעבודא דאורייתא היינו לענין קרבן וכו' ע"ש ובקידושין כתבו משם ר"ח ז"ל. והרמב"ן ז"ל בחידושיו בפ' ג"פ סימן קמ"ח תהי בה דא"ה ר"פ הלכתא למשיחא קפסיק ותני ועוד הק' עליו הרמב"ן והרשב"א דא"כ לא הו"ל לר"פ למנקט מלתיה בלשון כולל ע"ש והתוס' דקדקו בזה וכתבו דאיירי התם לעיל במשנה וכו' ור"ל והו"ל סתמו כפירושו

ובשיטה לא נודע שם מחברה בקידושין כ' שהגאון רי"ץ ז"ל תי' דהא דקאמר דשעבודא דאורייתא ה"ק משום נעילת דלת אלמוה כמו שעבודא דאורייתא ע"ש וה"ט דנעילת דלת לא אדכר התם בקידושין אלא בפ' ג"פ ובקידושין סתם סתומי משום שעבודא ודע שהגאון הרי"ץ ז"ל שכתב ה' ז"ל וכן מ"ש עוד משם הרי"ץ דשעבודא דאורייתא אינו הרי"ף בעל ההלכות דהרי"ף בעל ההלכות פסק דשעבודא לאו דאורייתא ובשלהי ג"פ מפרש מלתיה דרב פפא באנפא אחריתי וכדכתי'

וראיתי לרב"א ז"ל בשיירי מקוב' לשם שכתב משם הר"י בן מיגאס ז"ל דר"פ ס"ל דבמלוה בשטר איכא שעבודא דאורייתא ובמלוה ע"פ ליכא שעבודא דאורייתא ובאמת סברא זו דלא כמאן דמ"ד התם שעבודא דאורייתא ס"ל א' מלוה בשטר ו ואחד מלוה ע"פ ומ"ד שעבודא לאו דאורייתא ס"ל אפי' בשטר אינו גובה ע"ש והנה ראיתי לרש"י ז"ל שם בקידושין בד"ה לאו דאורייתא שכתב אלא מלוה בשטר שהוא שיעבדו דכתב ליה נכסיו אחראין לך ומשתעבדי וכו' עכ"ל ובד"ה אינו גובה וכו' כתב וז"ל אבל מלוה בשטר הוא עצמו שיעבדו דכתב כל נכסים דאית ליה אחראין לשטרא דנן עכ"ל מדברי רבינו למדנו אפילו לשמואל דאמר שעבודא לאו דאורייתא הא מיהא היכא דכתב ליה שעבוד ואחריות על נכסיו משתעבדי אבל בשטר גרידא דלא כתי' ביה שעבוד אחריות נכסים דינו כמלוה ע"פ ומדאורייתא לא משתעבד ודנקטו רב ושמואל דמלוה ע"פ אינו גובה דשעבודא לאו דאורייתא לאו למימרא דבשטר הוי מדאורייתא בכל גוונא אלא דוקא בדכתיב שעבוד נכסים אלא דנקט מלוה ע"פ משום שהיא מלתא פסיקתא אבל בשטר איכא דהוי דאורייתא ואיכא דהוי לאו דאורייתא ולפי"ז רבא דאמר התם בפ' ג"פ ד"ת א' מלוה בשטר וא' מלוה בע"פ אינו גובה אלא מנכסים ב"ח מ"ט שעבודא לאו דאוריית' במ"ע אילימא בדכתב ליה שעבוד אחריות אנכסיה אמאי לא טריף הא אשתעבידו ליה נכסיה אלא עכ"ל דמיירי בשטר מלוה בעלמא דלא כתיב אחריות נכסים ודכוותה עולא דאמר גובה מנכסי' משועבדי' פשיטא דאפילו לא כתיב ביה אחריות נכסים דלא גרע ממלוה ע"פ איברא במאי דקעביד תלמודא צריכותא התם בקידושין דאי איתמר בהך קאמר שמואל משום מלוה הכתובה היא בתורה וכו' דא"נ כתוב בתורה מאי הוי מי כתיב שעבוד אחריות נכסים ונראה דה"ק דהוה אמינא דמלוה הכתוב' בתורה לימא טפי וכמאן דכתיב בה אח"נ דמייא

וראיתי להרשב"א ז"ל בחי' שם שגם הוא חידש דבר זה בדעתו הרחבה ונסתייע מדברי רש"י ז"ל הנאמרים באמת אלא דק"ל דכי לא כתיב נמי נעשה כמי שנכתב דקי"ל אחריות ט"ס ע"ש ועיין בפ' השולח דל"ז גבי שטר שיש בו אחריות נכסים ובהתוס' ובמאי דכתיבנא בעניו' לעיל מערכת אות א' מדיני אחריות סי' ומדיני אפותיקי סי' בס"ד

תבנא לדיננא במצות פריעת חוב מהיתומים שדעת רש"י ז"ל אמאי דלא שבק אבוהון מידי אלא מדידהו יהבי א"נ לדינא דגמרא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח ושבק אבוהון דיתמי מטלטלי דה"נ חשיב כמאן דמדידהו קא יהבי כיון דב"ח לא מצי למגבא מנייהו ולא רמיא על יתומים אלא מצות כבוד או"א דהיא מדרבנן אמטו להכי אי פרעוה לב"ח מדידהו או מהנך מטלטלי דשבק אבוהון מצוה קעבדי אלא אי אמרי לא בעינא למעבד מצוה כיון דלא הויא אלא מדרבנן לא כייפינן להו והך דמצוה לקיים דברי המת דכייפינן להו כבר תי' לה דמנכסי דמיתנא נינהו ולא מדידהו. ודע דהתוס' התם בפ' הכותב כתבו אפילו בדליכא אחריות נכסים מצוה על היתומים גדולים לפרוע חובת אביהם משום מצוה כבוד א"וא אלא דאין ב"ד מוזהרין עליה כיון דמתן שכרה בצדה והנה מ"ש ז"ל דהיינו מקרקעי היינו לדינא דגמרא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח משו"ה לא כייפינן ליתמי דכיון דמצות כבוד א"וא הוא דקעביד ומתן שכרה בצדה אבל בתר דתקנו חז"ל דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב"ח הוו הנך מטלטלי דשבק להון אבוהון כמי שהניח להם אחריות נכסים דמדינא גבי ב"ח ופשיטא דכייפינן להו וגבי קטינא דארעא א"נ דשבק להון אבוהון מטלטלי לא כייפינן להו כיון דמדינא לא משתעבדי דהו"ל הנך זוזי דיתמי נינהו ולא רמיא עלייהו מצות כבוד א"וא

והרמב"ם ז"ל בפי"א דין ח' כתב מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם מן המטלטלים שהניח ואם לא רצה היורש ליתן אין כופין אותו וכו' עכ"ל נראה דהיינו לדינא דגמרא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח וכדכתיבנא ומדברי רבינו למדנו דאם לא הניח להם אביהם אפילו מטלטלי אין כאן מצות כבוד א"וא לפרוע מנכסי דידהו ובספי"ח ביאר ז"ל דהך עובדא דקטינא דארעא דאמ"ל מצוה עבדיתו מיירי דהנך זוזי דפרעו יתמי לב"ח מדמי מטלטלי דשבק אבוהון אבל בדלא שבק ליכא מ"ע דכבוד א"וא וכ"כ הרב המגיד ז"ל ונראה דהיינו לדינא דגמרא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח הא מיהא כיון דמטלט' דשבק אבוהון נינהו. איכא מ"ע דכבוד