משכנות הרועים נז

בגויה ולא אהדר ליה שאני הפוך שבועה מקריעת השטר ש"מ דדא ודא חדא היא וכיון דרבא דן את הדין והוציא ממון מיד הנתבע בקום עשה כ"ש דקורעי' את השטר בהעדאת עד א' דקי"ל בגויה ומפקיעין הלואתו של מלוה וראיתי לה' מוהריב"ל ז"ל בחי' לשם שנתעורר בזה ותי' דהתם לאו אפוקי ממונא בודאי הוא אלא ספק דדילמא לא משתבעה לשקר ומשלמה ע"ע וק' לענ"ד דא"ה אמאי לא אהדר ליה רבא לראב"י שאני התם דס' אפוקי ממונא אבל הכא ודאי אפוקי ממונא ולזה נראה לומר, דר"פ נמי דקאמר ידענא בהאי שטרא דפריעא הוא לאו למימרא א ליה לשטרא ומוציאין שט' חתו' מיד המוחזק בו דחשיב אפוקי ממונא הוא תרי בעי' אלא כיון דגברא רבה קמסהיד עילויה דשטרא פריעא הוא מרעי' לשטרא ודקא"ל ראב"י ולא יהא ר"פ כבת ר"ח היינו לומר דכי היכי דבעדות בת ר"ח הפכת השבועה דהוי ספק אפוקי ממונא ה"נ דהו"ל לאורעי שטרא אפומיה דר"פ ואהדר ליה בת ר"ח קי"ל בגווה וכו' אמטו להכי כי קאמר קרענא לשטרא מתמה שפיר קרענא ס"ד וכו' אפוקי ממונא בודאי תרי בעינן אלא דלישנ' דהשתא דקאמר איכא איניש אחרינא בהדי דמר לא רהיט שפיר דאי איכא איניש אחרינא קרעי' שפיר לשטרא ולא לאורעי. וראיתי לה' ח"ה ז"ל שגם הוא נרגש במאי דדייקנא וכמו שנתעורר בזה מוהריב"ל ז"ל וכתב דאפוכי שבועה ע"י בת ר"ח לא הוי כ"כ אפוקי ממונא כיון דשבועה מיהא בעי משא"כ הכא דבעדות הא' לחוד מקרעי' השטר עכ"ל ונאים הדברים למי שאמרן אלא דצ"ל דראב"י נמי דקא"ל ולא יהא ר"פ כבת ר"ח אע"ג דהתם שאני דשבו' מיהא בעי ולא הוי כ"כ אפוקי ממונא משא"כ הכא דמקרעי' השטר אלא ודאי דראב"י לא קא"ל אלא דלפום עדות דר"פ מרעת לשטרא מידי דהוה דסמכת אבת ר"ח לאפוקי ממונא ע"י שבועה ומשום דהחילוק בין הנושאין הפך השבו' מקריעת השטר שריר וקים ודבר ברור הוא שפיר מתמה תלמודא קרענא ס"ד וכו' כנלע"ד לישב שיט' רש"י ז"ל שו"ר במקו' לשם שהביא כת הקודמין נו"ן שדחו פרש"י ז"ל שפי' שהתובע ישבע ויטול מכח קו' זו דא"ה מאי מתמה קרענא ס"ד וכדכתי' ואוקמו' דהך אתתא היתה מהנשבעים ונוטלים וכיון דא"ל בת ר"ח דחשידא אשבועתא אפכה לכשנגדה ונשבעה ונפטרה אבל לאפוקי ממונא לא ומשיב ר' ישעיה משום דהו"ל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע דקיל"ן בכה"ג משלם ודברי רש"י שהביא משם ע"ש נראים שנכונים בטעמן ע"פ מ"ש הרב ח"ה וכדכתי' בעניותי' ובפי' מרענא לשטרא כתב רש"י דלא קרעינן ליה ולא מגבינן ביה ודעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל בפכ"ד מה' סנהדרין שם ור"ת כמ"ש התו' דפי' מרענא דאינו גובה אלא בשבו' והתו' לשיט' זו גלויה ומפורסמת דא"ה דלא קי"ל בגויה נמי דינא הכי הוא כאותה ששנינו עד א' מעידה שהיא פרועה לא תגבה אלא בשבו' ומה שתי' התו' משום דר"פ קרוב היה ע"ש מלבד דליש' דגמ' דקאמר אי איכא איניש אחרינא בהדי מר לא משמ' הכי וכן הא דקא"ל עד א' לאו כלום הוא נראה דעד א' מיהא הוי ועוד דמשמ' דאי איכא אחרינא בהדיה ודאי דמקרע נמי הוה קרע ליה אלא דלהזקיקו לשבועה אפי' בעד א' סגי ואם היה קרוב אינו מזקיקו אפי' לשבו' וכיון דלא הוה קי' ל בגויק וקרוב הוא כי איכא עד אחרינא מאי הוי ואי אמרת להזקיקו שבועה ע"י עד האחר א"כ מהו בהדי מר דקאמר וכבר ראיתי להרא"ש ז"ל שדקדק כן לשי' זו אלא שלא הביא מאי דקאמר תלמו' ועד א' לאו כלום הוא ע"ש איברא דק"ט בדברי הרא"ש שכתב וכן מר אבא ברי אפי' למי שהוא קרוב לו וכו' דאמאי טרח להמציא בכה"ג ת"ל משום שהוא קרוב לאביו ר"פ הדיין ואמרי' בירוש' דעדים הקרובים ש לדיינים פסולים וכדכתי' ואע"פ שהרא"ש ס"ל דוקא לכתחילה אבל בדיעבד כשרים כמ"ש רי"ו הביאו מרן בב"י שם סס"י לג' דלכתחילה מיהא אין מקבלין עדותו ומשום דקי"ל בגויה מקבל עדותו וכ"ש למאי דכת' הכנה"ג שם ליישב דברי מרן שהביא דברי רי"ו ותשו' הרשב"א דס"ל פסול אפי' בדיעבד סמיכי אהדדי ולא ביאר דפלגן בהדייהו דלא הכשיר הרא"ש בדיעבד אלא בחתומים בשטר ולא במעידים ע"פ דבהעידו ע"פ אפי' בדיעבד פסול ע"ש לכן נר' דלעולם הרא"ש ז"ל דבדיעבד כשרים ל"ש בעדות שבשטר ל"ש בעדות שבע"פ וכמו שהעלה הכנ"הג ז"ל אמטו להכי לא בעי לאוקמי למילתיה דר"פ דאמר השתא דאמר מר קי"ל מלת' כגון אבא מרי ברי מרענא שטרא אפומיה לא משמע ליה דלא מכשר ליה אפי' בעדות שאין פסולו אלא לכתחילה דוקא אלא פשי' אפי' בעדות שהוא פסול בה לגמרי מ"ה הוכרח לאוקמי בקרוב לבע"ד דפסול אפי' בדיעבד דומיא דבת ר"ח דלאו בת עדות היא כלל. אפס כי עז לס' הרשב"א דאמר מר עד הקרוב לדיין פסול אפי' בדיעבד בשלמא לר"פ דאמר על מר אבא מרענא אפומיה לק"מ דאיכא למימר דה"ק אי איכא איניש אחרינא דקי"ל בגויה כגון מר אבא ולאו מר אבא ניחא אלא רבא היאך קבל עדות בת ר"ח דביתהו והא בעיא עדות שאתה יכול להזימה ובפסול כי האי אהימנותיה דסמיך עילויה דלא משקר לא יגהה מזור ואין לומר דרבא יסבור ולו' ידע דלעולם לא אתיא לידי הזמה כיון דהיא לא משקרא כיצד יזימוה הא לא מצית אמרת נהי דקי"ל בגווה דלא משקרא סו"ס חיישי' לסהדי שקרי יקומון עדי חמס ויזימוה בפחזותם ושקרותם ומה לב"ד לעשות ע"כ נלע"ד שאני אשה כיון דלאו בת עדות היא אינה בתורת הזמה דלא נאמרה תורת הזמה אלא לבני הגדה ואשה אינה בת הגדה וחידוש הוא שחידש רבא למיסמך אהימנותה לזאת יקרא אשה אחת היא ואפכה לשבועה לשכנגדה אלא דאכתי לא איפרוק דפיסול קרובים לאו משום חשש דמשקרי אלא גזי' הכתוב היא וכדאמר בפ' מי שמת שהרי משה ואהרן קדישי עליונין מלאכים מלאכים ממש ואינם כשרים להעיד יחד וכיון שהעדים הקרובים לבע"ד גזי' הכתוב היא מאי מהני טעמא דקי"ל בגווייהו דלא משקרי ואתה דע לך דמאי דדייקנא בדברי הרא"ש דמאי דוחקיה דהרא"ש לאוקמי הך דר"פ דמרע שטרא אפומיה דמר אבא ברי דילמא שהיה קרוב קאמר ולא תיסגי ליה בהיותו קרוב לדיין שהוא אביו כדכתי' אע"פ שהתו' ג"כ כ"כ לדידהו לק' ולמ' דהתו' ס"ל בפשי' דעדים הקרובים לדיינים כשרים הם כיון שהם בני הזמה בב"ד אחר כמ"ש בפ"ב דכתו' דכ"א ע"ב בד"ה הנח לעדות. וכו' וכ"כ בפ' החובל ד' צ' ע"ב בד"ה כגון שראו וכו' ע"ש אמטו להכי אוקמוה למילתיה דר"פ דאמ' דקי"ל דמר אבא ברי שהיה קרוב לבע"ד ולמה שצדד הכנה"ג שם סו"ס לג' לומ' דלא הכשירו התו' לעדים הקרובים לדיינים אלא בדיעבד ע"ע אע"פ שא"א להלום דבר זה בסגנון דבריהם כאשר ירדוף הקורא א"כ התו' והרא"ש ז"ל כחדא שריין אף אנן נמי