משכנות הרועים תקסח

קאמר משום פירכא דפרכי' רב כהנא אשתמיט נפשיה וכו' ולאו מלתא היא נראין הדברים דאפי' גבי בע"ח גופיה ס"ל לר"פ דלא כייפינן דלא דמייא מצות פריעת ב"ח לסוכה ולולב אלא דלא שתמוטי נפשיה מפרכיה דר"כ הוא דאמר כן ותו דר"כ גופיה אתשולי הוא דקא מתשיל ליה ואי ס"ל לר"פ דאין כופין לימא ליה דאין כופין והתוס' הוק"ל מה זו שאלה ותי' בחד תירוצא דלמאי דקרי ליה מצוה פשיטא דכופין והדר ליה תניתוה דמצוה וכופין ע"ש. ובמקו' שם כ' משם רש"י ז"ל במהדורא קמא אמר לא בעינא מאי כיון דמצוה היא מי כייפינן ליה ומחתינן לב"ח בנכסיו וכו' ולוה נמי כיון דמצוה היא ואדידיה רמיא כייפינן ליה ומחתינן לב"ח אנכסיה עכ"ל הני שיטי"ן רהוטי רהוט דר"פ קושטא קאמר ולא משום לאשתמוטי ואי לא מסתפינא אמינא דט"ס וצ"ל וי"מ משום פירכא וכו' ועלה קאמר רש"י ז"ל ולאו מילתא היא אלא דר"פ דינא קאמר

וכתב עוד שם במקובצת בשם תר"י ז"ל וז"ל פי' דבבבא בתרא נחלקו רבא ור"פ רבא אמר כי השעבוד שיש למלוה על הלוה הוא מן התורה הילכך המת וכו' א"נ גו זמניה קי"ל דלא פרע אנש גו זמניה עכ"ל. הנה מ"ש בבבא בתרא נחלקו רבא ור"פ ליתא כל עיקר איברא דהתוס' ריש פרק הנזקין דף ן' בד"ה כיון דדיניה וכו' הוכיחו מסוגיא דהתם דרבא ס"ל דשעבודא דאורייתא ע"ש. וכ"מ להרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל בחי' למס' קידושין במ"ד לדף י"ג שהוכיחו כן מהך דפ' הנזקין כדברי התוס' אבל מ"ש הרשב"א ז"ל שם להוכיח עוד ממאי דאסקינן בשלהי ג"פ דרבא שעבודא דאורייתא ס"ל מדקאמר רבא יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם ב"ח חוזר וגובה אותו מהם ור"ן נמי הכי ס"ל עכ"ל לא אשכחן בפ' ג"פ דאיתא להאי מלתא דכ' הרב ומימרא זו איתא בכמה דוכתי בגמרא ובפ' י"נ דקכ"ד אמרה ר"ן משמיה דרבא בר אבוה ע"ש איברא דבפרק מי שהיה נשוי דף צ"ב אהא דאמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון וזקפן עליו במלוה ומת ראובן ואתא ב"ח דראובן וקטריף לה משמעון ופייסיה בזוזי דינא הוא דאמרי ליה בני ראובן אבא שבק לן מטלטלי גבן ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח אמר רבא אי פקח אידך מגבי להו ארעא והדר גבי לה מנייהו וכו' והיינו משום דשעבודא דאורייתא ע"ש פירש"י. ומאי דק"ל להרשב"א ז"ל מדאמרינן ספ"ק דערכין דף ו' דכ"ע מלוה אינה גובה מן היורשים וכו' ושמא גרסינן רבה וכו' ע"ש דודאי רבה ס"ל דשעבודא לאו דאורייתא וכדאיתא התם שלהי ג"פ ע"ש ובנוסחי דידן כתוב רבה אלא דאורחיה דתלמודא למנקט מלתיה דרבה מקמי דרב יוסף והתם בערכין איפכא מתנייא ומשו"ה כתב הרשב"א ושמא ומאי דדייקנא על תלמידי רבינו יונה ז"ל שכתבו בבבא בתרא נחלקו רבא ור"פ נראה דט"ס וצ"ל בפרק שום הדיינים דהתם ר"פ יהיב טעמא דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים משום פריעת ב"ח מצוה וקטנים לאו בני מעבד מצוה נינהו ורבא אמר משום שובר והוכיח הרשב"א ז"ל מהא נמי דרבא ס"ל שעבודא דאורייתא ור"פ ס"ל שעבודא לאו דאוריית' ויתבאר עוד לקמן אבל מ"ש תר"י ז"ל דמת גו זמניה וקי"ל דלא פרע אנש גו זמניה אתמהא דרבא ס"ל דעביד אנש דפרע גו זמניה וכדאיתא ברפ"ק דב"ב דף ה' ע"ש ונראה דהא דנקטו דמת גו זמניה וקי"ל וכו' היינו לדידן דקי"ל הכי כר"ש דנ"מ לענין דינא ולא אליבא דרבא קאמר ומאי דפשיטא להו לתר"י ז"ל דר"פ ס"ל דשעבודא לאו דאוריית' קושטא קאי דהכי משתמען מלוהי דהא ר"י ור"ל דאמרי שעבודא דאוריית' ס"ל גובין מהיורשים ומלקוחות ורב ושמואל דסברי להו דלאו דאורייתא סברי דאין גובין לא מהיורשים ולא מהלקוחות א"כ ר"פ דאמר אין גובין מהלקוחות ע"כ משום דס"ל לאו דאורייתא והא דגובה מהיורשים משום תקנת לווין נגעו בה אמנם מדינא אינו גובה וכדרב ושמואל וה"נ איכא למשמע מדקאמר פריעת ב"ח מצוה ואי ס"ל שעבודא דאורייתא מאי שיאטיה דמצוה הכא כיון דמדאורייתא משתעבדי נכסי הלוה למלוה ולקמן יתבאר עוד בס"ד

איברא דאשכחן לרבוותא דמקהו אקהתא ורמו דר"פ אדר"פ דאשכחן בפ"ק דקידושין דף י"ג קאמר ר"פ מלוה ע"פ גובה מן היורשים דשעבודא דאורייתא ועל מבוכה זו ישבו גאוני עולם

והרי"ף ז"ל שלהי פרק ג"פ תפס לעיקר סוגיית קידושין הלזו דס"ל לר"פ דשעבודא דאורייתא והדר ק"ל מדידיה אדידיה ותירץ דעיקר טעמא דגובה מהיורשים היינו משום דשעבודא דאורייתא והא דקא יהיב טעמא הכא בג"פ שלא תנעול דלת דהיינו טעמא דאוקמוה רבנן אדאורייתא ולא עבוד רבנן תקנה כדעבוד גבי לקוחות ע"ש ואע"ג דלא דמו לקוחות ליורשים דלקוחות מטי להו פסידא בממונא דידהו משא"כ יורשים דלאו מידי חסרינהו המלוה דמנתא דידיה הוא דקא שקיל מ"מ אשכחן לרבנן במלי טובא דהקילו לגבי יורשים כאותה ששנינו הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וקי"ל נמי דטוענין ליורש ותנן נמי הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה וכיוצא אהא קאמר דמשום נעילת דלת לא עבוד רבנן תקנתא ואוקמוהא אדאורייתא והרמב"ן ז"ל בחי' בפרק ג"פ כתב ודברי רבינו הגדול בכאן אינם מחוורים עכ"ל ולא גלה סודו מ"ט ואפשר דדייק כדוקיין וכבר כתבנו מאי דנלע"ד תדע דא"נ סבר ר"פ שעבודא לאו דאורייתא ובדין הוא דאינה גובה מן היורשים וכדס"ל לרב ושמואל אלא דמשום תקנת לוה אמרינן דגובה אבל לקוחות דליכא ה"ט אוקמוה אדאורייתא ולמה ליה לר"פ למיהב טעמא משום פסידא דלקוחות כיון דכדיניה דיינינן ליה ובהא א"ל דלא תימא כיון דמשום תקנת לוה אמרינן גובה מן היורשים א"כ מה"ט גופיה מגבי' גם מהלקוחות דחיישינן לנעילת דלת דמצי מלוה לאשתמיט שלא להלוות משום דילמא לוה מזבין נכסיה ולא מצי טריף אהא קאמר שפיר דלא עבדינן תקנתא אלא למגבי מהיורשים דלא מפסדי מדידהו אבל היכא דמטיא פסידא לאחריני לא עבדינן תקנתא ומוקמינן לה אדאורייתא

שו"ר להרמב"ן ז"ל בחי' שבספר אוריין תליתאי התם בפ"ק דקידושין שביאר שיחותיו מה"ט לא הספיק תי' הרי"ף ז"ל וכדכתי' בעניו' ועוד הק' עליו מדאמר ר"פ גופיה פריעת בע"ח מצוה ואמ"ל רב כהנא לדידך אי אמר לא בעינא כלומר דאמרת דפלגינת גבי יתמי ואמרת פריעת ב"ח ליתיה משום שעבוד נכסים אלא מצוה וכו' ע"ש גם הרשב"א ז"ל שם הביא קושיא זו משם הראב"ד ז"ל ע"ש מאי דפשיטא להו ז"ל דר"פ דקאמר מצוה ע"כ דס"ל דשעבודא לאו אדאורייתא אחה"ר לענ"ד אינו מוכרח דהתם ר"פ שום היתומים אר"ן מרישא לא הוה מזדקיקנא לנכסי יתומים