משכנות הרועים תקסד

עיקר כתובה דהוי תנאי ב"ד ועיין בה' כנ"הג ז"ל לשם ועיין בתשובו' הריב"ש ז"ל סי' רפ"ג שעמד בחקירת הסמ"ע ז"ל ועיין בתשו' ה' בית יעקב סי' קי"ג

(סט) פרנסה. נסתפקתי בהא דאמרינן דפרנסה היינו מלבושים והוסיף הרב המבי"ט ז"ל דגם המדור וכל צרכיו כמ"ש בח"א סימן א' ע"ש אם היינו דוקא שכתוב מזון ופרנסה אבל אם כתוב פרנסה לחוד מפרשינן לה למזונות וצ"ע כעת ועיין במערכת אות מ' מדיני מזונות סי' בס"ד

(ע) פרנסה. המחייב עצמו לזון ולפרנס את חבירו צריך ליתן לו בגדי שבת ויו"ט לפי כבודו כנ"הג סי' ר"ז בהג"הט אות רל"ו

(עא) פריעת חוב. קי"ל דאין נפרעין שלא בפני ב"ח אא"כ מודיעין אותו אם הוא במקום שילך השליח ויחזור בתוך שלשים יום עם קיום השטר והשבועה כמ"ש בטוש"ע סימן ק"ו ע"ש. ראובן מוחזק בחלק א' בחצר ולאיזה סיבה עקר דירתו מארץ מולדתו וילך לו אל ארץ היא עיר ליוורנו וקבע דירתו שם שנות מספר הסמוך למ' הן יתר ויהי בימים הרבים ההם אירע מפולת בחצר ההוא עד היסוד בה ומנהגי המחזיקים בבתי נכרים פה מתא יע"א שכל ההוצאות שיצטרכו לבנין הנהרסות מחוייבים המחזקים להוציא מכיסם ומשלשין ביניהם דהיינו שליש ההוצאה מוטל על המחזיקים ושני שלישים על בעל הקרקע אלא שאינו פורע מכיסו כלום אך יהיו בתורת קדימה משכירות החצר ההיא אי לזאת עמד בעל הקרקע נגד המחזיקים ותלה זייניה בבנות הנהרסות וכפה אותם ע"י השררה יר"ה כי חק לישראל המחזיקים ואז עמדו שאר השותפין של ראובן אשר אינינו פה לקבול בדין כדת מה לעשות ונמנו וגמרו הב"ד וביררו אחד חכם מקרוביו וכי יש לו עסקים עמו ומינוהו בכח ב"ד יפה למשכן חלק ראובן במה שהוא צורך לחלקו בהוצאה ולגלות אזן ראובן מה יעשה ישראל ועשה והצליח ומשכן חלקו של ראובן בעד סכי ההוצאה למשך שנתים ימים ובתוך זמן זה ראובן חלה את חליו אשר מת בו והניח אחריו זרעו לברכה ועבר זמן המוגבל למשכון והזמין לדין הממשכן את החכם הממונה ושאל זמן מה"בד להודיע את בני ראובן מה מענה בפיהם ועבר קציר כלה קיץ והרחיבו לו זמן זמנם זמניהם ועדין תשובה תולה והממשכן צווח ככרוכיא ואין עונה דבר עמד השואל ושאל אחר שהב"ד לא מצאו אנשי חיל ידיהם אי הרשות נתונה ביד הב"ד למכור ולהחליק חלק חזקת בני ראובן שלא בפניהם או לא. יורה המורה לצדקה תורת אמת ויבא שכמ"ה

זאת אשיב כבר מלתא אמורה בפ' הכותב דפ"ח אהא דתנן והנפרעת שלא בפני בעלה לא תפרע אלא בשבועה דר"י סבר דוקא בכתו' אשה ומשום חנא הוא דנפרעים שלא בפני הלוה אבל בשאר ב"ח לא ופירש"י ז"ל בפירוש המשנה דה"ט דנשבעת משום דאי איהו הוה טעין אישתבע לי דלא פרעתיך הוה משבעי' לה השתא דליתיה קמן אנן טענינן ע"ש. ורבא אמר רב נחמן אפילו לב"ח נמי כדי שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך למ"ה ואתה נועל דלת בפני לווים ופסקה הרי"ף והרמב"ם והרשב"א והרא"ש ז"ל כוותיה דרב נחמן וכ"פ מרן ז"ל בש"ע שם ונראה דלדידן דגרירי בתר פסקי מרן ז"ל בש"ע דשטר משכונה גובה אפילו מיתומים קטנים כמ"ש בסי' ק"א סי"ג ואפילו במת לוה בחיי מלוה ואח"ך מת לוה ע"ש נראה דאין כאן עסק שבועה ומה גם כי בנ"ד ראובן אינו מכיר מי הוא בע"ח כדי לפורעו ועוד שמת בתוך זמן שגבלו למשכונה ואת"ל דחיישינן שמא פרעו בניו אחרי מות אביהם כבר כתבנו דאין להם היכר במלוה ואם שלחו ממון לפדות הקרקע אינם שולחים אלא ליד הממונה שהי"ל ג"כ עסק מש"ומ עם אביהם או ליד הב"ד ואם נפשך לומר דע"כ לא קאמר רב נחמן הב"ח נמי נפרעיה שלא בפניו אלא בכגון שבשעה שלוה הלוה מהמלוה שניהם בעיר א' ועמד הלוה ופשט לו את הרגל למד"ה בהא חיישינן לנעילת דלת דיהיה כל א' וא' נוטל מעותיו של חבירו וילך לו למד"ה אבל בנ"ד שהלוה לא לוה במקומו והלך למד"ה הדר דינא דאין נפרעין מן האדם אלא בפניו וכדמתמה בירוש' וכי נפרעים מן האדם שלא בפניו שם בכתובות אהך מתניתין הא ליתא חדא שה' הנמק"י ז"ל בפרק הבית והעליה אהא דתנן התם הבית והעליה וכו' ואמ"ל לבנות וכו' ותכלית דבריו ז"ל נהי דעיקר התקנה משום נעילת דלת מיהו השתא דתקון רבנן לא פלוג רבנן בתקנתם ע"ש וכי היכי דלא מפלגינן בענייני חיובים אי מחמת הלואה או מחמת מלתא אחריתי ה"נ דלא פלגינן במציאות החיוב ועוד בה היעלה על לב ב"ד שמשכנו ונוטלים מעותיו של אדם. לשיצטרך לילך למד"ה לגבות את חובו ובפרט לדרי בערי פראנקייא דקשה הדבר לגבות מהם ע"פ הדין כמו שהעיד ה' מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי'. . הס כי לא להזכיר ולא הממשכן יעלה על לבו לעולם דבר זה ולעולם דעת הב"ד והממשכן סמכא דעתייהו על החכם הממונה כי קרוב הוא וכי שיח וכי שיג לו בעסק מש"ומ עם ראובן ואם הודיעו בחייו או ליורשיו אחריו ולא השיבוהו דבר אינהו דאפסידו אנפשייהו ומ"ל אצל ב"ד שאין תקלה יוצאת מתחת ידם חלילה ודעעייהו דהב"ד והממשכן שיחזירו על הקרקע הממושכן ולא על הלוה בלבד ומודינא דאי מצו הב"ד למשכוני ביד אחריני ולא נחתי אזביני דזכין לאדם שלא בפניו וכמ"ש הרא"ש ז"ל ופסקו מרן הש"ע ז"ל שם דטבא להו טפי עבדינן להו והשתא מיהא דלא אשכחן גברא למשכנה אצלו שפיר עבוד לזבונה ועוד נראה דבנ"ד נמי איכא טעמא דנעילת דלת דאי לא משכחו האי גברא דיהיב נכסי למיקם בספוקה של חצר בבנין הנהרסות היה בעל הקרקע מפקיע זכות חזקתו של ראובן ולפי"ז ודאי דנחתי לנכסיה אי לא אשכחו מאן דממשכנה כח ב"ד יפה לזבונה

(עב) פריעת חוב של חבירו. קי"ל הפורע חוב של חבירו אינו חייב הלוה לשלם לו כמ"ש בטור ש"ע סי' קכ"ח ובמלוה גוי פליגי בה רבוותא שם כמ"ש שם ועיין מור"ם ז"ל ס"ב מ"ש במלמד שהיה אצל בע"ה וכו' ומ"ש עליו הרב ש"ך ז"ל סקי"א ע"ד מור"ם וכ"כ הרב גינת ורדים כלל ג' סי' יו"ד והרב"ח ז"ל בתשו' סי' מ"ד והר"ב שע"א סי' קנ"ב והרב נחפה בכסף ח"מ סי' ס"ד וע"ע לה' מגן גבורים סי' מ"ג

(עג) פריעת ב"ח. קי"ל מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם כשהניח להם ממה לפרוע כמ"ש בטוש"ע בסי' ק"ז ע"ש. ראובן היה נושא ונותן באמונה ונטרפה לו השעה ובא עד השברים והשתרגו עלו על צוארו חובות