משכנות הרועים תקסג

סימן ע"ז ועיין בתשו' מור"ם ז"ל סי' ז"ך ובהש"ך סק"א ובה' פרח מט"א ז"ל סי' י"ב וסי' ק"ג

(סז) פקדון ר"וש שותפין היו ועמד לוי ותבע מראובן הנמצא אצלו כעת יען שמ' דר בעיר אחרת רחוקה מהלך ח' ימים ואמ"ל שמפי השמועה למד שמורישו הפקיד אצלו סך מה וכשנסע משם נלב"ע וחל"ש ועמד א' מיקירי ותבע מהאחים השותפין הנז' סך המופקד אצלם כי יש לו צד קורבה מסטרא דנוקבא ושאח"כ נתפשר עמהם שחייבו עצמם לתת ליורשים ששה למאה בכל שנה מריוח העסק שמתעסקים בממון הנז' ושכתב עליהם שטר עיסקא בכל האמור ולע"ע תובע קרנא כ"וך כפי מה ששמע מהזולת אך אינה עדות ברורה ופירא מזמן השטר וראובן השב ישיב כי אינינו הוא הנפקד רק אחיו שמעון ובלתי ידיעתי כי לא הייתי שם אלא בעיר אחת רחוקה מהלך ח' ימים ואחר כמה חדשים שנפטר המפקיד כשחזרתי למקומי ספר לי אחי את כל העשוי ושכבר שלח בהם יד לצורך השותפו' שבינו ובין אחיו ועמד וגלה אזן רבני המקום ז"ל והיתה תשו' הרב ז"ל שיהיו אצלו שהוא מקום בטוח עד אשר בא יבא אחד מיורשיו ואחר עבור ד' חדשים או יותר בא א' איש ישראל מקרובי המלכות ותבע אח הממון המופקד כי אשה אחת מנשי קרוביו היא ממשפחת המפקיד ולפי שחששתי לעצמי שאם יוציא אותם מכח האלמות ממנו למחר יבאו היורשים האמתיים ויאמרו אלינו מי הרשה אתכם לתת הממון אשר הופקד אתכם לזולת יורשיו ומשום שאימתו של זה האיש מוטלת עלינו בכח המסור בידו וביד קרובה מן השררה יר"ה הייתה הפצירה לכתוב עלינו שטר עיסקא בשם יורשי המפקיד ולקבוע להם שכר קצוב לחלקם לערך ששה למאה והכל היה באונס גמור ולא נמצא מי שיעיד על המודעא מחמת היראה המוטלת לכן נתחכמנו ורמזנו רמזים אשר כל רואיהם יכירום שהדבר נעשה מחמת האלמות וקורבת המלכות ולכשיבא השטר יתברר הענין והשטר איננו בנמצא ומה לי ולך כי באת אלי לך אל אחי שמעון כי הוא הנפקד ולא אני ועוד בה כשביררתי חשבון השות' עמו ואחוזת מרעהו חזר אחי שהוא הנפקד ונטל מה שהופקד אצלו כלך אצל אחי ותתבע ממנו פקדון מורישך. יורה המורה לצדקה דבר המלך ודתו ושכמ"ה

זאת אשיב דבר פשוט הוא שאין השותף מתחייב במה שהופקד אצל שותפו אלא דוקא אם הופקד אצל שניהם יחד כמ"ש בדברי ה"המ ז"ל בפכ"ה מה' מלוה ופסקו מור"ם ז"ל בריש סי' ע"ז ע"ש ואולם אחר שנשתמש בו אחיו נעשה אצלו פקדון כמלוה כמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' רצ"ב ס"ז ע"ש בהש"ך א"כ הו"ל כא' מן השותפים שלוה מאחר לצורך השות' דס"ל להרמב"ן ז"ל דהשותף השני משתעבד ואנן בתריה דמרן ז"ל גרירי דפסק כוותיה כמ"ש שם איכא למימר כיון דהשותף אשתמש ביה לצורך השתוף ונתרצה והסכים למעשיו הו"ל כלוה א' מהשותפים כמדובר נראה דל"מ למה שמקובלני מהב"ד של כת הקודמים דבכל דוכתא שכותב מור"ם ז"ל וכנ"ל להורות פסקינן כוותיה ומור"ם פסק כדעת הרא"ש ז"ל דאין השותף הב' משתעבד כל שלא היה שם בשעת הלואה אלא אפילו לד'. מרן בש"ע שאני הכא דשלא בתורת הלואה באו לידו דנימא המלוה אחר שיודע שההלואה היא לצורך השותפות ונהנה ממנה השותף אמדי' דעתיה של המלוה שלא הלוה לזה אלא על אמונת שניהם הוא שהלוה לו וכמ"ש ה' גד"ת ז"ל סי' מ"ד דף מ"א והרב גבעות עולם סי' כ"ב וכ"ש לדעת ה' בית אברהם שם דס"ל דאפילו לדעת הרמב"ן ז"ל דוקא כשהודיעו המלוה ללוה שלצורך השות' הוא לוה אבל בסתמא לא דאמור לצורך עצמו והמלוה אהימנותיה קסמיך ולא על סמך חבירו והרא"ש ז"ל אפילו בכ"הג נמי פליג ע"ש אבל בנ"ד בתורת פקדון אתו לידיה ונהי דחנוני הוא ומותר להשתמש בהם הא מיהא לאו בתורת הלואה אתו לידיה כי היכי דנימא כיון דמטי הנאה נמי לשותף אמרי' דהמלוה שהוא המפקיד על סמך שניהם הפקיד ובר מן דין הא קא טעין דאחיו השותף חזר ונטל מה שהופקד אצלו ואע"פ שהרב"ח ז"ל ס"ג שם פשיטא ליה דאעפ"י שחזר ולקח מה שלוה אכתי שעבודא על השותף משעת הלואה ע"ש שיש גמגום בדבריו במ"ש אבל לדעת הרא"ש ז"ל לא וכו' דלד' הרא"ש ז"ל מעיקרא לא חל על השותף השני השעבוד כלל ומה לנו אצל החזרה וכבר מצאתי לה' מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו דפשיטא ליה דאם חזר ולקח פטור השותף השני ע"ש וכן נראה דעת מוהרדב"ז ז"ל בחדשות סי' קפ"ד אלא דהוא ז"ל הולך ואור כדעת הרא"ש ז"ל כאילו היא הלכה פסוקה. איך שיהיה אין דברי הרב"ח ז"ל עומדים נגד הרדב"ז ומוהריק"ש ז"ל ועל דברת מה שהודה ראובן שנכתב עליו ועל אחיו כמדובר נראה כיון שאין השט' לפנינו ומפיו אנו חיים א"כ נהמניה במ"ש שאלצו ולחצו וליכא למימר דאין זה מגו טוב כי הוא ירא פן היום או מחר המצא ימצא השטר ונמצא בדאי וכ"הג כ' רשב"ם ורבי' יונה בעליותיו הובא במקו' והרא"ש ז"ל בפסקיו אהא דאמרינן בפ' חזקת דף מ"ה אהא דתנן אומן אין לו חזקה אמר רבא לא שנו אלא שמסר לו בעדים אבל מסר לו שלא בעדים יש לו חזקה ע"ש ועיין במהריב"ל בח"א בדיני מגו דנ"ו ע"ג ובה' כנ"הג סי' פ"ב אות פ"ו דשאני התם דעדי המסירה שמסר לאומן איתנהו קמן והו"ל כמפקיד אצל חבירו בעדים דס"ל לרבה דצריך להחזיר לו בעדים משו"ה כי טעין החזרתיו לא מהימן וכ"ת נהימניה במגו דאי בעי אמר החזרתיו בפני עדים והלכו להם למד"ה אין זה מגו טוב כי ירא פן יבואו ויכחישוהו כי עיקר החיוב מסורה בעדים שהפקידו אצלו אבל בנ"ד שאין שום עדות ושטר לפנינו אפילו מגו גרוע אמרינן שלא להוציא וכ"ש דלדעת התו' בשבועות דף מ"א בד"ה תיובתא וכו' דהאי מילתא בפלוגתא דאמוראי אליבא דריב"ב ע"ש ועוד תלייא בגירסאות ועיין בהרי"ף והרמב"ם ז"ל בפי"ח מה' מלוה ובהראב"ד ובה"המ ז"ל מיהו כ"ז בדאיכא עדים של הלואה ושל התנאי כמ"ש הסמ"ע ז"ל שם סקי"א וכ"כ ה' המגיד ז"ל שם והר"ן ז"ל וע"ע בה' כנ"הג ז"ל בהג"הט אות י"ב וצע"ד. א"כ בנ"ד דליכא סהדי דמסהדי דשקיל שטרא מגו דאי בעי אמר אתו יורשים ופרעתינהו ותברא כתב לי ואירכסא לי מהימן לומר דאנוס אונס גמור הוא ומרן בש"ע ס"ד פסק דבטוען פרעתיך ביני לבינך אינו נאמן במגו דפרעתיך בפני פ' ופ' והלכו להם למד"ה ועיין בהסמ"ע ז"ל משום דאיכא חזקה ע"ש

(סח) פרוטה. משקל הפרוטה חצי שעורה של כסף כמ"ש מרן בש"ע ח"מ רי"סי פ"ח ועיין בהסמ"ע ז"ל מה שקרא תגר על קדושי אשה דאיך מהני פרוטה ע"ש וכן לענין