משכנות הרועים תקסב

מוהריט"ץ ז"ל סי' מ"ח

(נט) פקדון. נפקד ששלח ידו בפקדון וקודם : שנשתמש בו נגנב אי מחייב לשלם או לא ה"ז ספק ועיין להמח"א ז"ל בה' גזילה סימן י"ט

(ס) פקדון. מי שהפקיד אצל חבירו שק מלא חפצים ונשתמש באחד מהן ונגנב מחייב משום שליחות יד על כל החפצים או"ד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי עיין לה' מח"א ז"ל בה' גזילה סי' כ"כ שנטה לומר דאינו חייב

(סא) פקדון . קי"ל המפקיד מעותיו אצל חנוני או אצל שלחני ואינם קשורים בקשר משונה יכול להשתמש בהן וכיון דכן קמו ליה ברשותו להיות עליהם כש"ש להתחייב בגניבה ואבידה ואם נשתמש בהם כבר חייב גם באונסין כמ"ש בטוש"ע סי' רצ"ב ס"ז ע"ש

וראיתי לה' ש"ך ז"ל סק"ח שכתב דמוכח בתוס' במציעא דכ"ט דאפי' תובע אותם המפקיד קודם שהוציאם הנפקד אין צריך להחזיר אותם המעות עצמם אלא יכול ליתן לו ממעות אחרים עכ"ל תנן התם מצא דבר שאינו עושה ואוכל ימכור ומה יעשה באותן הדמים רט"א ישתמש בהן הילכך אם אבדו חייב באחריותם רעק"א לא ישתמש בהם לפיכך אם אבדו וכו' ובגמרא ע"כ לא פליגי לחייב אם אבדו לנפקד אלא אם מותר לו להשתמש בהם אבל אם לא הותר לו לכ"ע פטור מאבידה דלא הוי עלייהו אלא ש"ח לימא תהוי תיובתיה דר"י דאמר שומר אבידה שומר שכר משום פרוטה של עני ומשני בגניבה ואבדה דכ"ע ל"פ אע"ג דאין לו התר תשמיש חייב דהו"ל ש"ש כי פליגי באונסים ואבדו דקתני באונס ור"ט סבר כיון דשרו ליה רבנן לאשתמושי בגוייהו הו"ל שואל עלייהו ורע"ק סבר לא שרו ליה רבנן וכו' ע"כ ובפ' המפקיד דף מ"ג תנן המפקיד אצל שלחני מעותיו וכו' מותרים יכול להשתמש בהם לפיכך אם אבדו חייב באחריותן ואתמר עלה ואר"ה ואפילו נאנסו ור"נ אמר ואפילו נאנסו לא וכו' ע"כ והיינו אעפ"י שלא נשתמש בהן אלא כיון דשרי להשתמש בגוייהו הוי עלייהו כשואל אבל אם נשתמש בהם כבר היכי אמר ר"ן נאנסו לא כיון דשואל הוא וכן פירש"י ז"ל ויראה דר"ה ור"ן בדרבה ורב יוסף קא מפלגי דר"ה ס"ל דנפקד אעפ"י שאסור להשתמש בהם כגון שקשורים בקשר משונה חייב בגניבה ואבידה משום פרוטה דר"י דמ"ל שומר אבידה או שומר פקדון משו"ה כיון דמותר להשתמש בהם סלקינן ליה לדרבא דשואל להתחייב באונסין ור"נ ס"ל כרבה דשומר אבידה שומר חנם ובמידי דשרי להשתמש בהן כל כמה שלא נשתמש פטור מכלום ובתר דנשתמש סלקינן ליה חד דרגא למהוי עלייהו ש"ש ומתני' דפ' אלו מציאות והמפקיד דקתני אבדו אתיין כפשטן ובאמת אחר כתבי זה מצאתי להתוס' שם בפ' אלו מציאות בסו"ד שכתבו בע"א ושיטה זו שכתבתי לא קיימא כלל דקי"ל כר"י ור"נ ועכ"ל דר"י לא קאמר אלא באבידה ועיין בספר המאור ובמקו' לשם והנה התוס' שם הק' בתחלת דבריהם אמאי נקט תלמודא בדר"ה והו"ל שואל ולא קאמר והו"ל לוה וכו'. עני אני לא ידענא מאי ק"ל ז"ל דטובא איכא בין שואל ללוה דה דהמלוה חבירו על המטבע לדעת התוס' בקמא צ"ז משלם לו עדיפות ואע"ג דאכתי איתנהו בעינייהו כמאן דליתנהו דמיין כיון דלהוצאה ניתנה משא"כ בשואל דשאלה בעינה הדרא ואפילו שואל שלא מדעת דהוי גזלן קי"ל הגזלנין משלמין כשעת גזילה ע"ש באריכות ובה' מ"מ בפ"ד מה' מלוה דין י"ב ובסמ"ע סי' ע"ד סקט"ו ע"ש משו"ה נקט תלמודא שואל כיון דשרו ליה רבנן להשתמש בהם מסקינן ליה מש"ש לשואל ולא מש"ש ללוה וכתבו עוד ואם נאמר דאם באו בעלים קודם שהוציאם חייב להחזיר אותם המעות עצמם א"ש אלא דא"א דבפרק המפקיד פריך ר"נ לר"ה מדתניא גזבר שהפקיד מעות אצל שלחני מותרים בלא קשר משונה והם של הקדש וכסבור הם שהן שלו אי הוציא השלחני מעל הגזבר משום דהו"ל שלחני כשלוחו של גזבר דלר"ה דאמר כיון דשרו ליה רבנן להשתמש הוה ליה שואל מאי אריא הוציא כי לא הוציא נמי ע"ש בפירש"י ז"ל ואי חייב להחזיר הם עצמם כשיתבעם הגזבר א"כ לא קנאם השלחני כשלא הוציאם וא"כ מאי פריך כי לא הוציאם גמי אלא ודאי דאפילו אם אותם המעות עדיין בעין אין צריך להחזיר הם עצמן עכ"ל והנרצה מדבריהם ז"ל דלר"ה דאית ליה שהוא חייב דהו"ל שואל עלייהו וקנויים הם אצלו מוכח שפיר לר"י דאמר בדמי אבידה חייב באונסין וכי היכי דלר"ה כיון דחייב באונסין אינו חייב להחזיר הם עצמם מדפריך מאי אריא הוציא ה"נ לר"י אבל לר"ן דקי"ל כוותיה כמ"ש מרן ז"ל הש"ע שם לא הוי אלא ש"ש ודאי דלא חשבינן ליה כקנויים אצלו ולדידיה אה"נ אם עדיין לא נשתמש בהם לא הוי עלייהו אלא ש"ש ואם בא המפקיד ותבע מניה פקדונו צריך להחזיר לו הם עצמן ולא תמורתן ומאי ראייה מייתי הש"ך ז"ל מדרב הונא לרב נחמן ואפשר ליישב דבריו ז"ל דודאי פשיטא להו להתו' דהנאת חלוף המעות לא חשיבא להתחייב בה השלחני משום מעילה כיון דלא קאי על המעות אלא כש"ש לרב נחמן אבל לרב הונא כיון דקאי עלייהו כשואל ומצי להחליף פריך שפיר

(סב) פקדון ראובן הפקיד אצל שמעון חפץ א' ושכחו ונתיאש ממנו זכה בו הנפקד דבהיתרא אתא לידיה ומשום השב תשיבם ליכא בפקדון ה' מח"א ז"ל בה' קנין חצר סי' ח' ע"ש

(סג) פקדון. קי"ל השואל חפץ מחבירו אינו רשאי להשאילו לאחר דמצי אמ"ל אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר כמו שנתבאר בטש"ע לנו יש לדעת אם עבר השואל והשאיל לזולתו מי מצי משאיל להוציא מיד מי שהוא בידו או דילמא מצי אמ"ל לאו בע"ד דידי את

(סד) פקדון המפקיד פירות וכיוצא ביד גוי חזקתו להחליף הפקדון הרמב"ם ז"ל סוף פי"א מה' מעשר ע"ש

(סה) פקדון מי שהפקיד אצל חבירו בשטר וכתוב בו שהנפקד קבל עליו אחריות אפילו הכי מצי למטען נאנסו מגו דהחזרתי והאחריות שקבל עליו אינו אלא מגניבה ואבידה ואפי' בש"ש דאיכא אונסא דלא שכיח ובסתם אחריות לא אמרינן דקבל עליה אלא אונסא דאתייליד א"כ אכתי אית ליה מגו דנאנסו באונסא דלא שכיח הרשב"א ז"ל בתשובה ח"ג הנ"מ סי' כ"ב

(סו) פקדון אחד שהפקיד אצל שנים ואבד הפיקדון בפשיעה וא' מהם אין לאל ידו לפרוע אם מתחייב השני לפרוע בעדו דעת מור"ם ז"ל דחייב דחל השעבוד על שניהם כמ"ש בריש