משכנות הרועים תקס

מכת"י דקי"ל דנאמן לומר פרעתי ותירץ דפנקס עדיף וטעמא טעים כמ"ש מרן ז"ל בב"י לדברי הרשב"ץ ז"ל הנאמרים באמת והוא ז"ל לא ראה דברי הרשב"ץ ז"ל וקיים הלכה זו כדעתו וכטעמיה דמרן ז"ל וה' כנ"הג בתשו' ח"א סי' ע"ד דע"ט ע"ג החזיק ג"כ במ"ש בכנ"הג אלא דנטיו אשוריו ממ"ש בכנ"הג שתשלום דברי מרן בבד"ה אינם דעת עצמו אלא שהם דברי הרשב"ץ ז"ל ע"ע

תבנא לדיננא שבדעת הרא"ש והרשב"א ז"ל חלוקים בעיסתן הסמ"ע והש"ך דלדעת הסמ"ע אפילו לאחר הזמן אם יש רגלים לדבר מוציאין מהיתומים וכמשמעות דברי הטור ז"ל שם וכדברי מרן ז"ל בש"ע וכמו שהוא מבואר יותר בדברי הרא"ש ז"ל בתשו' וכן נראה דעת הרשב"ש ז"ל בתשו' סוף סי' י"ד שכתב וז"ל ומענין הנמצא בפנקס המיתנא וכו' ונשאר עלי כ"וך חייבים היורשים לתת מה שכתוב בו לפי שרגלים לדבר שבדקדוק כ"כ וכ"כ הרא"ש ז"ל בפנקס כל שרגלים לדבר שבדקדוק נכתב גובים אפילו מהיתומים וכו' וכ"כ א"א הרשב"ץ ז"ל בתשו' עכ"ל עין רואה שהרב תלי זייניה במה שרגלים לדבר שנכתב אמת ואולם חזות קשה הוגד לי מ"ש בסי' תס"ט מי שתבע היורשים ע"ש יתנוהו לו אחר שנשבע שלא נפרע מאביהם וכו' עכ"ל ובאמת שדבריו ז"ל באו בתכלית הקיצור שלא הצריך שיהא רגלים לדבר שמ"ש בפנקס הוא אמת כמו שכתב הרא"ש ז"ל והרב עצמו בסוף סימן י"ד אשר הובאת לך גם אש'ור להרא"ש ז"ל בכלל ק"ג סי' ג' דפסיק ותני שלא להוציא מהיתומים בטענת הפנקס שמא נתפרע ולא נמחק ע"ש ופסקה הטור בסי' ר"ץ סל"ו והיינו ודאי משום דליכא רגלים לדבר שמ"ש בפנקס הוא אמת והטור עצמו בסי' צ"א הביא תשובת אביו שבכלל פ"ו וע"כ משום דהתם דאיכא רגלים לדבר כמבואר בדברי הטור שם וע"כ לומר דבהכי מיירי הרשב"ץ ז"ל ואעפ"י שלא פירש שוחותיו וגם ראיתי להרשב"ץ ז"ל ח"ב סי' קצ"ו שהאריך להוכיח דאין להוציא ממון בכח הפנקס ובסו"ד הביא תשו' הרא"ש ז"ל שבכלל ק"ג ע"ש והיינו ודאי כדכתיב' בעניו' ולשם כלל ק"ג סי' ב' דיפה כח הפנקס להשביע על מה שכתוב בו שהוא אמת ע"ש ואינו ענין לזה דבעל הפנקס עודנו חי ונותן דעתו ולבו כמו שהאריך שם ועיין במורם סי' צ"א ס"ד

ותבט. עיני לאבי התעודה הרב מוהרימ"ט ז"ל בתשו' בח"מ סי' קכ"ד דק"ל ע"א שהשוה את החלוקים הרשב"א והרא"ש ז"ל דנדון הרא"ש ז"ל שאני שיש רגלים לדבר שכותב על ענייניו ולא יחטיא השערה ממנו נקח וכו' ע"ש אמנם דעת הש"ך בסי' ק"ז דרגלים לדבר לא מהני בטענת פרעתי אלא דמיירי שהיה תוך זמנו דבהכי מיירי מרן ז"ל בסי' צ"א שהם מדברי הרא"ש ז"ל כלל וכו' ע"ש הן אמת שבדברי הרא"ש ז"ל מבואר כמ"ש ואפילו אם היה המלוה תובעם היה הלוה יכול לעכב כמו תוך זמנו וכו' ועוד מטעם שפי' חשוב תוך זמנו ואף באלו ההוכחות לא טענינן ליתמי פרעתי וכו' דלא חיישינן להתפסת צררי תוך זמנו וכו' עכ"ל האמנם המדקדק בדברי הרא"ש ז"ל שם יראה יראה שע"י אותם ההוכחות די והותר וכמו שסיים אח"ך וז"ל ועוד יש להביא ראיה מפנקסו שהאדם רגיל לעשות בתוך ביתו ולכתוב בו כל ענייניו ממתני' וכו' עכ"ל ע"ש ר"ל דאם באנו לדון אותו ענין תוך זמנו א"צ לאותם ההוכחות ואם אינו חשוב תוך זמנו מתקיימת ההוראה להוציא מהיתומים ע"י אותם ההוכחות דוק ותשכח משו"ה הטור והש"ע לא תלו הדבר אלא כשיש רגלים לדבר אבל אם היה בתוך הזמן פשי' ופשוט כנלע"ד הקצרה ונלע"ד דהרא"ש גופיה לא פסיקא ליה דחשיב הך עובדא תוך זמנו אלא אי כתוב בפנקס שחייב לפ' מנה לפורעו לזמן פ' ומת תוך הזמן אז ליכא מ"ד דאינו מוציא מהיתומים

וראיתי לה' מוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ט"ו שנשאל על פנקס שכתוב בו שקבל מנכסי פ' כ"וך ומת והשיב דראוי לסמוך עליו והביא תשובה הלזו ואח"כ כתב וכל מה שצריך לעיין בזה אין חיישינן לפירעון ונטעון ליורשים וכו' ע"ש ויש להרגיש בדבריו דתק"ל לדברי הרא"ש ז"ל נהי דחשבינן לפנקס שמ"ש בו הוא אמת מ"מ ניחוש לפירעון ואיך פסק ז"ל להוציא מהיתומים ולא טענינן להו אלא נראה דס"ל דעל סמך מ"ש דחשיב תוך זמנו והיינו כדעת הש"ך. גם הרב מוהרשד"ם בח"המ סימן כ"ב נשאל שאלה זו שנשאל עליה מוהראנ"ח ז"ל והשיב דהוי בתוך הזמן וכמ"ש מוהראנ"ח ז"ל שם ואח"כ כתב וז"ל ואעפ"י שאין כאן שטר מהחוב ולא הודאת החייב מ"מ דבר זה ברור מאד כמו שהוא שטר ויותר וראיה לדבר תשו' הרא"ש ז"ל וכו' והחזיר לראובן מעותיו גם בנ"ד וכו' עכ"ל ומדבריו אתה למד שאחר שהחזיק הענין תוך זמנו הדר ק"ל שאין כאן שטר מהחוב ואהא מייתי תשובת הרא"ש ז"ל דמשום דחשבינן ליה כתוך זמנו ורגלים לדבר החזיר לראובן מעותיו גם בנ"ד וכו' עכ"ל ומאי דמוקי הכנ"הג דברי הרשב"ץ ז"ל שהביא מרן ז"ל בבד"ה דמיירי דווקא תוך זמנו לא נחה דעת מזה הרב משאת משה בח"המ סוף סי' ל"ה עש"ב גם ה' מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו סי' ס"ט הביא דברי הרשב"ץ ומ"ש עליו דאפילו לאחר זמנו וכתב ע"ז וז"ל וראיתי כן שעשו מעשה לפני חכמי הדורות שלפנינו עכ"ל ולכל הדברות אשר העתיקו אנשי חזקיה"ו לתרץ דברי הרשב"א ז"ל לדברי הרא"ש ז"ל דמר אמר חדא ומא"ח ול"פ אכתי לא איפרוק מחולשא מ"ש הרשב"א ז"ל דאין לסמוך עמ"ש בפנקס ממה שלא כתב הפירעון בפנקס דאמור מ"המ אנסיה ומייתי סייעתא למלתיה מפרק המוכר גבי שטר כיס דף ע' ע"ש כיון דמארי דביתא תלי זייניה באונסא דמ"המ מ"ל דאיכא רגלים לדליכא רגלים מ"ל תוך זמנו לאחר זמנו גם לדברי הרשב"ץ ז"ל לפי מ"ש מרן ז"ל בב"י והמבי"ט ז"ל טעמו משום דהפנקס בידו וכו' הו"ל לצוות את ביתו כי פר'וע הוא אע"ג דבידו הוא לצוות אפי"ה לדייני א"י דאימור מ"המ אנסיה דכוותה בפנקס אע"ג דבידו לכתוב מה שפרע אמרינן דמ"המ הוא דאנסיה וקי"ל כדייני א"י דאינו גובה אלא מחנה כמ"ש בטוש"ע סימן ק"ח ע"ש. ואפשר לחלק דע"כ לא פליגי דייני גולה ודייני א"י אלא בצוואה דאין דרך לצוות אלא בשעת מיתה כמ"ש רשב"ם ז"ל שם אבל הפנקס שבידו לכתוב כל אימת דבעי אם איתא דפרעיה לא הוה משתמט מלכתוב בפנקסו אלא דאכתי ק' דחיישינן דפרעיה ואנסיה מ"המ לאלתר ועיין לה' פרק מט"א ז"ל ח"א סוף סי' מ"ד שהביא דברי הרשב"א ז"ל והרא"ש ז"ל ומה שתירץ הרב מוהרימ"ט ז"ל ומה שהוליד שאינו נאמן לומר פרעתי ע"ש ולעיל במע' אות ט' מדין טעיתי ציינתי המסתעף מדין טעיתי בס"ד וכעת אין תשו' מוהריב"ל מצויות אצלי לראות שרשם של