משכנות הרועים תקנט

סימן ע"א וה"ד שהספק הוא בענין עצמות הפירעון אם פרע או לא אבל אם הספק הוא בענין הדין כגון דפליגי רבוותא אהך פירעון אי חשיב פירעון או לא דמלוה גופיה חשיב כאומר איני יודע אם פרעתני דאינו נפרע דהלוה ג"כ מצי אמ"ל קים לי כמ"ד דחשיב פירעון ועיין להרב מש"ל ז"ל בפי"ב מה' מכירה דין י"ז ובפ"א מהלכות טוען דין ט' ועיין לה' פרח מט"א ח"ב סימן י"ב דף כ"ד ע"ש והרב נחפה בכסף ז"ל ח"מ סימן ח' דס"ח ובתשו' הרב כנ"הג ז"ל ח"ב סימן ד"ן ובכללי הקי"ל אות י"ב ובהרב שמחת יו"ט ז"ל והרב קרית מלך ר"ב ח"ב בתשובות סי'

(מד) פירעון לוה אומר החזר לי השטר ואח"כ אפרע לך ומלוה אומר לא כי אלא שלם את נשייך ואח"כ אחזיר לך השטר צריך המלוה ליתן השטר ביד שליש עד שיקבל מעותיו ואפילו כתוב בשטר שבועה על הפירעון שומעין ללוה עד שיתן השטר ביד שליש הרדב"ז ז"ל ח"ב שבשני סי' תש"ס ע"ש

(מה) פירעון. קי"ל חזקה אין אדם פורע חובו בתוך זמנו כמ"ש בטוש"ע סי' ע"ח וכתב ע"ז מהר"א ששון ז"ל סי' ע"ד והביאו הרב כנ"הג שם אות ט' בהג"הט ה"ד במעות אבל לא בסחורה דבסחורה עביד איניש דפרע גו זמניה עכ"ל והרב מח"א ז"ל בהלכות גביה סוף סי' ו' חלק עליו בזה לומר דלא שנא ונסתייע מדברי ה"המ ז"ל בפרק יו"ד מהל' מלוה דין ב' ע"ש

(מו) פירעון . ראובן משרת לשר אחר והשר ההוא הלוה לקהל אחד סך מה והקהל שלחו מתם סך מה מהחוב ההוא ע"י יהודי א' איזה פרקמטיא ועמד היהודי ההוא ומכרה לזולתו וכשבא ראובן משרת השר ההוא אצל היהודי אשר שלחו לו הקהל הפרקמטייא לגבות אז אמ"ל שמכר הסחורה הנז' לזולת לפרוע לו סך כ"כ גרושוש מדמי הפרקמטייא ההיא ויען היו המעות אשר הזמין הקונה מעות נחושת ולא רצה לקבלם וקבל ממנו סך חמשים רייאליס והשאיר סך המאתים רייאליס אצלו ואח"כ בא בנו של מוכר הפרקמטייא אצל הקונה לקבל סך הק"ק רייאליס הנשארים אצלו ואמ"ל והלא כבר אמר אביך ליתנם למשרת השר ויען ויאמר לו כי כבר קבל ממקום אחר ואני אחזור לקבלם ולא בא וסגר החנות הקונה כדרכו ולמחר השכים ומצא שנגנבו אותם הק"ק רייאליס שאלו מאתי על מי מוטל להפסיד ב"י סי' ע"ד קצ"ח ק"ך קנ"ו ס"ט. ע"כ נמ"ך וחבל ע"ד

(מז) פנקס ראובן גברא דאמיד מיקירי ארעא דבק מאח עצמי ובשרי הגיע זמנו להפטר וחל"ש והניח זרעו אחריו ומכללם בן קטן ואחר עבור יום או יומים בא שמעון ואמר הלא תדעו כי קניתי סחורה אני ואביכם חלק כחלק ומכרנו ממנה באשראי לסוחר א' משאינם בני ברית ולפי שאביכם כביר מצאה ידו ולו שם בגדולים בחצר בית המלך נכתב השט"ח העולה בעש"ג ע"ש אביכם להשתדל בפירעון בזמנו ומשקל הסחורה שקנה הגוי הלוה כ"וך ועדיין מונח ושמור אצל אביכם מאותה סחו' משקל כ"וך וכך תמצאו כתוב בפנקס אביכם אז עמד הבן הגדול פשפ"ש ול"ו מצא במספר במשקל כאשר דבר שמעון ונמצא כתב בספר מכה"י אביו הדברים כהוייתן אין חסר אין יתר. עמד השואל ושאל אם מוציאין מהיורשים בכח אמתלאות הללו ואפילו שמכללם יתום קטן מצורף לזה כת"י אביהם יורה ה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב ראשי פרקים לתשובת הקיצור כי עת לחננה כי בא מועד בע"ה מודעת זאת מ"ש הרא"ש המעוז ז"ל בתשו' כלל פ"ו והובאה בטור סי' צ"א סי"ד בקיצור שנשאל בראובן שמסר לשמעון אלף זהובים לעסק ובתוך ד"ח נפטר שמעון בלא צואה ואח"מ שמעון יצא פנקס וכו' ופסק דמוציאין אפילו מיתום קטן וכן פסק מרן ז"ל בש"ע שם ס"ה ובסוף סי' ק"ז פסק מרן בש"ע דאין להוציא מהיתומים מה שנמצא כתוב בפנקס אביהם ע"ש והיא תשו' הרשב"א שהביא בב"י שם ולשון הסמ"ע מכוונים כלשון מרן בש"ע שתלה הדבר במה שיש רגלים לדבר שמ"ש בפנקס הוא אמת והרב ש"ך ז"ל לא נחה דעתו מזה דאכתי איכא למיחש דהדר פרעיה אלא דהתם מיירי שמת בתוך זמנו ושיש לכוין ג"כ בזה בדברי הסמ"ע עם שאינו מדוקדק ע"ש ואחה"ר נמצא העיקר חסר בדברי מרן ז"ל בש"ע דלא תלה כיפי לפנקס אלא משום שיש רגלים לדבר ור"ל ומתברר יפה מהפנקס שלא פרעו באיזה צד ואופן שיראה לב"ד ומכללם תוך זמנו וכיוצא בו. ומצאתי למרן בבד"ה סי' ס"ט שהביא לתשו' הרשב"ץ בשם בע"הת ז"ל דמשוה מה שנמצא כתוב בפנקסו למת בתוך זמנו ומת בנדויו והודה בשעת מיתה והיא ל'ו נדפס'ה בח"א סי' ל"ב ע"ש וכתב עלה מרן בבד"ה שם דפנקס עדיף מכת"י דכיון דבידו הוא הו"ל למוחקו או לכתוב פרעונו כנגדו וכיון שלא עשה כן מוכחא מלתא שלא פרע וגובין מן היורשין אפילו לאחר זמנו ע"ש ובח"ב סי' קצ"ד ביאר דפנקס הוי כחייב מודה ע"ש ולכאורה דברי הרב דלא כמאן דלהרשב"א ז"ל הפנקס אינו מעלה ואינו מוריד דמאי דלא כתב פרעונו אמור עידניה אנסיה וגם שלא כדברי הרא"ש והטור ז"ל דסתמיות דבריהם יוכיחו משום דאיכא רגלים לדבר שמ"ש הוא אמת וכמו שהעתיק הש"ע וכמ"ש הסמ"ע כמדובר א"כ ק' על מרן הב"י שהעתיק תשו' הרשב"ץ ז"ל הלזו ולא אמר עלה ולא מידי אלא דטעמא טעים שהיה בידו לכתוב ולא כתב מוכחא מלתא דלא פרע וכן מצאתי לו בח"ב סי' קמ"ג שתלה הדבר בדאיכא רגלים לדבר והביא בסו"ד תשו' הרא"ש ז"ל דכלל פ"ו שהביא הטור סי' צ"א ע"ש. שו"ר להרב כנ"הג שם אות מ"ו בהגהב"י שכתב ע"ד מרן בבד"ה שכ"כ הרדב"ז ח"א סי' קמ"ח וה' המבי"ט ז"ל ח"א סי' ע"ד ותמה על שלשת הרועים איך אפשר להיות מ"ש בפנקס אלים טפי משטר חתום עליו שאינו גובה אלא בשבועה ובפנקס כתוב גובה שלא בשבועה דהוי כמודה בשעת מיתה והרדב"ז ז"ל כתב אפילו מיתומים קטנים והסכימה דעתו דעת עליון דהרשב"ץ ז"ל מיירי כשמת בתוך זמנו ושלא כדברי מר"ן והרדב"ז וה' המבי"ט ז"ל ושמה שכ' הרשב"ץ ז"ל ואם היה בתוך זמנו קאי נמי אפנקס ע"ש עד בשחק שכך עלה בדעתי דעת הדיוט האמנם לא נתקררה דעתי דא"ה הכי הו"ל למכתב שאם היה חייב בכת"י או נמצא בפנקסו שהוא חייב לו ומת תוך זמנו או נדוהו וכו' ולא לכתוב דין הפנקס אחרי אומרו דמת תוך זמנו או נדוהו וכו' דוק ותשכח. ומה גם אחרי ראותי תשו' הרשב"ץ שבח"ב סי' קצ"ד כי שם קרי בחיל דהפנקס חשוב כמי שהודה בשעת מיתה ע"ש ומרן ז"ל דבר ה' בפיהו אמת גם הרדב"ז ז"ל שם בסו"ד כ"כ אלא דהוק"ל וכי עדיף הפנקס