משכנות הרועים תקנח

ליתן להם פת וקטנית מחמת שאין רגילות דחקינן לפרש כן. או"ד פת וקטנית תנן אם תניא בוי"ו להורות עד שיאמר בוי"ו מתחייב בתרוייהו ואי לא לא וצ"לד מ"ט השמיטו הפוסקים דבר זה נהי דפסקו כרשב"ג הא מיהא נ"מ לעניין דינא למי שפסק להם או בעיר חדשה וכדאמרי' מרי' התם דף פ"ד ע"ש

(לג) פועל ד קי"ל דפועל ידו כיד בע"הב כמ"ש סוף סי' ע"ר ע"ש ומזה דן ידין ה' מח"א ז"ל בהלכות שלוחין סי' א' במי שבנה לו מעקה הגוי מצי מברך עליו דכידו הוא ע"ש ועיין בטור סי' רע"ה ובמור"ם ז"ל בדין פועל שלא נתכוון לזכות לבע"הב בנכסי הגר ע"ש

(לד) פועל. כל אדם העושה עם חבירו פעולה או טובה לא יוכל חבירו לומר לו בחנם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך אלא חייב ליתן לו שכרו מור"ם סי' רס"ד ס"ד וכתב ע"ז הרב ב"ד ז"ל סי' ג"ל ומכאן נראה לע"ד דמי שעמד ושרת את החולה בלי צוואת החולה שחייב לשלם לו ולא מצי למימר לשם מתנה אכוין ע"ש

(לה) פירעון. האומר לחבירו מנה לי בידך ואמ"ל הן ופרעתיו לך בפני פ' ופ' צריך לברר ואם לא הביאם לא הפסיד מוהר"י ויי"ל כנ"הג סי' ע"ה בהג"הטו אות ד'

(לו) פירעון. שותפים חייבין לגויים וישראלים אין א' מהם יכול לומר שרוצה לפרוע לגויים ולא לישראל מפני קידוש ה' ה' מוהרשד"ם ז"ל סי' קס"ד כנ"הג ח"המ סי' קפ"ג בהג"הטו אות מ"ו

(לז) פירעון ישראל הקונה מולק"י שישראל מחזיק בו וכפי ההסכמה שנותן לו סך קצוב למאה עפ"י אשר נוהגים בעירנו יע"א עפ"י תקנת האמת והצדק גדול הדור בזמנו מוהר"ץ צרפתי זיע"א אם טוען הקונה פרעתי נאמן בטענתו אבל בז"הז דלא שוו בשיעוריהן וצריך למיקם בדינ' ודייני כי טעין קונה פרעתי לא מהימן וראיה מדאמרינן ברפ"ק דב"ב בד"ה עד ד' אמות בחזקת שנתן יתר מכאן בחזקת שלא נתן דמימר אמר מאן לימא דמחייבי לי רבנן וכו' כדאיתא התם ועיין בפירשב"ם ז"ל ואת"ל דמחייבי מי ימר כמה מחייבי ליה רבנן כיון שאין לו קצבה ועיין פי' רשב"ם ז"ל. שוב מצאתי להכנ"הג בסי' ע' בהג"הט אות ו' שכתב כדין זה ע"ש ואפילו למאי דתקן ה' מוהר"ץ צרפתי ז"ל דיש קצבה בדבר אם המנהג לכתוב שטר שנסתלק מחזקתו וקבלת המעות אינו נאמן ועיין ה' כנ"הג ז"ל בסימן קצ"א בהגהב"י אות נ"ו באורך

(לח) פירעון. ראובן הלך לקנות סחורה מחנותו של שמעון ופרע לו הדמים ובעוד שהיה בודק בהם הטובים הם אם רעים עבר קוזדור א' וראה שיש בהם מעות חדשים וכבר הכריז המלך שלא להוציאם בהוצאה וחטפם והלך לו אין ראובן חייב כלום ה' ראש יוסף בתשו' דף נ"ו ע"ב

(טל) פירעון קי"ל דאם אין מעות ללוה לפרוע חובו למלוה ודחהו אצל מטלטלים או אם אין לו מטלטלי ודחהו אצל מקרקעי אינו יכול המלוה לומר ללוה זיל טרח והבא לי מעות דגם אני מעות הלויתך וטעם דידע המלוה דמלוה להוצאה ניתנה ואין סמיכת דעתו אלא על הקרקעות מעיקרא כמ"ש הסמ"ע ריש סי' ק"א ואין חילוק בין מקרקעי למטלטלי כמו שנתבאר מדברי הסמ"ע שם אלא שראיתי לה' שע"ה ז"ל בפי"א מה' מלוה דין ז' שהביא משם רבינו ישעיה ז"ל דדוקא במקרקעי הוא דלא אמרינן ליה ללוה זיל טרח ואייתי לי זוזי אבל במטלטלי אמרינן והרב ז"ל דקדק מדברי הטור כדכתיב' בדעת הסמ"ע ע"ש

(מ) פירעון קי"ל דכשהלוה אין לו מעות ורוצה לפרוע את חובו מהמטלטלים או קרקעות אם אין לו מטלטלין שהבחירה ביד הלוה ליתן לו מה שירצה ואין הבחירה ביד המלוה לברור לו מנה יפה כמ"ש בטוש"ע סי' ק"א ס"ב ומזה השג ישיג הרב מוהר"ש אלפאסי סי זיע"א על מה שאנו נוהגים לדון בין איש ובין רעהו כי יקרה באחד שיש לו בתים מושכרים ביד הזולת והוצרך לאחר זמן לאחד מהבתים לדור בה הוא או בנו וכבר תיקנו כת קדמונינו נו"ן שלא להוציא שום שוכר שאין עסקיו רעים כ"א לצורך עצמו או לבניו ולכשהיו הבתים מושכרים שוין בצביונם ובקומתם ורוצה באחד מהם החלו עולים קול צוחה מאי חזית זיל לגבי אידך זיל הכא קא מדחה ליה וזיל הכא קא מדחי ליה הסכימו הב"ד יצ"ו לעשות גורל ביניהם וכך היו דנים אחריהם והרב ז"ל לא נחה דעתו מזה שאפי' המלוה אין לו לברור אלא הלוה וסח לי בזה דלעולם לא היה דן ע"פ הגורל אלא שדוחה הבע"ד שידונו אצל הב"ד זולתו ונלע"ד דלא דנו עפ"י הגורל אלא לשלא יבא המשכיר לידי תרעומת מהנשכרים כי הגורל ישבית ריב ומדון ויפה עשו הב"ד של כת הקודמין נו"ן והרב ז"ל אין ולא ורפיא בידיה

(מא) פירעון . אהא דאפליגו רבוותא במלוה שחושש לו פן כשיבא זמן הפירעון לא ימצא הלוה ממה לפרוע אם יכול לתבוע בתוך זמנו ולעקל ממונו אם לאו כמ"ש בטוש"ע סימן ע"ג עיין להרב נאמן שמואל ז"ל סי' פ"ד עש"ב ואם יש לדון בזה לומר קי"ל דהוי בריא בחיוב וספק בפירעון ע"ש פרטי דינים בזה

(מב) פירעון. מטבע זהב הנק' מח"בוב כשהוא חסר כ"כ אינו יוצא בהוצאה אלא ע"י הדחק אם פרע הלוה מהחסר אם חייב המלוה לקבלם או לא. ראיתי להרב מ"מ ז"ל בפי"ד מה' מלוה דין כ"ו שכתב בשם רבינו יונה ז"ל דאם היה מכיר בהם אינו חייב לקבלם עכ"ל והיינו בודאי אע"ג דמשלם לו דמי הפחת וכתב ע"ז המ"מ ז"ל ועיקר ע"ש ואם נפשך לחלק בין היכא שכבר קבלם דתו לא מצי לאהדורינהו אבל אם מעיקרא לא בעא לקבולינהו לא כייפינן ליה צריך למיקם עלה דמילתא ועיין לעיל במערכת אות מ' מדיני מטבע סי' מ"ש שם בס"ד וע"ע בדברי המ"מ ז"ל בפ"ב מהלכות מכירה דין י"ב ומ"ש שם בנ"ד

ואם אחר שהחזירם ללוה ונתרצה וקבלם וטען על המלוה החזרתי לך תמורתן טבי ותקולי והמלוה טוען להד"מ אם היה החוב בשטר ישבע המלוה ושקיל דלא אתרע שטרא בהך פירעון דכיון דלא סירב וקבלם ע"מ להחליף גלי דעתיה דלא חשיב ליה פירעון עד דמתרצה בשאר זוזי ה"ר רבי' ישעיה במקו' לשם ועיין בטוש"ע סי' ז"ן

(מג) פירעון. קי"ל בריא בחיובא וספק בפירעון חייב כמ"ש בטוש"ע