משכנות הרועים תקנז

אחד לחפור להם בור ואין כאן מקו"ל

הדרי בי להרב מח"א שהביא דברי הא"ח ותי' דאיירי בפועל וידו כיד בע"ה ונסתייע מהירושלמי דפאה האמור בראש הענין ולפ"ד ז"ל מ"ש רבי' דאם קצרוה פועלים גויים חייבת בפאה מדאורייתא הוא ודלא כמ"ש הרב חזו"ן ז"ל והכי משתמען מלוהי דהרב מוהרשד"ם ז"ל וכדכתי' לעיל בס"ד ולפי זה מ"ש הא"ח דשלוחו של אדם כמותו ר"ל פועל דידו כיד רבו אפילו בגוי ורחוק הוא שיאמר הראב"ד ז"ל לשון מושאל הפך הדין בהלכה רווחת דאין שליחות לגוי במקום פועל דידו כידו ועוד דצריך לברר דבריו דאפילו בגוי אמרי' הכי דחידוש הוא כמו שנתבאר

וראיתי לה' שע"ה ז"ל בפ"א מה' תרומות שהק' על הרב מח"א ז"ל מהך דהפרה דאמאי לא מוקי לה בשותפים שהשכירו פועל גוי דנהי דאין שליחות לגוי הא מיהא פועל ידו כידו אלא משמע דלא שנא ע"ע. ובהיותי עסוק בענין זה כאן נמצא וכאן היה שליח ציון ע"הק תובב"א נהירו דעיינין ר"ב נהורא"י חמיד לבא והוא רחו"ם ר"ב רחומא"י הרב הכולל מהר"ם סוזין נר"ו משה שפיר כל השופרו"ת סח לי בזה דאיהו נר"ו ס' הרב מח"א ז"ל עמד ותלאה במחלוקת שנויה דבפ' השוכר דף צ' איבעיא להו מהו שיאמר אדם לגוי חסום פרה ודוש בה מי אמרינן אמירה לגוי בשאר איסורין שבות או לא דרש"י ז"ל ס"ל דמיירי בתבואה של נכרי והתוס' ס"ל דמיירי בתבואה של ישראל ע"ש וסבר לה מו'ר נר"ו דבהכי פליגי דבגוי נמי אמרינן ידו כיד בע"הב ואי תבואת ישראל הואי מאי קא מבעייא ליה יש אמירה לגוי או לא תפ"ל דאיהו גופיה קא עביד מעשה דידו כידו אלא ע"כ בתבואה של גוי ולא מספ"ל אלא משום אמירה אבל התוס' סוברים דבגוי פועל לא אמרינן ידו כיד בע"הב ומשו"ה מוקמי לה בתבואת ישראל א"ד הרב נר"ו ונומיתי לו מלבד דדברי התוס' לא רהטי בהכי עוד בה דבמלתא דאיסורא לא אמרינן פועל ידו כיד בע"הב אלא הוי כדין שליח בעלמא ואין שליחות לגוי כמדובר ובזה נסתלקה גם קושי' הרב שער"ה ז"ל ונחה דעת הרב מוהר"ם נר"ו והסכימה דעתו דעת עליון

עוד כתב הרב שע"ה ז"ל ולכן העיקר כמו שתירץ מורי הרב דהא דאמרי' דא"ש לגוי ה"ד במידי דבעי שליחות כגון הפרשת תרומות וכיוצא אבל במידי דלא בעי שליחות כגון מירוח אם בא חבירו ומריחו שלא מדעתו מה שעשה עשוי בהא ודאי לא אמרינן אין שליחות לגוי וכו' עכ"ל ואנכי לא ידעתי דא"כ הדרא קו' הרשב"א ז"ל לדוכתה דלוקמה דשוו שליח גוי לחפור הבור ומאי משני הרשב"א ז"ל דאין שליחות לגוי כיון דלא בעי שליח והרב מח"א ז"ל למד תי' זה מתורתו של הרשב"א ז"ל גבי טבילת כלים ע"י גוי ונראה שדעתו ז"ל כיון דהויא מלתא דקלקול דרכים דאיכא איסורא לא מצי עביד שלא מדעת הבעלים והוייא בכלל מידי דבעי שליחות איך שיהיה בפועל גוי אי אמרינן דידו כיד בע"הב לא אתברר דלדעת ה' חזו"ן וה' שע"ה ז"ל פשיטא להו דלא אמרינן והרב מח"א ז"ל שם ובהלכות קנין חצר סי' ט"ו לא החליט לומר. דהוי כידו כמו שיראה המעיין ואתה תחזה

אמור מעתה נתנה ראש ונשובה לדברי המש"ל ז"ל בפ"ב מה' זכייה בהך דבונה פלטרין שרמז למ"ש הטור בסי' ר' בשם הראב"ד ובפ"ד מהלכות מכירה ביאר דבריו שהטור הביא משם הראב"ד ז"ל וז"ל הטור הכניס הלוקח את החמורים לביתו עם התבואה וכו' והראב"ד ז"ל כתב דאפילו מדד לוקח על החמורים לא קנה שלא נתכוון למשיכה ולקנות במדידה זו דלמדידה בעלמא נתכוון ולא מסתברא עכ"ל. ותימא דהטור י"ד סי' קל"ב כתב היה הגוי מודד הגביהו תחלה לקנותו קנאו עכ"ל וכתב מרן ז"ל שם פירוש אעפ"י שהגביהו בשעה שהיה מודד לא קנה מפני שאותה הגבהה לא היתה לקנות אלא למדידה עכ"ל וזהו כסברת הראב"ד ז"ל עכ"ד ז"ל. ומעין דוגמא של מעלה הוק"ל לענ"ד על מרן הב"י ז"ל בס' בד"ה סימן קפ"ט עמ"ש הטור שם וז"ל ואין המקח מתקיים אלא א"כ יקנה לו המקנה אבל אם היה לו פיקדון בידו והסכים לקנות בסכום ידוע שאמ"ל ליתן לו למפקיד לא קנה עכ"ל ודבריו תמוהים מדאמרינן בפרק הספינה דאם המקח ברשות לוקח קנה וכמו שהק' לעיל. וכעת ראיתי למרן הב"י בס' בד"ה שנתעורר בזה ת"ל ומכח קושיא זו הגיה במקום בידו צ"ל ביד אחרים וראיתי להרב"ח ז"ל שקיים גירסא א' ותי' דשאני התם דהמוכר נתרצה והקנה לו והטור מיירי בנפקד שאמ"ל למפקיד בסכום שאתן לך יהיה קנוי לי החפץ המופקד אצלי ושתק המפקיד דבכ"הג לא אמרינן שתיקה כהודאה דמיא ע"ע. אחה"ר אינו מתקבל לאוקי אוקמתא בדברי הפוסקים שמורי"ם לבני ישראל ובעלמא אמרי' דאמורא דרכו לפרש ולא לסתום ועוד ק' מהך דכותל שנפל לגנת חבירו ואמ"ל הגיעוך וס"ד דתלמודא עד דפנינהו ולא קשיא ליה מהך ברייתא אלא ממילתיה דריב"ח וכדכתי' לעיל בעניו'

עוד כתב מרן ז"ל בס' בד"ה ומדברי רבינו בסי' צ"ד שכתב אם כתב לו שטר אחר שקבל המעות והחזיק כמה שנים ולא לשם קנייה כי היה סבור שיספיק לו שטרו ובא אחר והחזיק בו זכה עכ"ל מזה יש ללמוד שאם משך או הגביה מטלטלין ולא נתכוון לקנות לא קנה וכן יש ללמוד עוד ממ"ש בסס"י ר' בשם הראב"ד ז"ל שאפילו מדד הלוקח על החמורים לא קנה שלא נתכוון למשיכה ולקנות במדידה זו עכ"ל ואנכי עני לא יכולתי להלום דבריו הללו חדא דהא דמסתייעת מדברי הראב"ד ז"ל הרי הטור כתב ע"ד הראב"ד הללו ולא מסתברא וא"כ תליא בפלוגתא ועוד כיון דבסי' קצ"ד כתב הטור בפשיטו' כיון שלא כוין לשם קנייה אלא ע"י שטר אעפ"י שנתן כבר המעות וכתב השטר והחזיק אפי"ה לא קנה א"כ איך חלק על הראב"ד ז"ל בהך דעבד לוקח לפ"ד מרן דברי הטור ז"ל סתרא"י נינהו

(לב) פועל. קי"ל דפועל אוכל משל בע"הב לפי מה שפסק עמו לפי מנהג המדינה כמ"ש בטוש"ע סי' של"א ע"ש מן התורה אין לו מזונות מבע"ה אלא בשעת מלאכה אוכל ועיין בתו' בפ' השוכר דפ"ז בד"ה ואלו אוכלין וכו' ע"ש והא דתנן התם דריב"י אמ"ל פסוק להם פת וקטנית בעי תלמודא פת קטנית תנן או פת וקטנית תנן וכו' כתבו התוס' הא פשיטא דר"י אמר לבנו פת וקטנית ולא פת של קטנית וכו' לא ניחא להו לפרש דהא הוא דמבעיא לן היכי אמר לבנו חדא דמאי דקאמר פת קטנית תנן וכו' הול"ל היכי אמ"ל ועוד מאי נ"מ מאי דהוה הוה ועוד מאי האי דאהדר ליה צריכא ומשני דבלא וי"ו פת של קטנית משמ' לכן כתבו משו' דאין רגילות לעשות פת של קטנית ונ"מ לאדם האומר לפועליו ליתן להם פת קטנית שצריך