משכנות הרועים תקנד
Mishkanot Ha-Ro’im 554 · משכנות הרועים · free full Hebrew text
Open in the reader →לגינה שכ' בשם הראב"ד ז"ל וז"ל דהא מתני' ראה אותן רצין אחר המציאה וכו' ואמר זכתה לי שדי זכתה לו שדהו ה"נ הרי קנה דמדעתיה הוא וא"ל אע"פ שקבל עליו כיון שלא אמר תזכה לי זכיית החצר שלא מדעת היא מיהו מדריב"ח קשה דהא גנה המשתמרת היא וקשיא לי דהא לענין מכר אמרינן ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ואע"פי שלא אמר תזכה לי חצירי וא"כ תקשי ליה ברייתא אמתניתין ואיכא למימר דשאני התם דמכח מוכר עייליה לרשות לוקח וכיון שקבל עליו תו לא צריך אבל הכא ממילא אתי לה וכמציאה דמיא ובעינן הגבהה דלקנייה ולריב"ח מיהא קשיא הראב"ד עכ"ל. וביאור דבריו ז"ל לענ"ד דק"ל מ"ט לא פריך הש"ס אלא ממילתיה דריב"ח ליפרוך ממתני' וכדק"ל להתוס' ז"ל וכתב דא"ל שלא אמר תזכה לי גינתי אהא פריך מדריב"ח דאוקי למתני' באינה משתמרת אמטו להכי בעינן שיאמר תזכה לי אבל בחצר המשתמרת אע"ג דלא אמר תזכה לי זכתה לו חצר וגנה בחצר המשתמרת היא והדר ק"ל אכתי ליפרוך ברייתא אמתני' דברייתא קתני לענין מכר ברשות לוקח קנה ואע"ג דלא אמר תזכה לי חצירי ואמאי פריך מדריב"ח אהא משני משום דאיכא למימר שאני התם דעייליה ברשות מוכר וכו' ע"ש ודבריו לענ"ד מדוייקים מדברי התוס' דהם ז"ל נקטו במלתייהו עומד בצד שדהו והך מלתא אמוראי נינהו דאמרי לה ומאי אולמייהו דהנך אמוראי להק' מנייהו טפי מדריב"ח אלא משום דהתוס' אזדו לטעמייהו דמתני' דקתני זכתה לי שדי לאו דוקא כמדובר מ"ה לא מצו' למימר דהך דאמר זכתה וכו' ומ"מ עדיף לאקשויי מהך דעומד מדריב"ח דכמה אמוראי קיימי בהדה שיטה דבעי' עומד ובלא"ה קושית הש"ס היא דת"ק ממתני' לדריב"ח או לשאר אמוראי אע"ג דריהטא דלישנא דהתוס' לא משמע הכי. ויש לחקור לדעת הראב"ד ז"ל דס"ל בין דעייליה ברשות מוכר לשלא ברשות אם נכנסו חמורים טעונים מאליהם לרשות לוקח ואח"ך פינן אם יכול לחזור בו כיון דעייליה בלי רשות מוכר וה"ד טעמא דהמקשה הוא דקא יהיב דלא קשייא ליה מברייתא משום דאיכא לחלק בהכי ובמקומו ית' ומהך דמשך חמריו ופועליו ועיין להתוס' ז"ל בס"ד. איך שיהיה למדנו מדבריו דס"ל דגנה כחצר המשתמ' היא דאי לא"ה מאי פריך מדריב"ח לאוקומה בגנה שאינה משתמרת
עוד כתוב במקובצת לשם בשם גיליון תוס' ז"ל וז"ל 4 דאי לאו דריב"ח הוה א"ש וכו' דהוה מצי לאוקומי באינה משתמרת דבעינן עומד בצד שדהו לכ"ע עכ"ל נראה דה"פ דק"ל לוקמה באינה משתמרת וכדוקיין ואין כאן מקום להאריך עוד בענין זה
הדרי בי למאי דקשה למ"ש בדברי הרא"ש ז"ל דקאמר דלא משכחת ליה לדינא דר"ן אלא בבונה ע"י פועלים דאכתי אמאי לא זכה כיון דפועל ידו כיד בע"הב ובפרק הספינה דפ"ה מייתי הך דתניא משך חמוריו ופועליו והמשיכן לתוך ביתו בין פסק עד שלא מדד בין מדד עד שלא פסק שניהם יכולים לחזור בהם וכו' והנה רשב"ם ז"ל גירסא זו קיימה מדברי זקנו ז"ל ופירש שהלוקח משך והכניס החמורי' הטעונים התבואה וכן הפועלים של המוכר בכתף ישאו התבואה דאותה המשיכה לא מהניא וכן מצאתי לרש"י ז"ל בע"ז דע"כ שכתב משך הימנו חמריו ופועליו הרי שהיה מביא חמריו טוענים פירות ופועליו נושאים בכתף ומשכן חבירו והכניסן לתוך ביתו עכ"ל והיינו כעדות רשב"ם ז"ל דהחמורים והפועלים הם של המוכר ומשכן בע"הב לתוך ביתו דלא חשיבא משיכה כיון דאכתי לא פרקן והו"ל משיכה ע"י אדם ובהמה ולא שמה משיכה והתוס' שם בפרק הספינה ל"ג חמריו ופועליו אלא חמרין ופועלים דאי גרסי חמריו הוה משמע דלוקח וזה לא יתכן דאפי' בלא פרקן נמי ועכ"ל דפשיטא להו ז"ל דהגבהת הפועל כהגבהת בע"הב ורש"י ורשב"ם ז"ל נמי לא פליגי בהא אלא דמשמעות דורשים איכא בינייהו דלרש"י ורשב"ם ז"ל כי קתני חמריו ופועליו נמי משמע אבל לענין דינא איכא למימר סברי מרנן דהגבהת החמרין והפועלין של הלוקח כידו הן וקנה וזה שלא כדעת הרא"ש ז"ל אשר הונף ואשר הורם והרא"ש ז"ל שם בברייתא הביא הברייתא כגירסת התוס' חמרין וכו' ע"ש שוב מצאתי במקובצת לשם שכתב חמרין וכו' ואית דגרסי חמריו ופועליו פי' חמריו ופועליו של לוקח וכגון שלא נתכוונו לזכות בפירות ללוקח בהגבהתן וכו' עכ"ל שמעינן מן הדא דאפילו פועל דהוי כיד בע"הב אינו זוכה לבע"הב עד שיתכוין הפועל לזכות לו ובזה ניחא דעת הרא"ש ז"ל דאע"ג דבע"הב בהגבהה לחוד אע"ג דלא אכוין קנה ובפועל עד שיתכוין לקנות לבע"הב ומשו"ה לא כתב דלא משכחת לה דינא דבונה פלטרין אלא בבונה ע"י פועלים וכן צריך לפרש בדברי הטור ז"ל הניתנים למעלה וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב דלא משכחת לה דקנה הב' אלא כשבנה הא' בלבני דגר ע"י פועלים שהם לא כוונו לקנות וכו' עכ"ל ור"ל וכשלא נתכוונו הפועלים לקנות לבע"הב ומה שהוא ז"ל גריס חמרין ולא חמריו משמע דלפי גירסא זו משמע דשל לוקח הן כמ"ש התוס' א"כ צ"ל דמיירי דוקא כשלא כוונו לקנות לבע"הב לכך גריס חמרין דהיינו של בעל הפירות דזו תקו' כפשטה
ועדין יש לברר הא דאמרינן דפועל ידו כיד בע"הב אי דוקא פועל ישראל אבל פועל גוי לא או"ד לא שנא גוי ל"ש ישראל ונלע"ד פשוט דפועל נמי שליח הוא ולא נפיק מתורת שליחות אלא דעדיף. טפי משליח דאילו שליח היכא דתפס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה משלחו אבל פועל אע"ג דשליחא מ"מ עדיף טפי דחשיב כידו של בע"הב אמטו להכי אי תפס לבע"ה אפי' במקום שחב לאחרים הוי כקנין בע"הב ודבר זה קיימתיהו מסברא אח"כ מצאתי און לי בדברי גיליון תוספות הובא כמקו' כמ"ד לדף יו"ד בד"ה תופס וכו' וז"ל ועוד דר"י הכהן אומר דרבא פריך לה מפועל דהוי שלוחו של בע"הב וכו'. עכ"ל אמנם לא משמע הכי מדברי עליות דר"י ז"ל דאוקי להך דתניא משך חמריו ופועליו של לוקח כגון שלא נתכוונו לזכות בפירות ללוקח בהגבהתן וכו' עכ"ל אבל אם כוונו לזכות ללוקח בהגבהתן קנה הלוקח והיינו מדין שליחות ופועל ידו כיד של בע"הב ואמאי לא אוקמה בפשיטו' שהחמרין ופועלין גויים דכי כוונו לזכות ללוקח בהגבהתן לא קנה דאין שליחות לגוי אלא ש"מ דלא שאני ליה בדין פועל א' ישראל וא' גוי אלא בגוי דאע"ג דמכוין להקנות לבע"הב בהגבהתו לא קנה הבעל הבית ובישראל כשאינו מתכוין לקנות ללוקח. ומשו"ה קאמר הרב ז"ל א"נ חמריו ופועליו דקתני בישראל מתוקמא שפיר בלא נתכוון לקנות ללוקח גם מדברי התוס' שכתבו שם חמרין ופועלין גרסינן דאי חמריו ופועליו משמע דקאי ללוקח ולא יתכן דא"כ אפי' לא פרקן עכ"ל דאמאי ניידי