משכנות הרועים תקנב

גמור אלא דמטו לידיה דרך קבוץ ולא דרך לקיטה והתוס' ז"ל כתבו נראה דאצטריך לאשמועינן דתולשן בידו ומפילן אעפ"י שלא וכו' ולא אחז בהם אלא כדי להפילן עכ"ל משטחיות דבריהם נראה דחלוקים בעיסתן אסברת רש"י ורבינו ז"ל דלרש"י ורבינו מתני' דקתני מפני דרכי שלום דוקא מיירי בתולשן ביד ומשליכן לארץ ומתניתא במלקט ע"י על יד ולדעת התוס' ס"ל דמתני' דקתני מפני דר"ש כשלא באו לידו כלל אלא שמכה באילן והזתים נופלים ומצאתי בירושלמי שם דתני עלה הדא דאת אמ' בארעא אבל בלוקח ביד זכתה לו ידו ופירש הרב שדה יהושע ז"ל דמתני' דקתני מפני דר"ש דוקא מיירי במנקף ואינם ואינם נוגעים בידו כלל כגון שע"י מקלות או ד"א אבל. הלוקח ומפיל לארץ אע"פי שלא נתעכבו בידו ולא נתכוון לקנות דאי לא פשיטא כדכתב הר"ן ז"ל עכ"ל ובחי' הרשב"א ז"ל לשם כתב לאו נטל ונתן ביד במתכוין לזכות קאמר ואעפ"כ יש בו משום גזל גמור והכי איתא בגמרא דבני מערבא וכו' עכ"ל מהא שמעינן דדעת הרשב"א אע"פי שלא נתכוון לקנות אשמועינן תנא דקנה העני והוי גזל גמור בלא מתכוין דאי במתכוין מאי למימרא והשתא לפום מאי דכתבית יהבית אנא נפשאי דדעת הרשב"א ז"ל דס"ל דהא דקתני מתני' ואמר זכתה לי שדי וכו' דלאו דוקא דאמר וכו' דלא אתא לאפוקי אלא אמירה אבל כוונה מיהא בעי לא תק"ל דהכא קאמר דאשמועינן מועינן תנא אע"ג דאינו מתכוין דאיכא למימר דידו שאני דעדיפא זכייתה כמדובר ועוד דהתם בשדה דגריעא קנייתה כדאיתא התם ומעתה אתנח לן דמאי דק"ל לדעת הרמ"ה ז"ל דס"ל דבהגבהה לא קנה דלא נתכוון דמה יענה לההיא דמנקף דאשמועינן תנא דאע"ג דלא נתכוון לזכות מכי מטו לידיה זכה בהם זכייה גמורה והנוטלם גזל גמור בידו ואת"ל דסובר הרמ"ה ז"ל כדעת רש"י ורבינו ז"ל דכל שהוא דרך לקיטה לא חשיב זכייה אלא עד שיתקבצו בידו כדכתי' אכתי לא אפרוק דמאן לימא לן דבהגבהה לצורך בנין לא חשיב אלא כדרך לקיטה אלא נראה דשאני עני דמשעה שעלה לראש הזית כל מעייניו לזכות בשכחה כמה שיזדמן לידו אלא שכן דרך המלקט להפיל לארץ ושוב נוטלו בבת אחת אבל בהבונה לא נתכוון לקנות הלבנים אלא עד שיהיו בנויים בכותל ואיהו לא' גמר נטירותא ולפיכך לא קנה ואין להוכיח לפ"ז דעת הרמ"ה ז"ל בהך דהמנקף אי ס"ל כרש"י ורבינו ז"ל או כדעת התוס' ז"ל וכדכתיבנא והדברים מוכיחים בדקדוק דבריו ז"ל כדברירנא והך דעודר לא שמה מתייא דלא מתורת יד הוא זוכה אלא בחזקה והא לא אכוין לקנות כיון דסבור דארעא דידיה ובדידיה הוא עודר והדברים ברורים לע"ד ומרן הש"ע ז"ל תפס לשון הטור ז"ל שנוטה דעתו ז"ל לדעת הרשב"א ור"ח ז"ל ועיין בסמ"ע ובס' באר הגולה"

וחזיתיה להרמב"ן ז"ל בחידושיו ליבמות גבי הך דעודר דמדמי לה לחולץ ליבמתו והדר וקדשה לשם יבום ופריך התם לא קא מכוין למקני הכא מכוין למקני וכו' שכתב וז"ל נ"ל וכו' אבל דבר פשוט הוא שאין קנין. שלא לדעת לא שנא במטלטלי ל"ש בקרקעות ואותה שאמרו בפרק המניח דף כ"ט לוקמה למעלה מג' אפילו לא נתכוון לזכות בה משום מפקיר נזקיו נגעו בה וכך פירש"י ז"ל ואין לי להאריך והתוס' משתבשין בזה עכ"ל והענין דהתם דאמר דר"א סבר המפקיר נזקיו חייב ורמו מדר"א ההופך את הגלל בר"ה והוזק בהן אחר חייב ואמר ר"א ל"ש אלא שנתכוון לזכות בהם אבל לא נתכוון לזכות בהם פטור ואוקמה רב אשי כשהפכה פחות משלש דלאו הגבהה אלא עד שיתכוין ומאי דוחקיה דרב אשי לאוקומה כגון שהפכה לפחות משלש וטעמא כי נתכוון לזכות בה הא אין מתכוין לזכות בה לא לוקמה למעלה מג' ואע"פי שלא נתכוון לזכות בה חייב ע"כ ופירש"י דאם נתכוון לזכות אפילו בפחות מג' קנה דאיכא למ"ד דהבטה בהפקר קניא עכ"ל והתם בסוגיא דשלהי מציעא אוקים ר"ן למתניתין דאין שומעין לו דקש ותבן דהפקר וכששכרו בע"ה ללקט דבהגבהה דפועל דידו כיד בע"הב זכה בו בע"הב ושכרו עליו הילכך אין. שומעין לו וברייתא בשכרו להביט ולשמו' דאכתי בעל הבית לא זכה מ"ה כי אמ"ל טול בשכרך שומעין לו ולפ"ז כ"ע אית להו דבהבטה בהפקר לא קנה מדלא אוקי למתני' וברייתא בהבטה בהפקר קא מפלגי ורבא לחד לישנא כ"ע הבטה בהפקר קנה ולאידך לישנא לכ"ע הבטה לא קניא א"כ לא אתיא אלא לחד לישנא דרבא ועוד דרבא קא מהדר בהמניח מתני' קשיתיה מאי ארייא הפך ליתני הגביה וכו' ש"מ דרבא נמי קאי כוותיה במק' ומאי דוחקיה וכו' והיכי מצי אתי ללישנא בתרא דס"ל לכ"ע הבטה ל"ק ועוד ק"ט בדברי התוס' שם בהמניח: דנקטו בפשיטו' דהבטה בהפקר קניא כאילו הוא דבר מוסכם בלי חולק ונראה' פשוט דכוונתם ז"ל. כיון דאיכא למ"ד דהבטה בהפקר קניא א"כ אפילו למ"ד ל"ק בהגבהה פחות משלש כ"ע מודו דמהניא כיון דסו"ס קעביד מעשה פורתא

וראיתי במקו' לשם במציעא שהק' משם הרשב"א . : ז"ל אהא דמייתי התם שומרי ספיחי שביעית נוטלין שכרן וכו' דקסבר הבטה בהפקר קניא והלא איהו אינו מתכוין לקנות לעצמו אלא לצורך הצבור וכו' עכ"ל אין לנו ריח מכאן דס"ל דבעי כוונה לזכות ותק"ל ממ"ש בחי' לגיטין גבי המנקף כדכתיבנא לעיל דהכא שאני כיון דמתכוין לקנות לצבור כאלו פירש דלא ניחא ליה לקנות ובהא ליכא מ"ד דקני ואין כאן מקו"ל

והנה התוס' בהמניח כתבו דאין להוכיח מכאן דכי מתכוין לקנות סגי ליה בפחות מג' דשאני קנין הפקר דהקילו בקנייתו דהא אפילו בהבטה קני ר"ל למ"ד א"כ בדין הוא דבהגבהה דקעביד מעשה תסגי ליה בפחות מג' אבל בשאר הקנאות איכא למימר דלבעי ג' לאפוקי מדין לבוד כמו שיתבאר במקומו בס"ד א"נ אפילו את"ל דדין זכיית הפקר ודין שאר הקנאות שקולים הם הך דהופך בגלל מיירי שהפכה ברגליו של' הופך דאז כליו קונים לו ואע"ג דאין כליו של אדם קונות לו אלא בסמטא או ברשות של שניהם כמ"ש בסי' ר' התם שאני דמיד מוכר קא קני ואין לו רשות להניח אלא ברשות מוכר אבל בהפקר כליו קונים לו דרשאי. להניח בר"ה ולהתחייב בנזקין כמ"ש במקומו בס"ד.. כ' עוד א"נ כשהפכם ביד דאז סגי בפחות מג' ועיין בתוס' בפרק הגוזל דצ"ח בד"ה וה"מ וכו' ובפ"ק דמציעא דנ"ו ע"א בד"ה הואיל ויכול וכו' יע"ש ולהאי שינויא ק' כיון דמטו לידיה לא בעי. כוונה כהך דמנקף דאשמועינן תנא אע"ג דלא מטו לידיה אלא דרך נפילה אפי"ה זכה בהם זכייה גמורה כמ"ש התוספות בהנזקין הניתנים למעלה והק' ר"א ל"ש אלא שנתכוון לזכות בהם וכו' כיון דבידו אע"ג דלא נתכוון קנה וצ"ל דשאני מנקף בראש הזית דכל עצמו לא בא אלא לזכות בשכחה משו"ה מכי מטו לידיה זכה בהם אבל ההופך הגלל בר"ה כי לא נתכוון