משכנות הרועים תקמט

השטר וביני דלא פליג הרב א"א אלא בשובר: דחיישי' דילמא מרכס ע"ש. שוב מצאתי להסמ"ע ז"ל ריש סי' ג"ן שכתב וז"ל ואף שיכתוב לו המלוה שובר מ"מ מקרי פגום אם לא שכתוב פירעון ע"ג השטר גופו עכ"ל. דעת שפתיו כמו שדייקנו מדבריו ר"סי פ"ב ת"ל עלה בקב"ץ קם דינא דל"ש בין כתב הפרעון בשטר בין שכתב מאחורי השטר לא מקרי פוגם. שטרו שהב"ד אומרים לו. השבע וטול אלא הרי הוא נסאר שט"ח דאמרינן ליה ללוה זיל שלים ואי טעין לוה אשתבע לי שומעין לו. ואינו גובה אלא בשבועה וכ"כ הסמ"ע ז"ל שם סק"ט ע"ש

ולענין אם מת הלוה והניח. יתומים קטנים אם טוענין הב"ד מאי דמצי אבוהון למטען ונ"מ אם מת אח"כ מלוה דקי"ל דאין אדם מש"ל לע"ד דבפוגם שטרו נמי אמרינן אין אדם מש"ל וכבר הארכתי לעיל במערכת אות א' סי'. בדין אין אדם מוריש ש"ל בס"ד

(כז) פוגם שטרו. הא דקי"ל אם כתוב הפירעון ביני שיטי או מאחורי השטר דאינו נקרא פוגם שטרו אינו אלא שבכל פעם שפורע לו כותב לו הפירעון אבל אם אינו כותב בכל פעם רק שיקבל ממנו פרוטרוט וכשיעלה לחשבון כ"וך אזי כותב כללות סך הפירעון בכ"הג פו"שט מקרי ה' משפט צדק בח"ג סי' ל"ו ודברי טעם הם

(כח) פוגם כת"י קי"ל דפוגם שטרו אינו גובה אלא בשבועה ואם הפירעון כתוב ביני שיטי גובה שלא בשבועה כמ"ש בטוש"ע סי' פ"ד ס"ג ע"ש ואם החוב בכת"י דלדעת מרן ז"ל דנאמן הלוה לומר פרעתי כמ"ש בסי' ס"ט אי פרע מקצת וכתב הפירעון ביני שיטי מי אמרי' אם איתא דפרע ליה טפי הו"ל למכתב הך פרעונא נמי ביני שיטי או"ד כיון דבכת"י דינא הוא דנאמן לומר פרעתי מסתמיך ואזיל אעיקרא דדינא דכת"י דעת: ה' מוהר"א ישראל ז"ל דנאמן הלוה ומופת דורנו ה' מוהרח"א ז"ל בס' חיים. שאל ח"א סי' ע"ב אות ב' מסתפק בדבר ל ע"ע

(כט) פוגם שטרו. דקי"ל דהפוגם שטרו אינו גובה אלא בשבועה ואפילו איהו לא טעין ב"ד אומרים לו השבע וטול ואם מת המלוה עד שלא נשבע כתב מרן ז"ל בש"ע סוף סי' פ"ד דאין יורשיו גובין כלום ע"ש ודבריו מתשובת הרא"ש כלל ס"ח סי' י"ד והביאה מרן ז"ל בב"י ע"ע ואילו בסי' ק"ח סי"ד פסק מרן בש"ע וז"ל זה שאמרנו בדין זה אין אדם מוריש שבועה לבניו אין דנין מדין זה לכל הדומה לו אלא הרי הפוגם את שטרו ומת אע"פ שאינו גובה אלא בשבועת הרי בניו נשבעים שלא פקדנו אבא וכו' וגובין שאר השטר וכו' עכ"ל וכבר עמדו בזה רבני אשכנז הרב הלבוש והסמ"ע והש"ך ז"ל ויתר להקת הנביאים נו"ן ע"כ אמרתי אלקטה נא באמרי"ם לדעת מאי נ"מ לענין דינא בין תי' הרבנים הללו אלהים יעזור לי אכי"ר

הרב. הלבוש ז"ל בסי' פ"ד תירץ דהיכא דמת לוה בתוך הזמן כיון שאינו מחוייב שבועה אלא עד דטעין לוה אשתבע לי וכיון דקילא היא לא אחמור על היורשים שלא לגבותו מהלוה הילכך גובין מהלוה אבל אם מת אחר. זמן דמחייב. שבועה מדינא דמתני' דהפוגם שטרו אינו גובה אלא בשבועה אע"ג דלא טעין איהו דחמירא כולי האי אם מת הלוה אין יורשיו גובים דאין אדם מש"ל וע"ע לה' ז"ל מ"ש בסי' ק"ח ס"ד ואני עני לא יכולתי להלום דבר זה דבגמרא אמרי' דרב ושמואל ס"ל דאין אדם מש"ל ובבא לגבות יתומים מיתומים דקתני במתני' דדוקא במת מלוה ברישא ור"א פלוג עליה ומוקי למתני' בכל ענין ולא אמרינן אין אדם מש"ל ומסיק דבעו למעקרא להא דר"וש הילכך הבו דלא לוסיף עלה כגון פוגם דעבדינן ביה כר"א ואדם מש"ל ולא כר"וש דאמ' בכ"הג נמי אין אמש"ל והיאך נמצא ידינו ורגלינו בבית המדרש דהפו"שט לאחר זמנו דעבדינן כר"וש דבעו למעקרה ויותר מאלה יש להתפלא. בדבריו ז"ל וכבר האריך הסמ"ע סי' ק"ח סק"ל ויתבאר לקמן בס"ד. איך שיהיה דעת עליון הרב ז"ל דבפוגם שטרו ועבר הזמן ומת המלוה אין יורשיו גובין אותו ממון כיון דרמיא עליה דאבוהון שבועה שלא בטענה

והרב סמ"ע ז"ל שם סי' פ"ד סקט"ו הביא משם רבינו ירוחם ז"ל נכ"ו. ח"ג לחלק בעיקר דינא בין עמד בדין ונתחייב שבועה בין לא עמד בדין דכשעמד בדין אמרי' אין אדם מש"ל ע"ש ולא הבינותי דבריו כיון דפוגם שטרו ומן הלקוחות וע"א מעיד שהוא פרוע והבא ליפרע שלא בפני הלוה שבועה רמיא עלייהו אע"ג דלא טענו אשתבע לן ומאי אולמיה דעמד בדין ללא עמד. ועו"ק לי דהתם בפרק כל הנשבעין מייתי לה דעמד בדין וכו' ואמר עלה אם איתא דלר"וש איתא ואי ליתא ליתא אלא דר' אמי הוא דסבר למימר הכי ורב נחמן אהדר ליה אי איתא לדרב ושמואל אפי' לא עמד בדין ואי ליתא לדר"וש אפילו עמד בדין ואין ספר רבי' אאך ירוחם ז"ל כעת

אצלית

(ל) פוגם שטרו. הא דקי"ל דפוגם שטרו צריך שבועה ואפילו מדקדק המלוה בחשבונו לצרף אפילו פחות משוה פרוטה כמ"ש בטוש"ע סי' פ"ד והיינו אפילו בעדים דליכא למימר אערומי קמערים דקושטא קאמר ולאמת מת דבריו האחרים דבעי למימר בשקר כדאיתא בגמרא דשבועות ומרן דנקט האי דינא קאי נמי אמ"ש אפילו בעדים וכן מצאתי בתשו' להכנ"הג הנדפסות מחדש סי' קי"ג בח' ח"המ ע"ש בטו"ט ודעת: (לא) פועל קי"ל דפועל ידו כיד בע"הב ואם הגביה מציאה זכה בה הב"הב ואע"ג דהוה ליה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ואע"ג דתפיסה ע"י שליח לא מהנייא במקום שחב לאחרים ולדעת התוס' בפ"ק דמציעא די"א אע"ג דשוייה שליח ועמ"ש לקמן במערכת אות ק' סי' ט' אבל פועל עדיף דהו"ל כידו של בע"הב ע"ש במציעא ולשם דף י"ב אהא דתנן מציאת עבדיו העברים וכו' ובטוש"ע סי' ע"ד ע"ש ומעתה יש לנו לברר הא דגרסי' בפרק חזקת דף ג"ן אמר רב נחמן וכו' הבונה פלטרין בנכסי הגר ובא אחר והעמיד דלתות קנה מ"ט קמא לבני בעלמא הוא דאפיך מריהטא דסוגיא משמע דלבני נמי מנכסי גר נינהו מדקאמר קמא לבני. בעלמא הוא דאפיך דלית בהו שום זכייה אלא דהוא מסדר סדר המערכה דלבני ועוד דאי הוו לבני דבונה במאי פקע זכותיה מנייהו דלקנינהו מעמיד הדלתות ואשכחנא דהאי מלתא באשלי רברבי תלייא דרב"א ז"ל במקו' לשם אייתי בידיה סברת ריב"ם ז"ל דהני לבני דבונה נינהו אלא דכבר נפקו ליה מרשותו ונעשו בכלל נכסי הגר ע"ש שהאריך. אמנם בחי' הרמ"ה ז"ל שם סי' רכ"ה