משכנות הרועים תקמח

מדקאמר מר דניחא ליה ללוה דליפגום שטריה דמלוה ואם איתא שע"י שובר לא חשיב פו"שט הא מכי כתב ליה שובר לא חשיב פו"שט ה"ה והוא הטעם בכתי' ביני שיטי דאם אינו פוגם שטרו ע"י פירעון ביני שיטי אכתי מי ניחא ליה ללוה ולא שוינן להו בתרי שטרי בר חמשים ולפ"ד יש לתמוה על הטור ומרן בש"ע דפסקו כס' בע"הת ז"ל דאף ע"י שובר חשיב פו"שט וסמוך ונראה פסקו לדברי הרא"ש ז"ל ולפי דברי המש"ל ז"ל פלג"ן בהדייהו וכן בקודש חזיתיה להרב נתיבות משפט ז"ל שכתב שהבע"הת ז"ל חולק על דעת הרא"ש ז"ל ותמה על הטור ע"ש גם ממ"ש שם הרמ"ה ז"ל סי' קי"ב גבי מאן דנקיט תרי שטרי ואמר לשוינהו חד בר מאה דלא שמעינן ליה משום דניחא ליה ללוה דליפגום שטריה דאם איתא דע"י שובר לא חשיב פוגם שטרו אמאי לא שמעינן ליה כיון דמצי למכתב ליה תברא אלא ש"מ דע"י שובר חשיב נמי פוגם שטרו ע"ש ה"ה נמי בכתי' ביני שיטי אם איתא דלא חשיב פו'שט אמאי לא עבדינן בחד בר מאה ויכתוב הפירעון ביני שיטי דתו לא מפגם אלא ש"מ דשובר וביני שיטי כחדא שריין ומהתימא על הטור והרא"ש (ומרן) כמדובר וחזי הוית לה' מוהרימ"ט ז"ל שם שכתב ואין להוכיח ממאי דאמרינן בפרק ג"פ גבי שני שטרי בר חמשים ואמר שוינהו ניהלי בר מאה לא עבדינן עבוד רבנן מלתא דניחא ליה למלוה כי היכי דלא לפגום שטריה וא"א דכתי' לא מקרי פוגם שטרו והרי בידו שלא יפגום אלא יתן כתיבה הא לאו מלתא היא דירא שמא יעכב מלפרוע לו גם לא ימצא הכנה לכתוב כמו דאייתי ליה וכו' עכ"ל ולפ"ד ז"ל גם הראיה שהביא בע"הת משטרא דבר מאה לא לשווייה בתרי בר ן' משום דניחא ליה ללוה דלפגום שטריה אינה ראיה נהי דאי כתי' ליה שובר לא מקרי פו"שט הא מיהא מימר אמר לוה מי יימר דההיא שעתא אתרמויי אתרמי ליה הכנה לכתוב שובר וכ"ש אי פרענא ליה ב"הש וכמ"ש הר' מוהרימ"ט ז"ל ומדברי בע"הת ז"ל נראה דמעיקרא מסתברא ליה הכי דל"ש בין עדים בין שובר דבתרוייהו איכא למימר דילמא לא דייק ואתרמויי אתרמו ליה עדים או שובר והדר מייתי תו ראייה והטור ס"ל כוותיה לענין דינא דשובר ועדים כי הדדי נינהו מסברא ולא סמך על הראיה דאיכא למשדי בה נרגא ולענין ביני שיטי דנקל הוא כמ"ש הרא"ש ז"ל ואפילו ב"הש אינו מתעכב כ"כ כמו כתיבת שובר לכן פסק כסברת הרא"ש המעוז ז"ל הלא אב ואחריו נמשך מרן ז"ל בש"ע וחידושי הרמ"ה ז"ל לא נראו בזמן מרן ז"ל דקרי בחיל שם בסי' י"ד דגם ביני שיטי חשיב פו"שט

(כו) פוגם שטרו. קי"ל דהפוגם שטרו אינו גובה אלא בשבועה ואם כתו' הפירעון ביני שיטי השט"ח לא מקרי פו"שט כמו שנתבאר בטוש"ע סי' פ"ד ס"ג ע"ש וכתב הרב"ח ז"ל דלפי מנהגנו עתה שאנו כותבין הפירעון לאחורי השטר ה"נ דלא חשיב פוגם שטרו גם הרב מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו לשם כ' בפשיטות דה"ה לכתו' מאחורי השטר עכ"ל גם הש"ך שם סק"ד כתב בפשי' ואין חילוק בין נכתב הפירעון ב"ש או אחורי השטר או בקצתו אחר חיתום השטר אע"ג דמצי גייז ליה וכו' עכ"ל והכנ"הג שם כתב לדברי הרב"ח ז"ל הניתנים למעלה להלכה פסוקה בלי שום חולק ע"ש. אמנם בסי' ק"ח אות צ' בהגב"י הביא משם תשו' ה' המבי"ט ז"ל ח"ב סי' קמ"ט דס"ל דכתי' מאחוריו חשי' פוגם שטרו כמו שובר ואינו גובה אלא בשבועה ושהב"ח ז"ל חולק בזה ע"ש. ותשו' ה' המבי"ט ז"ל כעת אינם מצויים אצלי לחזות בנועם שיח סוד דבריו דכל עיקר טעמו של הרא"ש ז"ל הוא משום דבנקל ימצא מי שכותב לו א"כ מ"ל ביני שיטי מ"ל מאחורי השטר אלא שהרא"ש ז"ל דבר כמו שנהגו בימים ההם וכמ"ש הב"ח ז"ל גם הרב משפט צדק ז"ל הנדפס מחדש פסיק ותני תנא דבכתי' מאחורי השטר לא מקרי פוגם שטרו ע"ש וזו הלכה העלה ה' דבר משה בח"כ סי' צ"ה וכן בקדש חזיתי לה' פרי האדמה שנזדמן לידי לפי שעה שכתב בפי"ד מה' מלוה כן ע"ש ובפרק השואל דק"ג ע"א אמרי' איבעי ליה למכתביה אגביה א"נ למכתב עלה תברא וכו' ועיין במקו' לשם ובסוף פ"ק דמציעא אהא דתנן ואם יש עמו סמפון יעשה מה שבסמפון פירש"י ז"ל דהיינו שובר וכ' התוס' שם בד"ה סמפון שיש עליו עדים וכו' דכשהוא ביד הלוה קרי ליה שובר וכשהוא ביד המלוה קרי ליה סמפון ע"ש ומייתי עלה בגמרא גופא וכו' סמפון היוצא לאחר חיתום שטרות כשר ופי' רש"י ז"ל דכשהוא כתוב בשט"ח אחר החתימה וכו' וכת' שם במקו' ואפי' כתוב בכתב יד לוה בלא שום עדים ע"ש ומצאתי בתשו' הר"י בן מיגאס ז"ל בתשו' סי' קמ"ז שכ' וז"ל סמפון היוצא לאחר חיתום שטרות קיים ודנים בו בין שכתוב בשטר או מאחוריו ל"ש היה בכתב יד המלוה ל"ש בכתב אחר וכו' ע"ש שהאריך קושטא קאי דלאו לענין פו"שט קאי מתניתין ותלמודא אלא לענין קיום הסמפון הא מיהא ש"מ דרגילין היו לכתוב הפרעון מאחורי השטר וקאמר הרב ז"ל ל"ש כתב מלוה או אחר וכדאמר התם איבעי ליה למכתביה אגביה אלמא דרגילים היו לכתוב אחורי השטר לפי"ז הרא"ש ז"ל שכ' שנהגו לכתוב ביני שיטי הוא מנהג מחודש ועכשו שנהגו לכתוב מאחורי השטר הוא שחזרו למנהג הקדום ולא הו"ל למרן ז"ל להעתיק ביני שינוי

גם על ה' המבי"ט ז"ל יש לעורר עד שאראה אותו בספרו היקר. וראיתי למרן הש"ע ז"ל סי' ז"ן שכתב שמותר להשהות שטר של מנה אע"פ שאינו חייב לו אלא חמשים והוא שיכתוב שובר על גבו ממה שגבה או שיכתוב שובר בפ"ע וימסירנו ללוה עכ"ל אלמא דמנהג היה לכתוב ע"ג השטר מאחוריו. ומכאן נראה שהבחירה ביד המלוה רצה לכתוב מאחוריו אע"ג דהשתא לא הוי פוגם שטרו אין הלוה יכול לכופו לכתוב לו שובר כי היכי דלפגום שטריה רצה לכתוב לו אע"ג דהשתא הא מפגים לשטריה הא מיהא אית ליה צד הנאה במה שיכוף עצמו הלוה לפרוע הכל גם הסמ"ע ז"ל סי' פ"ב סקט"ז כמ"ש מור"ם דהו"ל לכתוב שובר כתב הוא ז"ל פי' הן לכתוב לו שובר ממש או להחליף השטר או לכתוב הפירעון ע"ג השטר עכ"ל מדדייק למכתב או לאחורי השטר אחר חלוקה דיחליף נראה דתרוייהו כי הדדי נינהו דאין השטר נקרא פגום מדלא נקט סדרא דמתני' רי"א יחליף רי"א יכתוב לו שובר ואח"כ יכתוב מנהג שכותב ע"ג השטר אלא ש"מ דבשובר דפוגם שטרו נקט ברישא והדר תני יחליף דלא מפגים שטרא ודכוותה בכותב ע"ג שטר אע"ג דהתם לאו בהכי מיירי הא מיהא הרב ז"ל דייק טפי בלישניה גם הש"ך ז"ל סי' ד"ן סק"ו כתב בפשיטות דאם אפשר לכתוב הפירעון ע"ג השטר או ביני שיטי יכתוב ואין המלוה יכול לעכב עכ"ל כיון שהנתבע אמ' להביא ראיה על הפירעון הנשאר ע"ש. הא למדת דכיילינהו בחדא הכתי' ע"ג