משכנות הרועים תקמז

טרח ולא מידי אבל בכתי' השובר דטריחא ליה מלתא הו"א דלא ניחא ליה למפרעיה ולמסמך אהימנותיה דמלוה האמנם ראיתי להרב בע"הת שער א"ך ח"א סי' ג' אחר שהביא סוגיית הגמרא שכתב וז"ל ומסתברא דה"ה אם פרע מקצתו ע"י שובר שנפרע בשבועה על השאר דאמרינן אתרמי ופרע אידך בלא שובר והראייה בזה מדאמרי' בפרק גט פשוט האי מאן דנקט שטרא בר מאה זוזי לא לישווייה בר חמשים חמשים עבוד רבנן מלתא דניחא ליה למלוה וכיחא ליה ללוה דניחא ליה ללוה כי היכי דלפגום שטריה עכ"ל דבמאי דניחא ליה למלוה הוא דכשיכתוב לו שובר על החמשים נמצא הלוה דואג פן יאבד ממנו השובר וממילא יזרז עצמו לגדל פרע כל החוב וניחא ג"כ ללוה דכשיכתוב לו שובר נפגם שטרו אלמא דע"י כתי' השובר ג"כ חשיב פוגם שטרו והא דלא מייתי ראייה מאידך דמייתי התם בגמרא דמאן דנקיט תרי בר חמשים חמשים לא לשויינהו בחד דלא ניחא ליה למלוה דלפגום שטריה וכו' דאם איתא דע"י שובר לא חשיב פוגם שטרו אמאי לא משוינן להו בחד בר מאה וכי יפרע ליה חמשים יכתוב שובר ולא חשיב פוגם שטרו דמימר אמר מלוה דילמא בשעתא דפרע לי לא אתרמי לי שעתא למכתב שובר ונמצא פוגם שטרו הלכך לא עבדינן ליה חד בר מאה שלא מדעתיה אבל אה"נ אי כתב ליה שובר לא חשיב פוגם שטרו אבל מהך דחד בר מאה לא לישווייה תרי בר חמשים דהמלוה לא יקבל מהלוה עד שיכתוב לו שובר א"כ במאי ניחא ליה ללוה דליפגום שטרו דמלוה אלא ש"מ דע"י שובר חשיב נמי פוגם שטרו וכן מצאתי להרמ"ה ז"ל בחידושיו לשם סי' ק"י וסי' קי"ב שכתב וז"ל ניחא ליה למלוה כי היכי דלא לפגום שטריה דאי יהיב ליה חמשים וכו' ואי הוי חד שטרא כי יהיב ליה מקצת מחייב לקבולי מניה בע"כ ולמכתב ליה תברא אההוא מקצת ואשתכח דקא מפגים שטריה בע"כ וכו' עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו שהוא סובר כדעת בע"הת והטור

וראיתי לאבי התעודה מוהרימ"ט ז"ל בח"המ סי' קפ"ג שנסתפק בדין השובר אי פוגם השטר וצדד בפי' השמועה דקאמר אתרמויי אתרמי ר"ל דאתרמי שהיו עדים מצויים שם שלא בהזמנה משא"כ בשובר דדייק עד שיקח שובר וכו' עכ"ל ולפ"ד רש"י ז"ל חולק על הבע"הת ז"ל ודעמיה שכתב וז"ל או"ד לאו משום דדייק אלא אתרמויי אתרמי דהוו עדים התם בההוא זמנא עכ"ל מדקאמר אתרמי דהוו עדים התם משמ' להדיא דשלא בהזמנת הלוה אלא במקרה בעלמא ובמקו' לשם הביא תרי לישני דרש"י ז"ל וז"ל אתרמויי אתרמי ליה האי דפרע ברישא בעדים לאו משום דאיהו הוה דייק לפרוע בעדים אלא אתרמויי אתרמי דבאנפי סהדי פרע ופלג נמי אידך פלגא שלא בעדים ואינו נפרע אלא בשבועה לישנא אחרינא אתרמויי אתרמי ופרע שלא בעדים עכ"ל נראה שהחילוק בין תרי לישני הוא בפי' אתרמויי אתרמי אי קאי אפירעון קמא דפרעי בסהדי או אפירעון שני דפרעיה בלא סהדי ונ"מ דלפי לישנא אחרינא אע"ג דכשפרע לו פ"א הזמין הלוה עדים או עד שכתב לו שובר המלוה אכתי איכא למיחש דילמא בפעם ב' אתרמי דלא פרעיה בעדים ולא לקח שובר ואינו נפרע אלא בשבועה אבל לל"ק דאתרמויי אתרמי קאי אפירעון קמא דאתרמי ליה דפרע באנפי סהדי ולא הזמין אותם הלוה ואם כתב הלוה שובר מהמלוה אמרי' דדייק שלא לפרוע אלא בשובר ונפרע שלא בשבו' נמצאת אומר דלפירש"י ז"ל שלפנינו מוכח דס"ל שלא כדעת בע"הת ז"ל כמו שצדד ה' מוהרימ"ט ז"ל שו"ר להרב כנ"הג ז"ל שם אות א' שכתב וז"ל יפה כתב מוהרש"ף ז"ל וכו' שרש"י והרא"ש ז"ל בתשובה דביני שיטי חולקין ע"ז וכו' עכ"ל שמהראיה שהביא הרא"ש ז"ל מוכח דל"ש עדים ל"ש שובר וכבר כתי' מאי דנלע"ד הקצרה

עוד צדד הרב מוהרימ"ט ז"ל ואפשר נמי אתרמויי אתרמי ליה עדים בנקל לפיכך הזמינם לכך אבל בזמנא תניינא לא מצאם מזומנים ולא איכפת ליה למטרח למכנפינהו וה"ט נמי שייך בשובר דאתרמי ליה קולמוס וכו' עכ"ל ומהתימה על הרב ז"ל שלא השגיח בפירש"י כלל

גם אשו"ר להרב נתיבות משפט כרג'ע נראה לי בדף רצ"ז ע"ג שהוכיח מדברי רש"י ז"ל שכתב דהוו עדים התם דהיינו שנמצאו שם בלא הזמנת הלוה א"כ בשובר דליכא למימר הכי חזר הדין וכו' עש"ב וכדעת מוהרש"ף ז"ל שהביא הכנ"הג משם ה' מורה צדק כמדובר ולענין דינא הרי נתברר שדעת הרמ"ה ובע"הת והטור ומרן ז"ל בש"ע והר' מוהרימ"ט ז"ל שאף ע"י שובר חשיב כפוגם שטרו ואינו גובה מהלוה אלא בשבועה

(כה) פוגם שטרו. אע"ג דקי"ל הפוגם שטרו אע"ג דכתב לו שובר אינו גובה אלא בשבו' הא מיהא כשכתוב הפירעון ביני שיטי דהשט"ח לא חשיב כפוגם שטרו כמו שנתבאר בטוש"ע סי' פ"ד משם תשובת הרא"ש ז"ל שכתב בכלל ס"ה סי' ה' וכלל ס"ח בסי' טו"ב שנהגו לכתוב הפירעון ביני שיטי וע"ז כתב ועוד אני אומר דאפילו בשטר שאין בו נאמנות אם הפירעון כתוב ביני שיטי אין זה נקרא פ"ש עכ"ל ואיכא למידק מהא דאפליגו ר"י ור"י בפ' ג"פ דף ק"ע במי שפרע מקצת דר"י סבר יחליף ור"י סבר יכתוב לו שובר ואמ"ל ר"י נמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים ולמה לי כולי האי טצדקי יכתוב הפרעון ביני שיטי דבנקל ימצא מי שיכתוב כמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' שם ובשלמא למ"ד יכתוב לו שובר לק"מ דאיהו סבר דעבדינן מלתא דניחא למלוה כדי דהלוה צריך לשומרו מן העכברים וע"ז יכוף עצמו למהר פרעון השאר דמ"הט נמי ס"ל דלא יחליף דאם יחליף אינו מזדרז לפרוע השטר כי לבו בטוח וה"נ אם יכתוב ביני שיטי אע"ג דאיהו נפגם הא מיהא אינו מזדרז כ"כ לפרוע השאר וכדאמרינן התם גבי מאן דנקט חד שטרא דלא לשוייה בתרי בר חמשים חמשים ע"ש בפירשב"ם ז"ל אלא למ"ד יחליף בין ע"י עדים בין ע"י ב"ד אמאי לא תסגי ליה בכתי' הפירעון ביני שיטי שוב ראיתי להרמ"ה ז"ל בחי' לשם סי' י"ד דק"ל בין לר"י ובין לר"י דיכתוב ביני שיטי שטרא דאי מחיק ליה מיפסל ליה שטרא דאמרינן דילמא תנאה הוה ביה וכו' ותי' לא תק"ל לר"י דה"ט דיחליף כי היכי דלא לפגום שטריה ולר"י נמי כדי לכוף לפורעו עכ"ל מפורש יוצא שדעת הרמ"ה ז"ל דבכתי' פרעון נמי ביני שיטי חשיב כפוגם שטרו שלא כדעת הרא"ש ז"ל גם ראיתי לה' מש"ל ז"ל ריש פי"ד מהלכות מלוה שהביא תשו' הרא"ש ז"ל הלזו וכתב עלה ומדברי בע"הת ז"ל שער כ"א ח"ד נראה שחולק ע"ז וס"ל דאפילו יש ללוה שובר בפירעון קרינן ליה פוגם ומהראיה שהביא שם נר' דאין לחלק בין פירעון שביני שיטי לשובר שביד הלוה ע"ש עכ"ל דממה שהוכיח בע"הת ז"ל דע"י שובר נמי חשיב פוגם שטרו