משכנות הרועים תקמה

נותן לו שנים למאה שכך התנו מתחלה וכתבו שטר ע"ז וכשהוזלה הסחור' בפחות שליש משוויה שלח לראובן לאמר לו שאיני מתפייס אלא בג' למאה וראובן שלח לו הסחורה בסתם ולא הודיעו מאומה ועכשו טוען ראובן כי נכון לבו בטוח על התנאי הראשון ושמעון טוען כי אדעתא דידי טרחתי ולע"ד יש לדמות דין זה למ"ש בש"ע בסי' אר"ך וכיון שראובן שלח לו הסחורות אמרי' מסתמא סבר וקביל אלא שמור"ם ז"ל כתב שם דאם יש קציצה מתחלה דמסתמא ע"ד קציצה א' משך וכתב הסמ"ע ז"ל רבותא קמ"ל אפילו אם חזר בו המוכר בנתים אפי"ה אלימא מלתא דקציצה ע"ש אלא שמדברי הריטב"א ז"ל שהובא במקובצת למציעא במ"ד לדף ע"ז נראה דלא ס"ל הכי ע"ש והנה בעת"ה נראה בעלזל ספר הבהיר יוסיף אומץ בחתימת סי' ק"ה למופת דורנו ה' מוהרח"א זיע"א ואראה אותו אות הוא בצבא הנה זה עומד על פתגם רזא דנא ע"ש

(יט) פאטור. ראובן שלח לשמעון הדר בעיר אזמיר סחורות שימכרם בעירו כפעם בפעם ולפי שראובן הוצרך לילך לאיזמיר וירא ראובן כי עדיין לא נמכרו קצת סחורות באוצר שמעון עמד ונטלם ממנו ולמקצת ירחין מכרם כרצונו ושמעון תבע שכר הפאטורה מאחר שכבר טרח בה להביאה מהספינה ולהכניסה ברשותו וראובן מסרב דאינה נקראת אלא ע"ש הגומרה ועיקר שכר הפאטורה על המכירה עיין להגאון האחרון מוהרימ"ט ז"ל בחח"מ סי' ק"י ובה' כנ"הג ז"ל סי' קפ"ד בהג"הט אות ד' ותשו' הרב שציין שם היא ל"ו נדפס"ה בס' בעי חיי. סי' ק"ד וכעת השמש יצא על הארץ ספר יוסיף אומץ עמד על זה ע"ע ובכל זה וכיוצא בו המנהג עיקר והכל כמנהג המדינה

(ך) פוגם שטרו קי"ל המוציא שט"ח על חבירו ואמ"ל הלוה פרעתיך כ"וך והמלוה אומר לא פרעת לי כ"א כ"וך דאם אין נאמנות בשטר נעשה פוגם שטרו במה שהודה שקבל ואינו גובה אלא בשבועת המשנה כמ"ש בטוש"ע סי' פ"ד ע"ש ואילו דלוה לא טעין אשתבע לי ואמרי' בגמרא דאמרינן ללוה זיל שלים ואי אמר ישבע לי אזי משביעין אותו וכמ"ש בטוש"ע סי' פ"ב שנא דא בפוגם שטרו דאע"ג דלא טעין לוה אנן אמרינן למלוה אשתבע כמ"ש בסי' פ"ב ופ"ד ע"ש ובסי' פ"ב נתבאר אם המלוה ת"ח אין משביעין אותו ולא מגבינן ליה דאם תפס זכה ע"ש ולא נתב' דין גבי הפוג' שטרו בת"ח היכי לידיינו דייני דאיכא למימר כיון דמדינא דמתני' רמו עליה שבועה בפוגם לא פלוג רבנן בין ת"ח לשאר אינש דעלמא או"ד כיון דאחמור רבנן על ת"ח שלא יגבה ממון שע"י שבועה א"כ מ"ל שבועה שע"י טענת הלוה לשלא ע"י טענת הלוה

שו"ר להרב לח"מ ז"ל בפי"ד מהלכות מלוה דין ב' שעמד ותלאה בסלע המחלוקת שהרב ז"ל דקדק בדברי רבינו כפולים וסותרים ואם הדברים כפשטן כמ"ש בדין ב' טען הלוה ואמר ישבע לי וכו' שלא פרעתי לו אלא כ"וך דמשמע אפי' בפוגם שטרו בעינן שיאמר הלוה ישבע לי וזה אינו דבגמ' דשבועות דמ"א אמרינן בהדיא מה בין זה לפוגם שטרו א"ל התם אע"ג דלא טעין איהו טענינן ליה אנן וכו' והפך דברי עצמו שכתב בדין ואומרים לו כשיתבע השבע ואח"כ תטול וכו' שר"ל הב"ד אע"פ שלא טען הלוה וזה פשוט ה' מש"ל ז"ל ע"ע ולתרץ זה כתב הלח"מ ז"ל דמה שחזר וכתב דין פוגם לסמכיה לדין אם היה המלוה ת"ח ללמד דעת דבדין פוגם נמי אם היה ת"ח אין נזקקין לשבועתו וכתב ז"ל שאין נראה כן מדברי הטור שבסי' פ"ב הביא דין הת"ח בכופר בכל ובסי' פ"ד גבי דין פוגם לא ביאר דין הת"ח ע"ע ולפ"ד גם הרב בע"הת שבשער א"ך ח"א הביא דין ת"ח גבי פרעתיך כולו ובח"ד דאייתי לדין פוגם לא כתב דין ת"ח ע"ע ולע"ד דמרן אינו סובר כן כדעת רבינו ז"ל חדא דלא שביק הרמב"ם ז"ל ופוסק כהטור ז"ל ואם שדעתו שגם בע"הת ז"ל סובר כן וכדכתיבנא הא מיהא הו"ל לכתוב סברת הרמב"ם ז"ל בשם י"א אלא ודאי דס"ל דלא פליגי שו"ר למהר"ש צרור ז"ל בחוט המשולש ח"ב סי' ה' דף מ"ז ע"ג שדקדק בדברי רבינו כמו שדייק הרל"ם ז"ל ותירץ מה שתירץ הרל"ם ז"ל ג"כ ושוינהו בפלוגתא ע"ש שהאריך ואיכא למידק א"כ כי קאמר בגמרא התם מה בין זה לפוגם שטרו אמאי לא קאמר דאיכא בינייהו ת"ח דבפוגם משביעינן ליה משא"כ בשאר חוב ולענין דינא אם תמצא לומר דהרמב"ם ז"ל חלוק בדבר כיון דבע"הת והרא"ש והטור ז"ל ס"ל דבפוגם. לא מסקי' להשבע להת"ח הכי נקטינן וכ"ש אם נאמר שזו היא דעת הרמב"ם ז"ל לפ"ד מרן בש"ע

ואכתי נשאר לנו לברר לפי מ"ש מור"ם ז"ל בי"ד סי' רמ"ב ושל"ד דהאידנא לית לן דין ת"ח לענין ליטרא דדהבא ע"ש מאי דעתיה ז"ל בהאי דינא ועמ"ש מרן בש"ע בח"מ ריש סי' ט"ו להקדים דין ת"ח ולהפך בזכותו כתב הסמ"ע דאין דין ת"ח בזמנינו זה עכ"ל ועיין מ"ש הרב ש"ך ז"ל שם ובסו' סי' א' ועיין מ"ש מור"ם בסוף סי' רס"ב דכל ת"ח בחזקת שאינו משנה בדבורו וכו' כתב הסמ"ע ז"ל סקמ"ו צ"ע אם דין ת"ח נוהג בזמן הזה ע"ש מה שהאריך והב"ח סי' ט"ו שם כתב בפשיטות דדין זה נוהג בת"ח בז"הז ע"ש וכ"ד הרב מאמר קדישין ז"ל בסי' א' וט"ו ורס"ב והביא משם הרב שבות יעקב ז"ל שסובר כן וכמ"ש הש"ך ז"ל בסי' א' משם מוהרימ"ט ז"ל ע"ע וכעת ראיתי למופת דורינו ה' מוהרח"א ז"ל בברכי יוסף ח"מ סימן ט"ו ס"ג שהאריך בזה כמדתו לכל רוח מבינתו ע"ע

(כא) פוגם. קי"ל פוגם שטרו אינו גובה אלא בשבועה ואע"ג דלא טעין לוה אשתבע לי אנן טענינן ליה משא"כ בטוען שלא פרע כלום אי טעין לוה אישתבע לי. משבעינן ליה ואי לא טעין אנן לא טעני' ליה אלא אמרי' ליה זיל שלים כמ"ש בטוש"ע סי' פ"ד ופ"ב ע"ש וכתב מרן הב"י ז"ל מחו' ב' משם בע"הת ז"ל דגרסינן בירושלמי שאם פגמו בנו לא ישבע שתקנה שהתקינו בו התקינו בבנו לא התקינו עכ"ל דברי בע"הת שם סי' ו' על מה שהתקינו הגאונים שבועה חמורה כעין של תורה על הלוה שטוען שאין לו מה לפרוע דהיכא דמת הלוה והמלוה טוען על היורשים שהניח להם אביהם ממון והם אומרים שלא הניח להם כלום אם נשבעים שבועה חמורה שהיתה מוטלת על אביהם אילו טען כן ע"ז כתב שיש מן המורים אומרים דק"ו הוא דאם אביהם שלא נפטר על ידי שבועה מעיקר החוב אלא שטוען דהשתא מיהא לית ליה מגרמיה כלום ולכי הוו ליה נכסי חייב לשלומי אפי"ה משבעינן ליה שבועה חמורה מתקנת הגאונים דלכי משתבעי יורשים דלית להון מאבוהין כלל דלא שבק ולא מידי פטירי ועטורי ופקע חובייהו לגמרי. אינו דין