משכנות הרועים תקמ

פרעתי לערב דאי לת"ה הא קי"ל טוענין ללוקח וכי היכי דהמוכר הוה מצי למטען פרעתי לערב ה"נ טוענין ללוקח אלא עכ"ל דהאי שטרא שכתב המלוה ללוה בשעבוד נכסיו חשיב שפיר מלוה בשטר כמ"ש הטור והעתיקו מרן הש"ע ז"ל כמדובר ואם לחשך אדם לומר דע"כ לא קאמרינן דהוייא מלוה בשטר אלא בדכתב ליה המלוה לערב התקבלתי ובנ"ד אין בידו התקבלתי אף אתה אמור לו שכבר כתב הסמ"ע ז"ל סקי"ד דהא דב דבעינן שיכתוב לו המלוה התקבלתי היינו דוקא בדלית עדים שפרע למלוה דאי אית ליה עדים תו לא צריך להתקבלתי וכן העתיקו ה' כנ"הג ז"ל שם באות י"ג ע"ש גם הרב ש"ך ז"ל סק"ט סייעיה ממ"ש מרן ז"ל בש"ע בסי' קל"ב ס"ב דמחית בחדא מחתה לכתוב לו התקבלתי או שיש לו עדים ע"ש ואע"ג שהט"ז ז"ל ס"ג חלוק על הסמ"ע ז"ל בזה נראה דאין דבריו ז"ל עומדים במקום דאיתא תלתא סרכין

ועוד נלע"ד דע"כ לא פליגי הני רבוותא אלא כשהחוב מוכתב על הלוה וערב הוא דקטעין פרעיה למלוה אבל בנ"ד שכל עיקר החוב נעקר וניתק מעל האב ונכתב על הבן אין לו טענת פרעתי למלוה וממילא הוי הבן מלוה דאבוהי והא קא נקיט שטרא בידיה ושפיר מצי למימר אם איתא דפרעת לי שטרך בידי מאי בעי דשטרא מעליא הוא כדכתי' וכיון דשטרא מעליא הוא כמ"ש הטור והש"ע שם א"כ קלא אית ליה והלקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו ואי אינהו גופייהו לא חשו לעצמן מי יחוש עליהם ואע"ג דבשטר זה אינו כתוב כאלו התקבלתי ממך המעות כמ"ש הטור והש"ע כמדובר ליכא למיחש דאפי' אם תמצא לומר האי לישנא מיצרך צריך ואי לא כתב ליה לוה הכי כי היכי דלהוי ערב כמלוה עצמו אמטו להכי שפיר טריף ואי לא כתב ליה הכי מגן שוייא הא מיהא בנ"ד שעיקר החוב הוא מוכתב על הבן שפיר מקרי מלוה האב ותו לא צריך להנך שופרי דלישנא כי היכי דלהוי חשיב שפיר מלוה דבלא"ה חשיב שפיר מלוה ושטרא מעליא הוא וקלא אית ליה דנכסיו משועבדים שעבוד גמור ואל תשיבני ממ"ש בשטר שעלי לפצותו מהגוי והיה מזקיקו למכור אותם הקרקעות המשועבדים דלהכי שעבדם לו אי מהא לא אירייא וכמה תשובות בדבר חדא דהא אית ליה סהדי דפרעיה קאמר ועוד הא איהו קטעין דהגוי לחצו ודחקו פה מתא ואביו עודנו עומד במקומו רב המרחק ועדי הפירעון יוכיחו כאן היו וכאן נמצאו ועוד בה הרי בכלל הקובעים זמן לפירעון וכותב כל חזוקי סופרים לפרוע בזמן המוגבל ואעפ"י כי טעין הב"ח שלא פרעו הלוה גובה בשבועה ואין ראיה לפטור מכל הנך טצדקי דחזוקי סופרים ואם אמור יאמר האומר אכתי פושע הוא דלא שקיל השט"ח מהגוי וכבר כתב מרן ז"ל בש"ע שם וז"ל ערב שפרע למלוה ולא בקש ממנו השטר פושע הוא ע"ש אף אתה אמור לו שאני התם שהחוב מוכתב על הלוה ואיכא למיחש דילמא הדר וגבי ליה מניה משו"ה חשיב פושע משא"כ הכא בנ"ד שהחוב נעתק מעל הלוה לגמרי ואי איכא חששא דהדר גוי וגבי עלי דידיה דבן ליהדר והאב פטיר ועטיר וגדולה מזו מצאתי לה' כנ"הג ז"ל שם אות י"ז שכתב משם הרב משפט צדק ח"א סי' ך' שאם המלוה הוא גוי אע"פ שלא החזיר לו לערב השטר לא הוי פושע כיון דבדיניהם אינו נפטר מהחוב אלא בעדי הפירעון ע"ש דכוותה בנ"ד כיון דבדיניהם אם כתוב הפירעון ע"ג או שקרע הפתחא של העק"ד בטיל וחשיב כעפרא דארעא ובדיניהם אינו יכול לכופו להחזירו לו גופו של שטר כמו שהדבר ידוע אין לו בזה שום צד פשיעה ע"כ נלע"ד לפי המשוער שאם יביא עדים שפרע לגוי חוב זה לכ"ע טורף מהלקוחות אחר שישבע שלא נפרע מאביו אחר שפרע לגוי ומי שחותמו אמת הוא יעמידנו על דבר אמת להורות ולדון דין אמת משפטי ה' אמת אכי"ר

(קיב) ערב ראובן היה חייב לשמעון מנה וכשעבר הזמן לחצו ואלצו לפרוע לו חובו ולא מצא לאל ידו כדי גאולתו ועמד לוי ונכנס עפ"ק בעדו לזמן מוגבל וכתב שמעון על לוי שטר העולה בעש"ג על ערבות הלזו וכשבאו להתדיין דנתי בדעתי דהערב פטיר ועטיר דקי"ל ערב שלא בשעת מתן מעות לא משתעבד אלא בקנין וגויים לאו בני תורת הקנאת קנין נינהו ולא שמיע להו כלל א"כ במה נשתעבד דא"נ מכשירין שטרות העולים בעש"ג ה"מ במלי דלא בעו ק"ס אבל בנ"ד דבלא ק"ס לא משתעבד כלל אין דנים ע"פי שטרותיהם ואין קפידא להם בזה דבדידהו נמי כמה וכמה שטרי דלא מעלו לפי נמוסם והפלילים דנין להם דבטלים הם ומבוטלים ולא ייפו כחם חז"ל יותר משטרי דידן דבלא ק"ס לא מהני ולא מידי ועוד בה אנא דאמינא דא"נ עבוד עש"ג ק"ס אינו מועיל דעדים הנוטלים ק"ס מדין שליחות נגעו בה כמ"ש בטוש"ע סי' קצ"ה וקי"ל דאין שליחות לגוי כמ"ש בטוש"ע סי' קפ"ב וכ"ש בנ"ד דליכא ק"ס כלל ודבר זה קיימתיהו מסברא ואח"כ זכיתי ומצאתי להרשב"ש ז"ל סי' תמ"ט שפיטר את ערב שחייב עצמו בשטר העולה בעש"ג ומטעמא דגויים לאו בני תורת קנין נינהו ע"ש וכן מצאתי להרדב"ז ז"ל בחדשות סי' שע"ט אלא שכתב שזו ד"ת אבל משום דידם תקיפא עלינו ואומרים שאתם מפקירים ממון מדעתיכם ואין זה כתוב בתורה ע"ש ואנן בדידן תל"ית אין פוצה פה ומצפצף אלא אומרים הנח להו לישראל בנמוסייהו אזלי ומצאתי עוד לה' ז"ל סי' תקמ"א שכתב דבכל דהו דחי' לתקנת' להכשיר השטרות העולים בעש"ג ומוקמי' לה אדינא דאורייתא ע"ש

ואולם מ"ש הרשב"ש ז"ל עוד שם לפטור את הערב מטעמא אחרינא שנתערב בכל מה שיתחייב ראובן דהוייא אסמכתא ולא מחייב ע"ש עין רואה דכל ערב אסמכתא הוא דה"ק ליה דאי לא פרעיה לוה איהו ליקום בחריקיה וקי"ל כל דאי אסמכתא היא ואפי"ה חייב וה"ט דבההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומחייב נפשיה כדאיתא ס"פ ג"פ ועיין בתשו' הרשב"א ז"ל סי' אלף ג' אמנם זכורני שראיתי לאחר מגדולי המחברים עלה ונסתפק במי שאמר אנא ערב בעד פ' לכל מי שילוה לו פ' אם מתחייב או לא ועמד ותלאה בפלוגתא דרבוותא במתחייב בדבר שאינו קצוב ע"כ אני זוכר ונ"מ לדידן דאזלינן בתר פסקי מרן בש"ע ונתבאר שדעת מרן ז"ל לפסוק כמ"ד שהוא חייב ע"ש סי' ס' וסוף סי' ר"ז ע"ש א"כ בנדון הרשב"ש ז"ל נמי אם היה הדבר בערב לישראל אם הוא קודם הלואה וכנדון שכתבתי אתיא דכירא דכירא מחייב ואם שלא בשעת הלואה ע"י קנין שפיר מחייב ולא חיישינן ללתא דאסמכתא כנלע"ד הקצרה. שוב מצאתי להרב כנ"הג ז"ל סי' ס"ח אות ב' בהג"הט שכתב לתשובת הרדב"ז ז"ל סי' שע"ט בשנוי קצת אך מה שרמז עוד להרדב"ז ז"ל בח"א סי' קנ"ו וסי' קצ"ז יגעתי ולא מצאתי: