משכנות הרועים תקלט

לדבריו שלא ערער עד עתה ההוא אמר עד בשחק נאמן כי כל עוד שהיה יכולת בידי להספיק לחם ומזון לאנשי ביתי שמתי יד לפה שלא לזלזל בכבוד אבי דמחזי כחוכא ואטלולא שמוכר לאחרים דבר שהוא משועבד לזולת ושכבר ידע מהפירעון כנז' ועוד חש בראשו אולי יהיה האב נתבע בב"ד הצדק על שגנב דעת הבריות לכשיצאו בידים ריקניות מדמי מקחם ועוד כי לא ימנע מהיות הלוקחים מזלזלין בכבוד אביו על כל התלאה אשר מצאתם ולית אינש דימחא בידייהו כי האמת אתם וקשה לבן לשמוע חרפת האב אבל מה יעשה הבן שלא יחטא קמי שמיא גליא ויודע שער עמי כי קצור קצדה ידי מהשיג טרף לביתי אפילו פת קיבר ואינו ניזון אלא בקב של חירופין חרפה וקלסה וכדי בזיון צדיק הוא ה' ע"כ אמרתי אערכה משפט לפני כל יודעי דת ודין והם יורוני משפטי ה' אמת ומפיהם אנו חיים ונאמן בעל הגמול לשלם להם שכרם משלם להחיות לב נדכאים במצור ובמצוק נפוחי כפנא ועת צרה היא ונפשות אביונים יושיעו ה' עליהם יחיו כיר"א

זאת אשיב בריש כל מראי"ן נחזי אנן לכשיתברר הדבר שפרע הבן הנז' לגוי הנז' החוב הנז' כפי מה שיתברר לפום דינא דחשיב פירעון ובירור גמור אי מצי טריף מהלקוחות או לא ואומר חלות"י היא אהא דגרסינן בפ' ג"פ דף קע"ד ערב שהיה יוצא שט"ח מתחת ידו אינו גובה ואם כתוב בו התקבלתי ממך ה"ז גובה ע"כ ובפירוש שמועה זו אפליגו בה אשלי רברבי כמ"ש התוס' והרב המאור והרמב"ן בחי' ובמקובצת לשם והרמ"ה והרמב"ם בפכ"ו מה' מלוה והמ"מ שם והרשב"א בתשובה סי' תתפ"ח ואנו אין לנו עסק בנסתרות ע"ע ואומר עם קנ"י זוהי דרך ישרה להשיב אמרים בדרך קצרה דרך שכבשוהו רבים ונכבדים נו"ן זיע"א והנה רבינו הטור ז"ל בסי' ק"ל ס"ד כתב משם רשב"ם ז"ל דכי כתב מלוה לערב התקבלתי בלתי ממך אהניא ליה לערב לטרוף מהלקוחות שמכר הלוה אח"כ דחשיב מלוה בשטר גמור אמנם הר"ר יונה ז"ל ס"ל דלא אהני ליה מאי דכתב ליה מלוה התקבלתי אלא לגבי לוה דלא מצי למימר פרעתי אבל לא לטרוף בו מהלקוחות ע"ע ומרן ז"ל בש"ע הביא השתי הסברות שם בשם יש מ"ש ויש מ"ש הא' סברת רשב"ם ז"ל והב' ס' הר"ר יונה ז"ל והרב"ח ז"ל כתב בסו"ד שהש"ע פסק הסברות ולא הכריע ע"ע ואני תמיה דהרב ז"ל בכללי הפוסקים אות ס"ב כללא כייל דהיכא דמרן הש"ע ז"ל מביא שתי סברות בשם י"א וי"א דעתו לפסוק כי"א בתרא וכו' ע"ש ואנן בדידן יד עניי אנן מסורת בידינו כלל זה מפי בת הקודמין נו"ן ז"ל ומה גם הביא דבס' בד"ה למרן כתב ע"ד הרר"י ז"ל שכ"כ הבע"הת ז"ל וכמ"ש הרב"ח ז"ל שם דאייתי תנא דמסייע ליה וזה פשוט נמצאת אתה אומר אנן בדידן בתריה דמרן הש"ע ז"ל גרירנא ודעתו ז"ל דאפילו כתב לו הלוה לערב התקבלתי ממך אינו יכול לטרוף מהלקוחות אלא לענין דהלוה לא מצי למימר ליה פרעתי אהניא ליה לערב מאי דכתב ליה המלוה התקבלתי ממך:

והנה דעת הרב הלבוש ז"ל שם בס"ג לומר דהא דלא מצי למי' לוה פרעתי ה"ד לגבי מלוה אבל אי טעין פרעתי לגבי ערב למהימניה בשבועת היסת ע"ע ואני תמיה דאי הכי אמאי נקט למלתיה דהר"י אינו טורף מהלקוחות לאשמועינן רבותא טפי דאפילו לגבי ערב מצי למימר ליה פרעתי וממילא ודאי דלא טריף ועוד לפי הנראה דע"כ ל"פ רשב"ם והר"י אלא לענין לטרוף מהלקוחות אבל לענין דלא מצי למימר פרעתי כ"ע מודו ואם איתא דדוקא לגבי מלוה אבל לגבי ערב מהימן היכי מצי טריף מהלקוחות והא קיי"ל דטוענים ללוקחים וא"כ ניחוש דילמא פרעיה לוה לערב וא"נ מודה דחיישינן לקנוניא ואם נפשך לומר דבהא נמי פליגי קשה דא"ה אדמפלגי בלקוחות לפליגו בערב גופיה. שו"ר להרב כנ"הג ז"ל שם אות י"א שנתעורר בזה עלץ לבי ויגל ואהא דאמרינן בפ' חזקת דט"ל ההוא ערבא דאמר ליה ללוה הב לי מאה זוזי דפרעית עילוך למלוה א"ל ולא פרעתיך אמ"ל ולא הדרית שקלתינהו מנאי שלחה רבא לקמיה דאביי אמ"ל כ"הג מאי אי דמייא למ"ד אין שטרא זייפא הוא מיהו שטרא מעליא הו"ל וארכס דא דאמרינן מ"ל לשקר ה"נ אם איתא דמשקר לימא ליה דלא פרעית כלל ואע"ג דהוי מגו להוציא ואיכא למ"ד דלא אמרינן שאני הכא דנקיט שטרא בידיה דלא חיישינן להוציא כמ"ש שם התו' בד"ה והלכתא וכו' ע"ש או"ד כיון דקא מודה הו"ל שטר שנמחל שעבודו ואינו חוזר ולוה בו וכ"כ הרמ"ה ז"ל בחידושיו לשם סי' מ"ט ע"ש. מהכא משמע דאי טעין ליה לוה פרעתיך דאינו נאמן ולא מבעיא ליה הכא אלא דמודה דפרעיה הו"ל שטר שנמחל שעבודו וכתב הרב ט"ז וז"ל דזו היא ראיה ברורה לדברי הסמ"ע ז"ל ע"ש וכ"ד הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תנ"ו ע"ש וכתב הרב כנ"הג ז"ל שכ"ד ה' גד"ת ז"ל ע"ש וכ"ה בהריב"ש ז"ל בסוף סי' קע"ח שכ"כ בפשיטות ע"ע וכתב הסמ"ע שכ"כ המ"מ ז"ל בהדיא וכתב על הרב ש"ך ז"ל סקי"ג דאדרבא משמע הפך שכתב ונתן לו זכותו דר"ל בכתי' ומסי' וכו' ע"ש ואח"ה רבה לא נתכוון לזה אלא שמסר שטר ההלואה שהוא זכותו וגם התקבלתי דאז אינו יכול לומר פרעתי למלוה ולא לערב ושכן דעת הרשב"א ז"ל וכ"כ הרדב"ז ז"ל בתשו' אשר הובאת לך ומשם הרשב"א ז"ל וכן במקובצת בפרק חזקת גבי עובדא דערבא שכתב משם הרשב"א ז"ל דבנתן לו זכותו וכתב לו התקבלתי תו לא מהימן לומר פרעתי לערב אבל משם שיטה לא נודעה למי כתב דצריך להקנות השטר בכתי' ומסירה ע"ש וצדק הסמ"ע ז"ל במה שהביא דברי הרשב"א ז"ל שהביא המ"מ ז"ל גם הריב"ש ז"ל כתב משם רבינו יונה ז"ל שאינו יכול לומר פרעתיך לערב והרשב"א ז"ל במקובצת לשם בפדק חזקת כתב שכ"כ רבו הוא הרר"י ז"ל וחזינן לההר"י ז"ל שלא הצריך כתי' ומסי' ועוד דאי הקנה לו השטר בנתי' ומסירה גובה ממשעבדי אפילו לה"ר יונה ז"ל וזהו ג"כ כוונת הר"ן ז"ל שהביא מרן הב"י ז"ל בשם הרשב"א ז"ל ורבו כמ"ש במקובצת ודלא כהרב"ח והש"ך ז"ל ולענין דינא כיון. דמרן ז"ל בב"י ציין לתשו' הריב"ש ז"ל ובש"ע הביא פלוגתא דרשב"ם וה"ר יונה ז"ל לענין טירפא נראה פשוט דס"ל דאינו נאמן לומר פרעתי לגבי הערב וכמ"ש הכנ"הג באות י"א והצגתיו לפניך הא מיהא לענין טירפא כבר הוכחנו דדעת מרן בש"ע דאינו טורף כדעת הרר"י ז"ל

איברא דמודה הרר"י ז"ל דהיכא דכתב לוה לערב כשהכניסו ערב הריני משעבד עצמי מעכשו שכל זמן שתפרע אותו החוב שנעשית עליו ערב לפ' המלוה כאלו קבלתי המעות ממך ה"ז גובה מלקוחו' וכו' שאין לך מלוה בשטר גדולה מזו כמ"ש הטור ופסקו מרן בש"ע ומדטריף מהלקוחות ש"מ דלא מצי למימר