משכנות הרועים תקלח

שבב"י כתב ע"ד תשובה זו שהביאה רבינו ירוחם ז"ל ולא הזכיר על שפת קדשו שגם ה' בע"הת שם סי' י"ג הביא תשובה זו ובודאי שהטור לא נמצא בידו ס' רבינו ירוחם ז"ל א"כ מאחר עלות תשובה זו על שלחן מלכים תלתא סרכין הבע"הת ורבי' ירוחם והטור איך יצדק לומר דלאו הרמב"ן ז"ל חתים עלה והלא בי תלתא דייני גולה חתימי עלה וקבעוה להלכה ומרן ז"ל לפי מה שחלק על סברת הרמב"ן ז"ל הלזו לכך השמיט דינו של הטור שיכול לתבוע ללוה שיפרע דע"כ לא קאמר הכי אלא משום דלא מצי כייף למלוה אבל לדידיה דס"ל דמצי כייף למלוה לא פש ליה גבי לוה ולא מידי ומור"ם ז"ל הביא כי יש חולקים כי סברת בד"ה למרן לא יצא טבעו לעולם בזמן מור"ם ועיין סמ"ע וש"ך ולקמן יתבאר בס"ד

איברא דיש מקום עיון דמרן ז"ל גופיה לעיל סי' קי"א הביא בב"י תשו' הרשב"א ז"ל בח"ב סי' קפ"ז שאול נשאל במ"ד אשתדוף ב"ח גבי ממשעבדי אם ה"ד באשתדוף תוך זמן ההלואה דמאי אית ליה למלוה למעבד או"ד אפילו נתרשל לגבות אח"ז ההלואה ואח"כ אשתדפו מצי גבי ממשעבדי והשיב וכי אומרים למלוה ע"כ עמוד ותבע חובך כדי שיזכה חבירך ופסקה בשלחנו שם סי"ד ע"ש ודבר זה מסכים ומודה לס' הרמב"ן ז"ל א"כ מ"ט לא ניחא ליה ז"ל דברי הרמב"ן ז"ל הללו והנלע"ד דדעת מרן ז"ל דשאני נדון הרשב"א ז"ל שהלוקח אין לו עסק ודין ודברים עם המלוה לבא בגבולו לומר לו גבי את חובך כדי שאקנה את חלקת השדה ואהיה בטוח כי יאמר לו המלוה מה לי ולך כי באת אלי לא תקנה ולא תכוף אותי לגבות אבל הערב דמעיקרא לא הלוה המלוה ללוה אלא על סמך שעבודו של ערב סובר מרן ז"ל דבכ"הג שפיר מצי אמ"ל ערב למלוה עד זמן ההלואה נתרציתי להיות משועבד לך ולא יותר ולאו כל כמינך להרויח זמן יותר ללוה ולהשאר בשעבוד אצלך אבל גבי לוקח לא שנא נתרשל בשב וא"ת לא שנא הרחיב לו הזמן כדרהיט לישנא דהרשב"א ז"ל וראיתי לה' גד"ת ז"ל שם סי' י"ג שמסתפק בזה והנלע"ד כתבתי וע"ע לה' כנ"הג ז"ל בסי' קי"א אות כ"א בהגהב"י שעמד בזה ע"ע והרב האורו"ת ז"ל בסימן קי"א סקז"ך כתב וה"ה אם הרחיב לו הזמן לא עדיף מערב דסי' קל"א עכ"ל ולפ"ד ז"ל דברי מרן ז"ל סתרא"י נינהו דגבי ערב חלק על הרמב"ן ז"ל כדבר האמור אם לא כדכתי' בעניו' ולפי"ז מ"ש דלא עדיף אינו מדוקדק והבן

תבנא לדיננא דלדעת הרמב"ן והרב בע"הת ורי"ו והטור ז"ל אין שומעין לערב כשיתבע המלוה אבל לתבוע מהלוה לדעת הטור ז"ל לפום מאי דכתי' שומעין לו ועיין בש"ך סק"ו ובהט"ז ז"ל שם ומ"ש להקשות מסי' קכ"ט סי"ב ע"ש אח"ה לא הבנתי דבריו כעת ובנ"ד הוגד הוגד לי כי הלוה איננו כתמול שלשום ואין הערב בטוח פשיטא ששומעין לערב אפילו לד' הרמב"ן ז"ל שם ע"ע ועוד מן הדא שכבר הערב תפס וכתב הריב"ש ז"ל בתשובה שאין בנו כח להוציא מידו ע"ע בהרשד"ם חח"המ סי' ז"ן

(קט) ערב ראובן נשבע שבועה חמורה שלא להיות ערב לשום אדם בין קרוב בין רחוק ופעם אחת מצא לוי דוחק את קרובו להביאו אל בית הסוהר שחייב לו מנה ואמר לו ראובן הנח ל ואני ערב ונטל בק"ס ובקרב ימים ברח הלוה ותבע המלוה את ראובן הערב ויען ויאמר לו הלא אני מושבע ועומד שלא להיות ערב לשום אדם ואיך תחול הערבות הדין עם המלוה ואין בדברי הערב ממש ועיין בטוש"ע סי' ר"ח ובתשו' ה' ראש יוסף דף ל"ז ע"א וב'

(קי) ערב. ראובן ושמעון קנו סחורה מגוי א' ופרעו לו מקצת הדמים והגוי לא האמין לשמעון עד שקבל עליו לפרוע לראובן כל מה שנשאר לו מדמי הסחורה ועמד אח"ך שמעון ופרע לראובן חלקו בשארית דמי הסחורה ומת הגוי חייב ראובן להחזיר לשמעון מה שפרע לו מחוב של הגוי מוהר"ם בר ברוך ז"ל בתשו' הארוכות סי' תתי"ו משמיה דרגמ"ה ז"ל ע"ש מלתא בטעמא סי' קל"ג וקפ"ג

(קיא) ערב. נשאלתי בראובן מעיר ארג'יל יע"א היה נושה בו גוי אחד סך מה וכד נפגר הגוי המלוה עמד אחד מבניו ותבע מראובן הלוה סך החוב ולא נזדמן לו בעת ההיא כדי גאולתו ולא נתפייס הגוי להאריך אפיה וגבי דיליה אלא בתנאי שיעמוד בנו של ראובן ויתחייב בסך ההוא כאלו הוא הלוה ואין לו שייכות עם האב כאלו אינו ולתועלת אביו ראובן עמד וזקף עליו החוב ההוא וקרע השט"ח שהיה על אביו ונכתב עליו שטר העולה בעש"ג ואז עמד האב וכתב שטר שעבוד על נכסיו לכשיפרע הבן לגוי ולא שלם לו האב ושמעיקרא הוא יפצינו מהגוי ודין נוסחיה עמד. בפנינו א"ע ח"מ ה"ר פ' ואמ"ל הלא תדעו שהגוי הנק' פ' נושה בי ס"ך כ"וך משנת תקל"ד ומקרוב נפגר הגוי הנז' ועמד כנו וזקף החוב הנז' על. בני ה"ר פ' בעקד עש"ג שכל סכי החוב הם לאחריותי ולא נכנס מהם לרשות בני כלום ולמען יהיה לבו נכון בטוח בה' שעלי לפצותו מהגוי הנז' קנו ממני בקש"ם וכתבו וחתמו ותנו בידו לראיה ולזכות שאני מודה בפניכם הו"ג שמעכשו שעבדתי לו כל הקרקעות שיש לי בעיר הזאת בעד הכי החוב הנז' אם לא אפצצו מהגוי ההוא כשידחקנו למעות בלי שום סירוב ומיאון כלל וקע"ע אחריות חומר שטר זה כחומר כל שטרי שעבודים דנהיגי בישראל כתי' חז"ל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול כל מודעי וכו' ולראיה ולזכות ביד הבן קנינו א"ע ח"מ מיד האב הנז' בקש"מ בדל"ב על כל הנז"ל והיה זה ביום ג' בשבת כ"ה לחדש אדר ה' ש' תקמ"ח לפ"ק והכל שריר וקיים וחתים עליה ספרא דמתא וחד דעמיה וכתוב עליה הנפק מב"ד שבעיר תונס יע"א וכעת טוען הבן הנז' שאחר זמן מה עמד ופשט לו את הרגל לפה מתא תונס יע"א להסתחר ובתוך כך אתא ההוא ארמאה ולמקצת ירחין התחתן עם א' מגדולי המלכות ועמד ותבע את חובו מהבן ועמד ותבעו ודחקו ולחצו ואלצו ולא נתנו השיב את רוחו עד שיפרע לו את חובו וכל מה שהיה פורע לו היה כותב ע"ג האלעקד וכשנפרע לגמרי תבע הבן מהגוי גוף השטר וימאן לתתו לו יען כי צריך הוא לו לירד לחשבון עם אחיו לדיעה כמה היה עיקר החוב פן יאמרו אליו שהיה בו יותר מהסך הכתוב בו וקרע הפתחא של האלעקד הנז' כי כן הוא בנמוסם שלא לכוף את המלוה להחזיר לו שט"ח כיון שכתוב ע"ג הפירעון ועוד שקרע הפתחא כמדובר וטוען הבן שיש לו עדים על הפירעון שפרע לגוי הסך הנז' ושאח"ך האב מטה ידו ועמד ומכר אותם הקרקעות והחזקות המשועבדים ביד בנו על החוב הנז' כנז' והנה בעת"ה עמד הבן הנז' ולשאו"ל הגיע אם שורת הדין נוטה לטרוף מהלקוחות בכח השטר שבידו ונתן אמתלא