משכנות הרועים תקלז

יוסף ח"ב סי' ג' וד' שעמד בנדון דומה לדין זה

(קו) ערב. ראובן יצא ערב לשמעון בעד לוי במה שיקיף לו וצוה עליו שלא יקיף לו בלתי רשותו ופעם אחת בא לוי הלוה לקנות לו סחורה מאת שמעון והערב ראובן היה שם ולא דבר מאומה ושמעון מכר לו ולא שאל את פי ראובן אם יתן לו או לא אע"ג דראובן ראה ושתק לא אמרי' בכ"הג שתי' כהודאה דמיא הרב כנ"הג ז"ל בתשו' ח"א ח"המ סימן קס"א וק"ע וכן אם נתערב בעד פ' ופ' במה שיתן להם ופעם אחת נתן לאחד מהם לבדו לא נשתעבד הערב שם סי' ק"ע ע"ש

(קז) ערב ראובן נכנס ערב בעד שמעון בעד סך כ"וך והיה המלוה נושה בשמעון סך אחר והיה גובה מראובן וטען שמה שגבה הוא ממה שחייב לו ולא ממה שראובן ערב בעדו הדין עמו כנ"הג בתשו' החדשות סי' פ"ט וביאר שם שאע"פ שנתארך הזמן ועמד הערב והתרה במלוה לגבות חובו ונתרשל מלגבות לא נפטר הערב וע"ע להרב ז"ל בח"ב סימן רל"ט מ"ש הרב אחיו ז"ל

(קח) ערב. ראובן תושב תונס יע"א שלח לשמעון תושב "פראנקייא לשלוח לו מיני סחורות וימאן לשלוח כי לא האמין ועמד לוי החונה פה תונס יע"א ושלח אל שמעון שישלח לראובן כל אשר יצווהו והוא ערבן פק"ג בעדו ואז שלח שמעון לראובן ככל אות נפשו וראובן ולוי שותפים היו מקדמת דנא ולעת עתה נתפרדה חבילת השותפות שביניהם ועמד לוי ותפס נכסי שמעון יען שהוא עפ"ק בעדו כמדובר וראובן טוען כיון שהוא הלוה ויד שמעון נטויה לגבות ממנו ג"כ מה ראית להיות נכסי שמעון ברשותך ולא ברשותי ולוי משיב חוששני לשמא כשיעמוד שמעון ויתבע נכסיו תבריחם ממני ומטי לי פסידא ועוד בה כי בעת חלוקת השותפות תנאי היה הדבר שנכסי שמעון יהיו ברשותי וראובן כופר בזה יורה המורה לצדקה שורת הדין להיכן נוטה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב מודעת זאת פלוגתא דרבנן סבוראי נו"ן דמלוה לחבירו לזמן ובתוך הזמן א"ל שהוא מתירא פן לא ימצא מקום לגבות את חובו לזמנו דלרב יהודאי גאון והרמב"ן והרשב"א והריב"ש ז"ל אע"פ שהמלוה נותן אמתלא לדבריו והלוה מבזבז מנכסיו אין שומעין לו דלא ניתנה מלוה ליגבות בתוך הזמן אמנם דעת הרי"ף והרא"ש והטור ז"ל דאם ב"ד רואים אמתלא לדברי המלוה שומעין לו ומרן ז"ל בש"ע סי' ע"ג פסק כדעת הרי"ף ז"ל וסיעת מרחמוהי וכתב מרן בב"י דמסתבר טעמייהו ושבתשו' הרמתה הלכה זו העלה וחביריו נו"ן קיימוה בידו עש"ב

ומעתה נחזי אנן בדין ערב הטוען כן דרבנן ז"ל אזלו לטעמייהו כמ"ש בטוש"ע סי' קל"א ע"ש שכתב הטור בשם הרמב"ן ז"ל ערב או קבלן שתבע מהלוה להוציאו מהערבות אין שומעין לו אע"פ שהלוה מבזבז נכסיו כמו שאין המלוה יכול לתבוע את חובו תוך הזמן אף שהלוה מפסיד נכסיו כך אין זמנו של הערב על הלוה עד שיפרע בשבילו עכ"ל דעתו ז"ל דערב אפי' לאחר זמן ההלואה חשיבא כמלוה תוך הזמן כיון דכל כמה דלא פרע בשבילו אכתי תוך הזמן מקרי

וראיתי לה' כנ"הג ז"ל שם בהג"הט אות ו' עלה ונסתפק בדינו של הרמב"ן ז"ל אי מיירי דוקא בתוך הזמן וכתב משם מהר"ש יונה ז"ל כדכתי' בעניו' וה' כנ"הג ז"ל דקדק על בע"הת ז"ל שער ל"ה סי' ל' שהביא דברי הרמב"ן ז"ל שאין הערב כופה ללוה לסלקו מהערבות ולא ביאר שאפילו שעבר זמן ההלואה ע"ע שם ואנכי השפל לא הבינותי זה דהרמב"ן ז"ל קרי בחיל דמיירי אפילו בעבר זמן ההלואה ממ"ש וז"ל וכמו שהדין פשוט שאין המלוה יכול לתבוע הלואתו תוך הזמן וכו' והרי כאן אין זמנו של לוה עם הערב אלא לאחר שיפרע עכ"ל דאם איתא דמיירי בתוך זמן ההלואה לימא הכי כמו שהמלוה אינו יכול לתבוע תוך הזמן כך הערב ולמ"ל למכתב והרי כאן אין זמנו של לוה עם הערב אלא לאחר שיפרע אלא לאו ש"מ דה"ק דערב אפילו לאחר זמן כמלוה תוך הזמן כיון שעדיין לא פרע בשבילו ועוד ממ"ש הבע"הת ז"ל בתחלת דבריו וז"ל ומסתברא דערב לית ליה רשותא למתבע מידי ללוה ולמימר ליה הוציאני מן הערבות עד שיפרע המלוה משלו וכו' שיכול לומר לו הלוה וכו' אחוי לי פסידך וכו' עכ"ל ובודאי פשיטא דאם עמד הערב ופרע למלוה תוך זמנו דאין הערב יכול לתבוע מהלוה דאכתי לא מטא זמניה אלא ודאי דמיירי באחר זמן ופסיק ותני עד שיפרע בשבילו דהשתא מחוי ליה פסידא וע"ז מייתי הברת הרשב"א ז"ל ג"כ וכדכתיבנא ונמצאו הבע"הת והרמב"ן ז"ל שם בסי' מ"ד מכוונים יחד והרב כנ"הג ז"ל נדחק בזה לחלק בין ערב לקבלן ואוקי למלתיה דהרמב"ן ז"ל שכתב עד שיפרע לצדדין קתני דלא קאי אלא אקבלן לחוד וצ"ע לדינא

גם מה שהעלה הרב ז"ל בדעת הטור שכתב תשובת הרמב"ן ז"ל בערב שבא אצל המלוה בזמנו והתרה בו בפני עדים שיתבע ממונו מהלוה ואם לאו יפטר מהערבות ולא רצה המלוה וכו' אין הערב נפטר בכך וכו' ונ"ל דאם תובע את הלוה בזמנו שיוציאנו מהערבות הדין עמו וכו' עכ"ל שבדין זה אינו חולק על הרמב"ן ז"ל דהכא מיירי בערב שאינו קבלן ולא פליג הרמב"ן ז"ל אלא בקבלן דהוי כמלוה עש"ב ואני עני ואביון לא כן אחשוב ויישוב דברי הטור ז"ל כך הם דבתחלה הביא דברי הרמב"ן ז"ל שסובר דערב התובע ללוה להוציאו מן הערבות דאין שומעין לו ואפילו שהלוה מבזבזב נכסיו כדין המלוה עם הלוה בתוך זמן ההלואה וחלק עליו בחלק המבזבז בערב ולוה שכ"כ למעלה גבי מלוה שאם הוא מבזבז אפילו בתוך הזמן יכול לתבוע אמנם בערב אח"ז ומלוה תוך זמן כהדדי נינהו כמ"ש הבע"הת והטור שם משמו ואינו מבזבז עדיין לא גלה דעתו נהי דגבי לוה בתוך זמן ואינו מבזבז פשיטא דאין שומעין לו הא מיהא גבי ערב אע"ג. דכהדדי נינהו יש חיקור דין אם הערב הולך אחר המלוה לומר לו תבע את חובך כדי שאפטר מהערבות או דילמא ילך אחר הלוה לתובעו שיפרע חובו ויפטר מהערבות אע"ג דפשיטא בתוך זמנו לא מצי לתובעו לפרוע הא מיהא לאחר זמנו מצי אמ"ל לא נתרציתי להיות ערב בשבילך אלא עד זמן פ' אהא מייתי תשובת הרמב"ן ז"ל דסבר דלגבי מלוה לא מצי תבע שיגבה חובו ומודו לו בהא מיהו לגבי לוה פליג עליה וס"ל דיכול לפרוע מטעמא דלא נתרציתי וכו' כמבואר בדבריו וזה ברור לענ"ד. וכן מצאתי לה' פרישה עלץ לבי ויגל כי כוונתי לדעת גדול הנאמר ומרן בש"ע הביא דעת הרמב"ן ז"ל דלגבי מלוה לא מצי תבע הערב בשם יש מי שכתב וסיים עלה וצריך להתיישב בדבר כי בספרו בד"ה תמה על סברא זו וכתב דלאו הרמב"ן ז"ל חתים עלה ואתמהה ממרן