משכנות הרועים תקלו

פטור ובצריך למגמר אע"ג דלא אמר ליה ע"ד סמכינן חייב משו"ה לא מקשי אדר"ח אלא מדלא הוה צריך למגמר ובבקי גמור דמאי הו"ל למעבד בכל גוונא פטור אע"ג דאמ"ל ע"ד קא סמכינן

ודעת הרי"ף ז"ל דבאומן דלא צריך למגמר פטור אע"ג דאמ"ל ע"ד סמכינן דמסתמא אומן בקי סומכין עליו וכאילו אמ"ל בפירוש ע"ד קא סמכינן וטעמא דלא מחייבינן מדינא דגרמי אלא היכא דפשע קצת ואומן בקי לא מקרי פושע אצל הדיוט כיון דאכתי צריך למגמר וא"ל ע"ד סמכינן הו"ל פושע וחייב ועכ"ל דר"א אכתי צריך למגמר והדיוט הוא להאי מלתא דהו"ל פושע קצת וחייב מדינא דגרמי כדאיתא עלה אבל בבקי לא מקרי פושע ולהכי לא מצי לאוקומי חד מהנך תנויי בבקי ובדאמר ליה ע"ד סמכינן כמ"ש הר"ן ז"ל וכתב הרב המאור ז"ל דאם הלוקח והמוכר לפניו אע"ג דלא אמ"ל ע"ד סמכי' חייב דסתמו בפירושו ועובדא דר"ח מוכיח כן דאי לאו דלא הוה צריך למגמר היה חייב מן דינא ור"ל דבלא גמיר נמי כיון דלא אמר ליה ע"ד סמכינן הוה פטור אלא ש"מ דמיירי כדהוו קיימי תובע ונתבע קמיה ופטר התובע ע"פי מאמרו וכתב ע"ז הרמב"ן ז"ל במלחמות דכך מצא בהלכות ספרדיות דאי מוכחא מילתא דע"ד סמיך לא צריך לאודועיה ע"ע ולפי זה אין מקום לקו' המרדכי והתוס' ע"ש דעובדא דר"ח הוה מוכחא מלתא דע"ד סמכינן וכגון דקיימי קמיה תובע ונתבע וכדכתי' וכדעת הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' שכירות דין ו' ע"ש ובהמ"מ ע"ע וה"ד כשמואל דבאומן גמור אע"ג דאמ"ל ע"ד סמיכנא פטור וכדעת הרשב"א והרמ"ה ז"ל כמ"ש במקובצת ע"ש אמנם דעת התוס' ומוהרי"א ז"ל ס"ל דאפילו באומן בקי גמור כי אמר ליה ע"ד סמכינן חייב ועיין בהמ"מ ז"ל שם

וכתב עוד בהג"א ועוד אומר רבינו יואל ז"ל דה"ה אם מראה לחבירו מטבע או סחורה וסמך עליו אם אין אומן חשוב חייב לשלם ורבינו אפרים ז"ל חולק בזה ופי' דר"י בדינר מיירי ובכ"הג שאם האומר אומר טוב אז צריך לקבלו ע"פ ואינו יכול להשמט ולכך חייב אפילו אם לא אמ"ל ע"ד סמכינא אבל משכון או מקח אין לו ליקח ולקנות בע"כ עכ"ל ויותר מבוארים הדברים בשו"ת הרשב"ץ ז"ל וז"ל ח"ב סי' קע"ד ע"ש

וראיתי לה' של"הג שאחר שהביא מחלוקת רבינו יואל ורבינו אפרים ז"ל כתב וז"ל ומכאן יש ללמוד פלוגתא גבי המלוה את ראובן והראהו לשמעון אם הוא טוב ונאמן ואמוד בנכסים ואמ"ל שמעון שהוא טוב ואמוד דלרבינו יואל אע"ג דמצי להשמט שלא להלוות לו אעפי"כ אם נמצא אח"כ שאין ראובן טוב ואמוד חייב שמעון לשלם ההפסד ולא שייך הכא חילוק בין אומן להדיוט דאין זה תלוי באומנות אם לא שנחלק בין בקי בו ורגיל אצלו תמיד לשאין לו בו בקיאות ורגיל אצלו תמיד ומ"מ לפחות בשאינו בקי בו חייב לשלם לשמעון ההפסד עכ"ל ור"ל דבבקי אין לחייבו מדינא דגרמי כיון דלאו פושע הוא אבל מי שאינו בקי בו הו"ל פושע וכדברי הר"ן ז"ל הניתנים למעלה

וכתב עוד ה' של"הג ז"ל אבל לרבינו אפרים כיון . דמצי משתמיט שלא להלוות לו אין שמעון נתפס בדבורו זה ופטור מלשלם ההפסד וכו' עכ"ל אמור מעתה דנ"ד תלי בפלוגתא דרברבתא ועלה בדעתי לו' דבנ"ד כ"ע מודו דחייב דבמראה דינר אם היה בשכר חייב והכא כיון שהסרסור מרויח שכר הסרסראות הו"ל בשכר וחייב וכד דייקנא אשכחנא דלאו מלתא היא דשאני שלחני שהוא נוטל שכר על בקור הדינר מ"ה חייב אבל בנ"ד הסרסור אינו נוטל שכרו על ידיעת הלוה אם טוב ואם רע אלא על קיום המכר ותנאו והו"ל לגבי ידיעת אותו הערל הקונה מה טיבו עושה עמו בחנם והדר דינא דבפלוגת' דרבוותא תליא ואין בנו כח להוציא מהסרסור

עוד עלה בדעתי לומר דע"כ לא פליגי רבוותא אלא בראו' שרצה להלוות את שמעון ונמלך בלוי דומיא דהמראה דינר לשלחני אבל אם לוי עצמו הלך לראובן ויעצהו להלוות לשמעון וראובן נודע אליו שלוי הוא השליט בכל אשר לשמעון בודאי על סמיכות דבריו הוא עושה אע"ג דלא אמ"ל ע"ד קסמיכנא ואם נמצא שמעון דלא אמיד לוי חייב לשלם ואם כנים אנחנו בחילוק זה יאותו לנו דברי מהרי"ו ז"ל שהביא מור"ם ז"ל בר"סי קל"ט ואפי' לא נתערב בהדיא רק שאומר למלוה ללוות ללוה כי בטוח הוא ועשה על פיו והיה שקר חייב לשלם עכ"ל דאיך החליט דין זה דתלי בפלוגתא דרבוותא אלא ודאי שני ליה בין כשבא מעצמו ואמ"ל להלוות ועשה על פיו בין כשבא המלוה להמלך בו

שוב אנה אלהים לידי תשו' מהרי"ו ז"ל והענין שראובן נושה בשמעון ג' מאות זהובים ונתן לו מאתיים ושלשים מזומנים וע' זהובים מהחוב שיש לו על גוי וראובן לא ניחא ליה בהחוב השיב שמעון אינך צריך לידאג הקרן הוא בטוח ופסק מהרי"ו ז"ל אם האמת הוא כך שהחוב היה בטוח בעת ההיא אז פטור ראובן אבל אם לא היה בטוח בעת ההיא חייב שמעון לפרוע לראובן כיון דר' קא סמיך על שמעון מידי דהוה אמראה דינר לשלחני ונמצא רע כמ"ש בפ' הגוזל קמא וכו' עכ"ל. וצ"ל הדבר אשר אנכי דובר דנדון מהרי"ו ז"ל ששמעון מאליו ומעצמו אמ"ל שיקבל בחובו הע' זהובים מהגוי שהוא בטוח הילכך ע"ד קא סמיך הילכך בכל גוונא חייב אפילו למאן דמפליג במראה דינר דהתם נדרש לאשר שאלוהו וכיון דבקי הוא ומצי אידך לאשתמוטי מלקבל איכא מ"ד דפטור משא"כ בנדון מהרי"ו ז"ל דהוא המציא לו החוב לקבלו אע"ג דמצי לאשתמוטי חייב כיון שלא נמלך בו המקבל והבן ועיין להרב ש"ך ז"ל מ"ש משם מהרש"ל ז"ל ובמאי דכתי' לענ"ד דנדון מהרי"ו מוסכם לכ"ע

איברא. דכל הדברות והאמירות היינו בטועה בדעתו דסבור הוא שהוא בטוח בעת ההיא ולא נמצא בטוח דומייא דשולחני דנראה בדעתו שהדינר יפה ולא כיון להאמת משו"ה אמרינן בדלא צריך למגמר פטור דמאי אית ליה למעבד דלא הוי פושע כמדובר אבל אם היה בקי בו שהיה רע ע"פי עדים ואמ"ל יפה ועשה ע"פיו ופטר לנותנו נלע"ד ברור דאין לך דינא דגרמי ופושע יותר מזה וגרע מהדיוט דמקרי פושע לחייבו דכיון דלאגמורי אכתי צריך לא הול"ל יפה הוא אע"ג דלביה אנסיה כ"ש כשיודע בו שהוא רע מעללים שברי כלים דודאי חייב לשלם

ותבט עיני לה' פני משה ז"ל בח"ב סימן קנ"ט שלא החליט לחייב למשיא עצה משום דפושע הוא וכו' דלא מצינו חיוב בפשיעה אלא בשומרי' וכו' עכ"ל וצל"ע ואני תמיה שלא השגיח בדברי הר"ן ז"ל שכ' בפשי' לחייב ההדיוט מטעם פושע ע"ע ובודאי לא שבקינן דברי הר"ן והרשב"ץ ז"ל ודעת השואל ועבדינן כוותיה דהרב פני משה ז"ל וכעת ראיתי בתשו' מטה