משכנות הרועים תקלד

(צז) ערב. האומר לחבירו אתן לך שכר שתהיה ערב בעדי אם קבל ק"ס חייב ואם לאו אינו חייב מור"ם ס"סי קכ"ט ומשמע דהערבות קיימת אע"ג שלא נתן לו ויש לחקור אמאי לא מצי מיפטר נפשיה ולימא ליה אדעתא למשקל אגרא עייל נפשאי והשתא דלא שקילנא אגרא לא משתעבדנא וליכא למימר משום דמצי אמר ליה מלוה מאי איכפת לי בהאי דשעבודא דידך לגבאי בלי שום תנאי הוה ואי אית לך דינא זיל ואשתעי בהדי לוה הא ליתא דהא פסק מור"ם בסי' ר"ה סי"א דהמחייב עצמו בדבר שאינו חייב דינו כמתנה לכל דבר ע"ש וכי היכי דבמתנה בגילוי מלתא בעלמא סגי ה"נ במחייב עצמו בדבר שאינו חייב והכא אנן סהדי דלא שעבד נפשיה אלא משום דקבע ליה אגרא וכ"ש לפי מאי דכתב מור"ם גופיה בסי' ר"ז ס"ה דאיכא מ"ד דבמתנה דברים שבלב הויין דברים ע"ש וכ"ש הכא דבפירושא אתמר הנה שכרו אתו

(צח) ערב ראובן לוה מגוי ונכנס שמעון ערב בעדו ע"ד שלא יגבה מהערב תחלה ואח"כ עמד הגוי וגבה מהערב וחזר שמעון לתבוע מראובן מה שפרע בעדו לגוי והביא עדים ראובן שבפניהם פרע לגוי את חובו חייב ראובן לשלם גם לשמעון מוהר"ח יעקב ז"ל בספר סמא דחיי סי' א' חח"המ ע"ש ועיין בס' כרם שלמה ח"מ םכ י"ב וסימן מ"א: וצש ערב

ראובן חייב לשמעון ולוי ערבן פרען קבלן בעד החוב לזמן שקצבו ביניהם והלכו המלוה והלוה למ"ה ופרע לו מקצת והיה הנשאר כתב לו שטר אחר לפרוע לו בזמן פ' ומת והניח אחריו יתומים קטנים ועכשו בא לגבות מהערב אין שומעין לו עיין במוהריט"ץ ז"ל סימן צ"ד וע"ע בפרטי האסמכתא סימן ק'

(ק) ערב מה שנהגו ליכנס ערב בשחיטת הפרה שאם תצא טריפה יפסיד הערב ואם תצא כשרה יתן לו בעל הפרה כ"וך הרא"ש ז"ל בתשו' וכתבו הטור ז"ל סי' ר"ז סכ"ד ופקפק בזה לומר דלא קנה שאין כאן קנין להתחייב והנלע"ד דלתירוץ ב' של הרב"י ז"ל שם אם היה בתורת ערבות שחייב הערב ודוק. וראיתי בספר תיקון סופרים להרשב"ש ז"ל דף ס"ז ע"ב המחובר לספר יבין שמועה להרשב"ץ זלה"ה דהסכים לחייב הערב וחילק בתשו' הרא"ש ז"ל ועיין לה' מח"א הלכות ערב סי' א' ועיין לעיל באות אל"ף מדין אסמכתא סי' בס"ד

(קא) ערב שנים שנכנסו ערבים לאחד אם יכול המלוה לגבות מאחד מהם עיין בטור ש"ע ס"סי קל"ב וכנ"הג ז"ל שם בהג"הט אות ד' ועיין בה' סמ"ע והש"ך ז"ל רס"י ע"ז ושם ס"ך וש"ך וסמ"ע שם

(קב) ערב מי שנכנס ערב בעד בנו אם באמת שנפלה לו ירושה במ"ה וכל זה בק"ס ונתברר שכבר באותה שעה נפלה לו ירושה ועתה באו לידו הו"ל אסמכתא ולא קני עיין במוהריט"ץ סימן צ"ג

(קג) ערב נסתפקתי אם ערב לקטן אם מתחייב כיון דהשתא קטן לאו בר חיובא הוא ואמרינן בבכורות דמ"ח מי איכא מידי דלוה לא מתחייב וערב מתחייב והתנן אין נפרעין מן הערב תחלה וכו' ע"ש או"ד שאני קטן דנהי דהשתא מיהא לאו בר חיובא לכשיגדל מיהא חייב לשלם כמ"ש רבינו ז"ל בספכ"ו בה' מלוה ופסקו מרן ז"ל סי' קל"ב ע"ש ואפי' לדעת הרשב"א ז"ל בראשונות סי' א' ן' ובח"ב סי' כ"ב ופסקו מור"ם בסי' קכ"ט דמשכחת ליה זמנין דמחייב הערב אע"ג דלוה פטור וההיא דבכורות מתרצא ע"פי מאי דכתי' בעניו' בדרוש לפרשת זכור מ"מ איכא לספוקי דהכא שאני דקטן סופו לבא לידי חייב ונ"מ אם לערב עידית ולקטן הלוה זבורית

וממ"ש התוס' ברפ"ק דמגילה דף י"ט וברכות דף ט"ו דלר"י דמכשיר בקטן טעמא טעים משום דסופו אתי לכלל חיוב ע"ש אין ראיה דדילמ' כדעת רש"י ז"ל בברכות דף מ"ח דכיון דמחוייב מדבריהם מחוייב בדבר קרינן ליה ע"ש אלא שהתוס' שם תפסו עליו ע"ש אלא דאכתי הך דערב לקטן עדיפא דהך חיוב גופיה דלוה בעודו קטן חיובא רמיא עליה לגדל פר"ע כשיגדל משא"ך בהך דמגילה נהי דכשיגדל חייב במצות קריאת מגי' מ"מ מכאן ולהבא הוא בריא בחיובא ולא לשלם למפרע דמכאן ולהלאה לחושבנא ועדיין צריך להתיישב בדבר ועיין בה' כנ"הג ז"ל ח"המ סי' בהג"הט אות ט'

(קד) ערב מי שנתן ביד חבירו שטר או כת"י שכל שילוה לפלוני עד סך כו"ך אני מחוייב מעכשו לפרוע בעדו בקש"ם מי אמרינן כיון דהעדים שהם שלוחים לא ידעו מי הוא ולא הכירוהו לא הוו שלוחים דידיה או"ד ל"ש

דע ממ"ש בטוש"ע ר"סי ן' בשטר שכתוב בו אני פ' לויתי ממך מנה הרי זה המוציאו גובה בו ע"ש ומיירי בשטר ועדים כמ"ש שם ובבע"הת שי"ג ושל"ב ע"ש ש"מ דאע"ג דהעדים לא ידעו ולא הכירו מי הוא המלוה ואפי"ה זוכה בחוב שבשטר זה ואביי דפליג עליה דרבא בהא לאו משום דלא משוי ליה שטר אלא דחייש לנפילה אפילו דרבים כדאיתא התם בגמרא ע"ש. שוב מצאתי ראיתי להרא"ש ז"ל בתשובה כלל ס"ח סימן ט' שנשאל על מי ששעבד עצמו שכל מוציא שטר חוב זה שיגבה ממנו וכו' והשיב דשטר זה קיים וגובה אותו מי שמוציא אותו והביא ראיה מהך דגיטין כי היכי דמשתעבדנא לך כך לדאתי מחמתך וע"ז אם השב תשיב לא דמי דשאני התם שהמלוה היה ידוע הא לך ראיה ממ"א שאינו תלוי בזה אלא אע"פ שאין המלוה נזכר בשטר הוי שטר מעליא מהא וכו' אני פב"פ לויתי ממך וכו' גובה בו אע"פ שלא נזכר שם המלוה בשטר וכן בנ"ד וכו' וא"ת שאני התם וכו' מ"מ הלוה הכיר וידע פנים אל פנים למי ששעבד עצמו לו אבל הכא לא הכיר וידע מי הוא מוציא שטר וכו' הא לך ראיה הראשונה וכו' שאין הדבר תלוי בזה אלא האדם יכול לשעבד עצמו ונכסיו אפילו למי שאינו מכירו וכו' עכ"ל כנראה דהרב ז"ל גמר להאי דינא מבינייא דכי פרכת מה לדאתי מחמתיה שכן בשעה שהעידו העדים על השטר העידו על אדם ידוע ואגב לכל מאן דאתי מחמתיה אבל הכא לא העדים מעידים בשעת ההעדאה על שום אדם ידוע אמרינן לויתי ממך יוכיח דבשעת העדאה נכתב על שם נעלם עד שמצא מי שילוהו אלמא לא בעינן שיעידו העדים על אדם ידוע וא"ת ס"ס בשעה שמסרו לו ידע הלוה למלוה פנים אל פנים הא לך הראיה הראשונה דלא תליא בהא וא"ת שאני התם דאגב המלוה וכו' הא באידך דלויתי לא בעינן דמכיר כלל זהו הנלע"ד כונתו ז"ל וראיתי לה' מש"ל בפכ"ד מה' מלוה דין ט' שתמה עליו