משכנות הרועים תקלא

(פז) עיקול כבר נודע תקנת העיקול כמ"ש מוהריק"ו שורש ק"ט והת"הד סי' ש"ה ומור"ם שם בסי' ע"ג מ"ש שם והרב המבי"ט בח"ב סי' ל"ג כתב וז"ל ובכל יום בבית דינינו באים לעכב ואין אנו שומעין להם כי אם בראות פסק דין או שטר או עדות או אמתלא ולא בטענה וערעור בעלמא עכ"ל וכן נהגו פה מתא ב"ד הקודמים ואנחנו צעירי הצאן אלא שאם הוא לזמן מועט אם יום או יומים אפילו באמתלא כל שהוא מעכבין ועיין כנ"הג סי' קל"ג אות ט"ו בהגהב"י מה שעמד בזה ברוח מבינתו ועיין בתורת חיים למוהרח"ש ח"א סי' פ"ד

(פח) עיקול שאלה ראובן מכר לשמעון תכשיטי זהב משובצים באבנים טובות ומרגליות וקבעו זמן מוגבל לפירעון דמיהם ובהגיע תר הפירעון לא מצאה ידו לגדל פרע ועמדו בפני ב"ד והורו להם שימכרו התכשיטים ואם יפחתו יפחתו לקונה ואם הותירו הותירו לו ולפי שחש בראשו אולי יחסרון ונפחת בדמיהן עמד ועיקל ע"י ב"ד החפצים שיש לש' ביד לוי ואח"כ עמד יהודה לתבוע משמעון שטר חוב שיש לו עליו ואז עמד והרשהו ליטול החפצים שביד לוי לגבות חובו מהם וראובן יצא לטעון שכבר זכה בהם משעה שעיקל אותם ע"י הב"ד יצ"ו עמד השואל ושאל כדת מה לעשות ודבר מי יקום משניהם עפ"י התורה יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב הלא ידעת תשו' הרא"ש המעוז הובאה בטור ח"מ סי' ק"ו ס"ה במה שסגר חנות הלוה פסיק ותני דאין זה גבייה ע"ש וה"נ דכוותה וכ"ש דקעבד מעשה ולכאורה נראה לומר דשאני התם דהמטלטלים שהם בחנות הלוה אכתי ברשותיה דלוה קיימי משא"כ בנ"ד שהחפצים ביד שליש קיימי וכד דייקת פורתא אשכחת דלאו מלתא היא דהרא"ש ז"ל תלי זייניה שכל זמן שלא שמו הסחורה ונתנוה למלוה אין זה גבייה ע"ש אלמא דבעי' שתנתן למלוה דוקא א"כ מ"ל חנותו מ"ל שליש ושו"ר להרב בני אהרן ז"ל סימן מ"ו שנשאל על כיוצא בזה וסמא אייתי בידיה תשובת הרא"ש ז"ל הלזו ומסיק וכתב מכל זה נראה פשוט דאין כח בעיכוב להחשיבו כגבייה וכו' ע"ש גם אשו"ר לה' כנ"הג בתשו' ח"א סי' ר"ב שנשאל על נדון שנשאל עליו הרב בני אהרן ז"ל ואייתי בידיה תשובת הרא"ש ז"ל הלזו ושוב כתב כלל העולה דעיכוב שעשה הדיין לא עשה אלא עיכוב ולא מקרי גבייה וכו' עכ"ל וכן בקדש חזיתי להרב כנ"הג שם בסי' ק"ד בהג"הט אות כ"א שכתב וז"ל אז אין מוציאין מידו דוקא שגבה בו ובאו לידו אבל אם מעכבן ביד מי שהם תחלה לא מקרי גביה מהר"ם מטראני ז"ל ח"ג סי' צ"ד ע"ש וכן יש להוכיח מדברי הרב מוהרש"ך ז"ל ח"ג סי' קצ"ד שהביא הרב כנ"הג ז"ל סי' קי"ז אות ה' בהג"הט וז"ל ואם עכב נכסי ראובן ביד שמעון בשביל חוב שחייב לו ולא גבאם ונאבדו גובה משאר נכסים עכ"ל ואי ס"ל להרב ז"ל דהעיכוב מקרי גבייה א"כ קמו ליה ברשותיה דמלוה ואם נאבדו נאבדו לו ועוד בה בנ"ד בשעה שעכב ראובן ע"י ב"ד נכסים שביד לוי עדיין לא הוברר חיובו על שמ' דמאן לימא לן דמחסרי משווייהו א"כ אכתי לא ידע במה מעכב ועיין בתשו' ה' בני אהרן מ"ש בזה

(פט) עליו כל היכא דכתיב עליו בכתוב משמעותה עליו ממש הא מיהא איכא דפירושו אצלו כמו ועליו מטה מנשה ואיכא פלוגתא דתנאי בשאר דוכתי דאיכא דס"ל דבהך נמי עליו לאו דוקא אלא ר"ל קרוב לו ואצלו עיין בת"כ בפ' ויקרא פ' כ"ח והרב קרבן אהרן ז"ל שם וכן בלשון המשנה בגיטין פ' השולח דל"ז אמר רשב"ג בד"א בזמן שכתוב עליו אונו וכו' והתם לאו עליו ממש ע"ש בש"ס ובפירש"י ז"ל וכן בלשון התלמוד בפ"ק דמציעא ההוא שטרא דיתמא דנפק תברא עליה והיינו על עניינו ולא עליו ממש ע"ש ומזה דן ידין הגאון מוהריק"ו ז"ל שרש פ"ט ענף רל"ג בשטר שכתוב בו נאמנות אם לא כתוב עליו תברא דאי נקיט לוה תברא בידיה אזדא לה נאמנות דלאו עליה ממש אלא על ענייני השטר דוק ותשכח

ו ערב ראובן חייב לשמעון מנה והעמיד לו ערב לפירעון המנה ועמד הערב ונתפשר עם שמעון בסך פ' והערב רצה לזכות במנה מראובן ע"ד זה נשאל הרב בני יעקב ז"ל בסימן י"ג והעלה דאין לראובן לפרוע לערב אלא כמו שפרע לשמעון ע"ש

(צא) ערב. ראובן חייב לשמעון סך וקבעו זמן לפירעון הסך ההוא למשך ב' שנים לחשבון כ"וך מדי חדש בחדשו והעמיד לו את לוי עפ"ק בקש"מ כדחזי ואחר עבור זמן מה עמד ראובן לפני ב"ד יצ"ו לטעון על שמעון כי השעה דחוקה ושער המקח וממכר סגור בנגר ומנעול על מסגרתו סביב ועמדו הב"ד יצ"ו והרחיבו לו עוד זמן ב' שנים אחרים והנה בעת"ה עמד הערב ההוא לטעון כי לא נשתעבד בערבות אלא לזמן שתי שנים ולא יותר וכיון שהרחיב לו הזמן פטיר ועטיר מהערבות. עמד השואל ושאל אם שומעין לדבריו אם לאו ויבא שכמ"ה

זאת אשיב בראש אמי"ר כי יהבינן ליה כל דיליה וקונה מיהא פלגא הנקצבת השתי שנים הראשונים אין לו פה להשיב להפטר מחיוב ערבות וע"ד קצבת השתי שנים הנוספות נראה דבחשלי רברבי תליא הנה האדון הרב התרו' שער ל"ה ח"א סימן י"ג כתב דתשו' דקמאי דאין הערב נפטר בכך ומסיים בה ה' שזו היא שקשה בד"מ וכו' וכתב עוד ואצ"ל בקבלן וששאל את רבו הרמב"ן ושכך השיבו עש"ב גם הטור סי' קל"א ס"ד הביא תשו' הרמב"ן ז"ל הלזו וכתב מרן ז"ל בב"י ושכ"כ רבי' ירוחם ז"ל ע"ש וראיתי לו למרן ז"ל בבד"ה שכתב שלדעתו יפלא למה לא יועיל לערב טענתו דהערבות לא היה אלא לזמן והואיל ובאותו זמן היית יכול לגבות ולא גבית את הוא דאפסידת לנפשך וקרוב אצלי לומ' דהאי תשובה לאו הרמב"ן ז"ל חתים עלה עכ"ל. גם אני עני גם בעיני יפלא על מרן ז"ל איך יעלה על לב על תשובה המכוונת לתשובה דקמאי והרב בע"הת ז"ל העיד שכך השיב לו הרמב"ן ז"ל והעיד מרן הב"י שגם רבינו ירוחם ז"ל כתב כן בשמו וקול הטו"ר קרי בחיל בשם הרמב"ן לומר דלאו הרמב"ן חתים עליה ובסמוך ונראה הביא מרן בב"י דברי בע"הת ש' קכ"ו סי' מ"ד ואיך העלים עין מדבריו הללו וכ' הרב"ח שע"ד בס' בבד"ה נמשך בש"ע וכתב ע"ד תשו' זו וצריך להתיישב בדבר והוא פלא. שו"ר לה' כנ"הג ז"ל שם בהגהב"י אות כ' שקרא ערער והרבה להשיב ע"ד מרן שבבד"ה הללו ע"ש ועיין למרן ז"ל בש"ע דגבי ערב כתב וצריך להתיישב וגבי ב"ח כתב סתמא לדברי הרשב"א ז"ל צריך לחלק בין נתרשל לאומר לו הערב גבה חובך ועיין להרב גד"ת ז"ל שם שער ל"ה ח"א סי' י"ג מ"ש בזה והרב לח"ר ז"ל סי' צ"א כתב שאין מי שחולק