משכנות הרועים תקכט

פיקדון נוטל הבכור פי שנים אבל לא בחלק המלוה כמ"ש מרן ז"ל בסי' רס"ח וכ"ז פשוט ואח"ך מצאתי להכנ"הג שם באות ל' שכ"כ משם מוהר"י אדרבי ז"ל א יעו"ש

(עז) עיסקא ראובן שהיה חייב לשמעון ובהגיע זמן הפירעון אמר לראובן שיתעסק בהם למחצית שכר ונאנסו אח"ך ביד הלוה חייב בכל האונסים כמו בתחלה מור"ם סי' ק"ך ור"ס קע"ו ומרן סל"ה וסי' קפ"ב ס"ו ובי"ד סי' קע"ז ובש"ך סקל"ח ובחי' מהרש"ל סו"פ החובל ובמרדכי שם ובתשו' בני יעקב ז"ל סי' י"ב ובה' מש"ל ז"ל רפי"ו מהלכות מלוה יעו"ש ועיין בחידושי אנשי שם סו"פ החובל אות ו' ויש לגמגם בדבריו ועיין לה' בית דוד ז"ל בחלק ח"המ סי' ע' מ"ש בזה ועיין לה' מח"א ז"ל בה' שומרים סי' א"ך ובה' שמחת יום טוב דף קי"ד ע"ב ע"ש

(עח) עיסקא ראובן אמר לשמעון קנה סחורה שתרצה ואני אפרע דמיה ותתעסק בה למחצית שכר והלך ע"פ וקנה מאת הזולת ושוב חזר בו ראובן אם קצב לו בכמה יקנה חייב לשלם לו הרב בית יעקב סי' קי"ו ואנן בדידן בתריה דמרן בש"ע גרירנא דס"ל כמ"ד אפילו בדבר שאין לו קצבה מתחייב ועיין מה שהארכתי לקמן בדין. ערב סי' בס"ד

(עט) עיסקא קי"ל שטר עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון כמ"ש בטוש"ע סי' ק"ח ס"ד ע"ש ואני עני נסתפקתי אי משתעבדי נכסי המתעסק מתחלת העסק ונ"מ למאי דמכר ביני ביני ולבסוף אשתכח כל קרנא ושלח ידו ואכל המלוה והפיקדון אי מצי טריף בעל העיסקא מהנך חלק המלוה כשאר שטרי חוב דעלמא או"ד שאני שאר שטרי מלוה ה"ט משום דמלוה מידע ידע דמלוה להוצאה ניתנה אפילו למשתי בה שכרא אמטו להכי מצי טריף משעת הלואה דמלוה גופיה מסתמיך ואזיל אמקרקעי דאית ליה אבל גבי עסקא דלאו להוצאה יהביה נהליה כי היכי דנימא דהמלוה אהנך מקרקעי דאית ליה סמיך אלא אדעתא לישא וליתן בהם כהלכת גוברין תגרי מתא אתגו"רי אתגו"ר וכמו שנחלקו אבות העולם נו"ן בשותפים שהטילו לכיס אחד מנה וא' מאתיים והפסידו הכל אי בעל המנה משלם חמשים מביתו כמ"ש בטוש"ע סימן קע"ו ע"ש עלה ונסתפק הרב כנ"הג ז"ל שם בהג"הט אות ל"ג אי טריף מהלקוחות למ"ד משלם מביתו ע"ש והקרוב לומר כיון דלמשרי רביתא שוינהו רבנן כמלוה לגביה נראה דנותנין עליו כל חומרי מלוה וטורף מהלקוחות ועדיין לא מצאתי מפורש יוצא בדברי הפוסקים ושאלתי בזה את פי עליון תנא דידן הראש המעוז הוא הקדוש כמה"ר שלמה אלפאסי זיע"א ואחרי הויכוח כדבעי למעבד הסכימה דעתו דעת עליון למאי דכתי' בעניו' שמח לבי ויגל ועיין בתשו' ה' משאת משה ז"ל ח"ג ח"המ סי' ה' וסי' ו' ע"ש

(פ) עיסקא ראובן נתן לשמעון אלף פרחים : בתורת עיסקא ולחלוק בריוח ב' שלישים שים לבעל העיסקא ושליש למתעסק ושיטול גרוש בכל שבוע שכר טרחו ועמלו ולא התנו בהפסד ונמצא ההפסד שורת הדין מהו הנה מרן ז"ל בש"ע י"ד סי' קע"ז סכ"ז כתב שאם התנו על חלוקת הריוח ולא התנו על ההפסד אם היה שם הפסד יפסיד המתעסק שני שלישים כפי הריוח שהיה מרויח ועיין להט"ז וצל"ד בנותן לו ש"טו דמדינא שרי להתנות בכך דתנאי קיים ויפסיד שליש: שליש

(פא) עיסקא ושאלתי בראובן שקנה סחורות משמעון יתר על כדי דמיהן בעבור הרחבת זמן הפירעון ושוב אמ"ל בוא ונשתתף יחד עז"ה שסך מה שאתה חייב לי יהיה בידך בתורת קרן השותפות גם אתה תניח בכיס השותפות סך כ"וך והריוח לאמצע וכן בהפסד ולמקצת ירחין עמד ראובן ושאל מאת שמעון להטיל לו עוד לתוך כיס השותפות סך מה ויענהו הלא תקח לך סחורה פ' בסך כ"וך והשאר מעות וכן עשה ושם לו הסחורה ביותר מחומש משיווייה וכשראה ראובן שכ"כ הפסיד בסחורה הלזו עמד ושאל עוד משמעון שיוסיף להוסיף בתוך כיס השותפות סך מה פן ואולי ימלא חסרונו ואף גם בזאת הפעם לא השיב ידו ונתן לו סחו' ומעות ונמצא הפסד יותר מחומש משער השוה בשוק והרויחו ושאל השואל אם הפסד הסחורו' מוטל על שניהם או דילמא עליה דידיה דשמעון ליהדר כיון שהוסיף בשומתה וגם אמנה שעיקר השותפו' בממון שחייב לו מדמי סחורות איך יתקיים בהם השיתוף יורה המורה לצדקה שורת הדין דין אמת לאמתו ויבא שכמ"ה

זאת אשיב ראשית מאמר תא ואחוינך מאי דגרסינן ס"פ החובל אהא דתנן התם קרע כסותי חייב ורמינן עלה מדתני לשמור ולא לקרוע ומשני הא דאתא לידיה בתורת שמירה וכו' דכיון דאתא לידיה בתורת שמירה ונתחייב כדין שומר שחייב באונסין תו לא מסתלק בדברים בעלמא ולא הוו אלא פטומי מילי האי דקאמר ליה קרע כסותי וכו' ומזה דן ידין המרדכי שם סי' ק' במי שהלוה לחבירו עשרה ליטרין לזמן קצוב ואחר עבור הזמן אמ"ל יהיו בידך למחצית שכר ונאנסו דחייב באחריותן דלא נסתלק מחובו בדברים בעלמא כהך דקרע כסותי כיון דהוו לגביה דמי דחייב בפשיעה ותו לא מסתלק ומפטר בדברים בעלמ' ע"ע וכתבו מרן בב"י סי' פ"א מחו' סי' ט"ל ובסי' קפ"ג ס"ז בקיצור ובי"ד סי' קע"ז ובס' המפה בח"מ סי' קע"ו שם וסוף סי' ק"ך וממילא שאם הרויח לוה בדמי ההלואה אין לו ליתן למלוה כלום כיון דנכסי אכתי ברשותיה קיימי להתחייב עליהן באונסין. לא זו אף זו דאי מדעתיה בעי למיהב ליה לא מצי יהיב דשכר מעותיו הוא נוטל וזה פשוט שוב מצאתי להרב כנ"הג ז"ל בהגה"בי אות ה' שכ"כ משם מהרש"ל ז"ל ביש"ש ע"ע וכעת איננו עמדי לדעת דעת עליון אם דעתו לומר דאפילו אי בעי למיהב מחינן בידיה או"ד שא"צ ליתן לו וה' קצר בהעתקה. לבד זה מצאתי למרדכי בפרק הגוזל סי' קכ"ד במבטל כיסו של חבירו והרויח בו שנותן הריוח לבעל המעות ה"ד בנותנו לו מתחלה לקנות דבר להרויח בו וכו' אבל ברווחא אי מתרמי ליה זבינא למזבן לא חייבוהו לתת וכו' עכ"ל ריהטא דלישנא משמע להדייא נהי דלא מחייב למיהב אבל אי בעי למיהב מצי יהיב ודלא כדכתי' בעניו' גם מור"ם ז"ל בסי' רצ"ב ס"ז כתב א"צ לתת לבעל הפיקדון מן הריוח וכדדייקנא מדברי המרדכי כי ממנו העתיק מור"ם ז"ל והנלע"ד הקצרה דשאני פיקדון כיון דלאו. בתורת הלואה אתו לידיה אמטו להכי אמרי' אי בעי למיהב ש"ד ולא מחזי כרביתא אבל בנדון הרב בפ' החובל דמיירי דמעיקרא בתורת הלואה וקמו ליה ברשותיה לאונסין כי יהיב מחזי כרבית ולפי"ז מאי דמסיק בה מורם ז"ל דאי תבע פקדונו והלה מסרב דחייב ליתן לו הריוח בכ"הג בהלואה אם עבר זמן המוגבל ומסרב