משכנות הרועים תקכח

אזלינן וסברת שמואל הפוכה מדר"ה והך סוגיא דגיטין דפריך אלא מעתה וכו' אליבא דר"ה וכו' ע"ש ואע"ג דגמרא מייתי התם מלתיה דשמואל עלה דאמר אפילו במלוה והדר מייתי מלתיה דאמימר ועלה פריך אלא מעתה צ"ל דלא קאי אלא אדר"ה דע"כ שני ליה בין ישנו בעולם לאינו בעולם אבל לשמואל אין ה"נ דקנו הנולדים והבן דה"נ אשכחן לר"ן דאמר אין אדם מקנה דבר שלב"ל שאפי' אחר שבא לעולם יכול לחזור בו דגרע טפי הקנאתו ובמזכה לעובר נהי דס"ל לא קנה הא מיהא לכשתלד קנה ולר"ה במזכה לעובר אפילו לכשתלד לא קנה ובדבר שלב"ל. ס"ל דמשבאו לעולם א"י לחזור שבו בו ע"ש

מעתה מ"ש ה' המבי"ט דכי הדדי נינהו לא אתיא כחד דלר"ה במכ"ש אתיא דטפי גרע מקנה למי שאינו בעולם ממקנה דבר שלב"ל ולשמואל ורב נחמן איפכא דדבר שלב"ל גרע טפי ממקנה למי שא"כ ולדידהו ה"ן נסת"ר דינו של ה' ז"ל וצע"ד כעת

תבנא לספקן דלר"ה דס"ל טפי גרע מקנה למי שא"ב א"כ ה"ה נמי במחייב עצמו אע"ג דמהני בדבר שלב"ל אפי"ה לא מהני למי שאינו בעולם אבל לשמואל ור"ן דס"ל דמי שא"ב אלים טפי למר כדאית ליה ולמר כדא"ל כ"ש דמהני במחייב עצמו למי שא"ב כיון דמהני אפי' בדבר שלב"ל

והנה הרי"ף ז"ל בפרק הרבית פסק כר"ן בדבר שלב"ל דאפילו לאחר שיצאו הפירות לעולם יכול לחזור ע"ש ובפרק מ"ש השמיט דברי רב נחמן דאמר לכשיולד קנה ולא אייתי אלא מלתיה דר"י דאמר המזכה לעובר לא קנה ולא אשכח לתרוצי מתני' אלא בבנו דוקא משום דקרובה דעתיה דאב לגבי בריה ומדלא אוקמיה בדאמר לכשיולד וכדתרגמה רב נחמן ש"מ דסבר ר"י דבעובר אחר לא משכחת ליה שום זכייה ועוד דהרי"ף ז"ל בפ' אלמנה לכ"ג פסק כרבנן דר"י דאמרי עובר אינו פוסל בתרומה ועבדי צ"ב אוכלים בתרומה ע"ש וזו היא שקשה בדברי הרי"ף ז"ל כיון דהוא ז"ל פסק דמשום דקרובה דעת האב אלל בנו זוכה אפילו במתנה כ"ש ירושה הבאה מאליה דאלימא טפי כדאיתא התם בגמרא וא"כ איך פסק גבי תרומה דאין לו זכייה אפילו בירושה הבאה מאליה וכבר כתבנא בס' הקודם דברי הרב העיטור ז"ל דשני ליה בין תרומה לממונא ע"ש והראב"ד ז"ל השיג עליו בזה והרמב"ן השיב דסובר הרי"ף ז"ל דר' יוחנן מוקי למתני' משום תקנתא דש"מ שלא תטרף דעתו עליו משום דקרובה דעתו אצל בנו אם לא נתקיימו דבריו ולא מדינא והך מתניתין דתרומה בדינא קמשתעי בדינא דאיסורא וסובר ג"כ דלרבא לא שני לן בין ירושה הבאה מאליה למתנה וכוותיה קי"ל ועיין בהרא"ש ז"ל מה שהשיג על דבריו ואי הוה ס"ל להרי"ף ז"ל כר"ן דאמר לכשיולד קנה מה צריך לעיולי נפשין בכל הני דחיקי כאוקמתא דר"י אלא ע"כ ס"ל דלר"י ל"ש ליה ואפילו אמר לכשיולד לא קנה וא"כ לדעת הרי"ף ז"ל דבר שלב"ל ושאינו בעולם כי הדדי נינהו ולשון הרמב"ם ז"ל בפכ"ב מה' מכירה הלכה יו"ד נוטים לזה שכ' וז"ל כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אין אדם מקנה למי שא"ב וכו' ע"ש וכן הוא לשון הטור בסי' ר"י ע"ש אבל דעת ר"ח והרא"ש ז"ל באומר לכשיולד קנה ע"ש וכרב נחמן ועיין במרן הב"י ז"ל שעמד בזה לברר כל הדעות ע"ש

עין רואה דלדעת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרב העיטור והרמ"ה זצ"ל דדבר שלב"ל ולמי שא"כ אידי ואידי חד שיעורא הוא ויפה דן יפה הורה ה' המבי"ט ז"ל לפום. רבנן רובא דאיתיה קמן ואפשוט בעיין. להני רבוותא דמצי. מחייב נפשיה כיון דגופו איתיה בעולם מידי דהוה אדבר שלב"ל אך ק' לפי"ז אמאי קאמר ר"ה איני יודע. מי שנאה דאפילו לר"מ דס"ל כוותיה ה"מ דשלב"ל אבל למי שאינו בעולם לא דאיכא לאוקומה אפי' לרבנן ומתני'. במחייב נפשיה דלד"ה חייב דה"נ בעינן לאוקומה במבשרני א"נ לכשיולד אע"ג דלא קתני דאורחיה דתנא למנקט לישנא קלילא משא"כ כהך עובדא

שוב. מצאתי הא דאמרינן בפרק י"נ דקל"א אמ"ל, רב פפא לאביי בין למ"ד יסבון בין למ"ד ירתון הא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפי' לר"מ וכו' ה"מ וכו' אבל לדבר שא"ב לא וכו' ופירשב"ם ז"ל דכיון דהמקבל בעולם יכול הנותן לשעבד עצמו לו שיתן לו מה שיקנה לו אבל הכא לא מצו משעבד נפשיה עכ"ל ש"מ דלחייב. עצמו למי שא"ב. גרע טפי דאע"ג דהמשעבד והמחייב עצמו איתיה. בעולם ותלמו' הו"מ למנקט ואפי' במחייב עצמו בדבר שלא בא לעולם קנה דכתובה חיוב השעבוד עצמו הוא ה"א בדבר שלא בא לעולם אבל למי שאינו בעולם לא אלא משום דלאו בפי' אתמר במחייב עצמו דמודו רבנן מש"ה נקט בפשיטות ר"מ מיהו לענין דינא מדד"מ נשמע לרבנן ובמכ"ש אתייא

ותבט עיני להגאון מוהרימ"ט ז"ל בחח"מ סס"י פ"א שכתב וז"ל ותו ק"ל למר מאותה דפרק מ"ש ההוא. דאמר וכו' וא"א. למאי דסא"ד דלא מחלק בין דבר שישנו למי שאינו אפילו כרבנן אתייא ובשנתחייב המנה בלשון חיוב וכו' עכ"ל קושטא קאי דהש"ס ידע שפיר דר"ה כר"מ ס"ל וסתם משנה ר"מ היא וזו היא שקשה לע"ד בפשטא דסוגייא וכדכתי' ועמ"ש הרב ז"ל והוא קרוב למאי דכתיבנא בעניותין קם דינא דלא מצי להקנות לעובר דלאו דידיה ע"י שיחייב עצמו וסלוק הוא מדבר שלב"ל

אם כתוב בשטר מתנה ומכר (עד) עזבון. וצוואה בלשון עזבון כולל מטלט' ומקרקעי וכל מידי דמקרי נכסי וזה פשוט וכ"כ הרב כרם שלמה ז"ל בח"מ סי' ה' ע"ש

(עה) עיסקא. ראובן ששידך בתו לשמעון ונתן לו מעות להסתחר בתורת עיסקא כל שנפרד הזווג זמן קצוב מקרי ויכול לחזור בו כנ"הג סימן קע"ו בהגהב"י אות קנ"ג גם אנכי איש צעיר נסתפקתי במנהג ק"ק פורטוגיזיס הי"ו שמנהג' לתת לחתן מעות בעין ולפעמים כי יקרה להקדים לו קודם כניסתו לחופה שכך הוא עיקר המנהג שאם נתפרדו מה דינו באותו ריוח דמי דמיא להא דאמרינן דלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה או"ד שאני התם דקרנא בעי למהדר אבל הכא דאינו אלא הרוחה בעלמא ואי איכא נמי משום מבטל כיסו של חבירו שוב מצאתי למהר"ם לשיךזל זל בתשו' סי' ל"ג שנשאל ע"ד זה והשיב דזכה המשודך בריוח כיון דקמו ליה באחריות ע"ש וע' להכנ"הג ז"ל סי' קפ"ג בהג' הטור אות "ר אמנם ה' המב"ט זל ח"ג סי' קמ"ו הטיל בה תנאה שאם ביטול השידוך בא מצד המשודך לא זכה בריוח ע"ש ואח"המ אינו נר' כיון דקבל אחריות

(עו) עיסקא שטר עיסקא כיון דפלגא מלוה ופלגא פיקדון באותו חלק של