משכנות הרועים תקכז

חשבון מל"א יום ולא נמצא דבר זה בש"ס והרמב"ם ז"ל פ"ח מה' תרומות וצע"ד

(עב) עובר. קי"ל המזכה לעובר ע"י אחרים לא קנה. כמו שנתבאר בשם ר"י עיין בטוש"ע ובנדרים סו"פ השותפין איתא התם ההוא גברא דהו"ל ברא דהוה. שמיט כיפי דכתנא אסרינהו נכסי עליה א"ל ואי הוה בר ברך צורבא מרבנן מאי הו"ל ליקני הדין דאי הוה בר ברי לקנינהו ופי' רש"י ז"ל ליקני אדין וכו. משום דאכתי לא הוה בר בריה בעולם והו"ל מזכה לעובר והמזכה לעובר לא קנה עכ"ל ואמרי עלה בפומבדיתא דהאי קני ע"מ להקנות הוא ולא קני והנה מדברי רש"י ז"ל הללו מוכח דס"ל שכבר היתה כלתו מעוברת ואפ"ה לא קנה ע"י זיכוי ואע"ג דאמרי' בפרק מ"ש דקמ"ב דעובר דידיה קנה דאמרינן דעתו של אדם קרובה אצל בנו סובר רש"י ז"ל דה"ד בנו אבל לא בן בנו וכדעת הרא"ש ז"ל בתשו' כלל פ"ב סי"ד עיין ד"מ ז"ל שם ובהגה דאי לא מעברא כלל ליכא מ"ד דקנה כדאיתא התם בגמרא ובטוש"ע שם ואפשר נמי דאפילו לרב נחמן: דאמר קני עמ"לה קנה היינו היכא דאיכא עובר בעלמא מיהא להקנות לו אבל בדלא מעברא אפילו ר"ן מודה דלא קנה ורב אשי דחי לרב נחמן דמסתייע מסודרא דקני עמ"לה וקנה דשאני סודרא אי בעי תפיס ליה ליכא מאן דימחא בידיה ותו דסודרא דהשתא קני ליה חפצא אבל התם לא קנה בריה אלא עד דהוה בריה צו"מ ובההיא שעתא הדרא סודרא למרה מהכא משמע דר"א ס"ל דקני עמ"לה לא קנה ואתמהה דבפ' מרובה דף ע' אהא דאמר ר"א כיון דכתב ליה כל דמתעני עני מן דינא קבלית עלי שליח הוי וכו' כת' הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות דרב שרירא גאון ורב האיי גאון ז"ל למכ"מ לקנות עמ"לה דשליחא שווייה וקני ע"ש אלמא דר"א סבר דקני עמ"לה קנה וכי פליג הכא אדר"ן לכן נלע"ד דלא פליגי רב נחמן ור"א אלא הכא גבי עובר דליתיה בעולם וליכא למימר קני מהשתא כדי להקנות לאידך דלא ניחא ליה לאבוהי דליקני בריה אלא עד דאתי בר בריה צו"מ דלרב נחמן אפילו בעובר קנה ומסודרא דלא קנה כלל ומקני ול"ש בין הזוכה איתיה בעולם ומצי לאקנויה ליה מהשתא או לא ור"א אדחייה דסודרא מהשתא קני וכו' אבל בהרשאה דזוכה מעכשו השליח להקנות לאחרים זכה שפיר

ודעת הרי"ף ז"ל לפ"ד הרמב"ן ז"ל נראה דסובר כר"ן דאפי' בעובר אמרי' קני עמ"לה קנה דאהך מתני' דפ' מ"ש אם ילדה אשתו זכר וכו' פסק הרי"ף ז"ל כר"י דאמר משנתנו בעובר דידיה הואיל ודעתו קרובה אצל בנו ע"ש ודבריו הללו מפרסן אגרי דבפרק אלמנה לכ"ג פסק כחכמים דר"י דעבד אוכל בתרומה ואין חלק העובר מעכב דאין זכייה לעובר אפי' בירושה הבאה מאליה וכבר השיגו הראב"ד ז"ל ותירץ הרמב"ן ז"ל משנתנו מתקנת חכמים בשכ"מ שלא תטרף דעתו עליו ע"ש והקושי מורגש דקי"ל מלתא דליתיה בבריא ליתיה בשכ"מ אחר זמן מצאתי להרא"ש ז"ל שהשיגו בזה ותי' הריטב"א ז"ל דאיתיה בבריא בקני עמ"לה כדאיתא בנדרים עכ"ל ועיין להנ"י ז"ל שם והיינו כר"ן וכ"פ הרמב"ם בפ"ה מה' נדרים דין ז' ע"ש

(עג) עובר. קי"ל המזכה לעובר דלאו דידיה לא קנה כיון דליתיה בעולם שאין אדם מקנה למי שישנו בעולם דבר שלב"ל ה"נ אין אדם מקנה דבר שישנו בעולם למי שאינו בעולם כמ"ש בטוש"ע סי' בי' ר"י ע"ש

ואני עני ואביון. נסתפקתי במי שמחייב עצמו לעובר לזכות לו אי מהני מידי דהוה אדבר שלא בא לעולם דנהי דאינו נקנה הא מיהא במחייב עצמו חייב וכמו שנתבאר בסי' ס' יעו"ש ועיין בתשו' ה' מעשה חייא סי' ט' ובתשו' ה' משאת משה ז"ל ח"המ סי' ו' ה"נ למי שאינו בעולם או"ד גרע טפי מאן דליתיה בעולם אע"ג דדבר. הנקנה איתיה בעולם ממתחייב בדבר שלב"ל. כיון דס"ס הזוכה ישנו בעולם

וראיתי להרב המבי"ט ז"ל בשניות סי' קל"ה : שכתב לנדונו במזכה לבתו דבר שלב"ל דקנתה כי היכי דעובר דידיה זוכה אע"ג דאינו בעולם הואיל ודעתו קרובה אצל בנו ה"נ דבר שלא בא לעולם . דתרוייהו כהדדי נינהו עכ"ל הצ"ל

איברא דבפ' מ"ש אהא דאמר ר"ה המזכה לעובר לא קנה אתיביה ר"ן מדקתני אם תלד אשתי זכר ה"ז יטול וא"ל משנתנו איני יודע מי שנאה דר"ה אית ליה התם אפי' באומר לכשתלד לא קנה אבל לרב נחמן דסבר מיהא דלא קנה מ"מ באומר לכשתלד ס"ל דקנה ומצי לאוקומי מתניתין בהכי אבל לר"ה דאמר אפילו לכשתלד לא קנה ק' וכמ"ש התו' וכ"ז רמז רשב"ם ז"ל בפ' מ"ש ואהדרו ליה דילמא ר"ה מתני' ר"מ היא דאמר אדם מקנה דבר שלב"ל למי שאינו בעולם מי שמעת ליה ע"כ מהכא מוכח דגרע טפי מי שאינו בעולם מדבר שלב"ל אלא דמהא לא תידוק דהש"ס דרך דחייה קאמר דמשו"ה לא בעי למימר מתני' ר"מ היא משום דמצי לדחוייה ע"כ לא קאמר ר"מ אלא וכו' מיהו לדידיה קושטא קאי דתרוייהו כהדדי נינהו ומתני' ר"מ היא מיהו מהך דפ"ק דגיטין דף י"ג דאמר ר"ה מנה לי בידך תנהו לפ' ואמר אמי' טעמ' משום דהוי כמ"ד ליה בשעת מתן מעות משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך ואותביה אביי אלא מעתה הקנה מלוה זו לנולדים אינו נקנה דאפילו לר"מ וכו' ה"מ למי שישנו בעולם אבל למי שאינו בעולם מי אמר וכו' משמע להדיא דקושטא דמלתא הוא ונראה דה"ט דהתוס' בפ"ק דכתובות דף ז' אהא דק"ל אדשמואל דאמר המזכה לעובר קנה מאידך דשמואל דאמר הלכה כר"י דאמר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ובפ"ק דגיטין משמע דטפי גרע מי שאינו בעולם וכו' עכ"ל ולא אייתו בידייהו הך דפ' מ"ש והיינו משום דמהתם לא ארייא דאיכא למימר כדכתי' וכד דייקנא אשכחנא דאי אפשר לומר כן דהא ר"ה כר"מ ס"ל כדאי' ביבמות ותק"ל מדידיה אדידיה אלא עכ"ל דשני לן בין דבר שלב"ל למי שא"ב וזו היא שקשה לע"ד בפשטא דסוגייא דמדקאמר ולימא ליה ר"מ היא וכו' ור"ל דמתניתין דקשיתיה לוקמה כר"מ ואמאי קאמר איני יודע מי שנאה ואיהו דאמר כרבנן דר"מ דאמרי דלא קנה דהא איהו ס"ל כר"מ והו"ל לאותבי' לר"ה מניה וביה ומה מאד תמהתי מרשב"ם ז"ל דארכבה אתרי רכשי דמעיקרא כתב ואמר קאמר ואיני יודע מי שנאה והדר קאמ' הא איהו גופיה ס"ל כר"מ וכו' עכ"ל ואתמהא וכבר ראיתי במקובצת דק"ל הכי בפשטא דסוגייא ע"ש ועכ"ל דהתוס' דנקטו ההיא דגיטין משום דבפשי' תק"ל

והנה התוספות בכתובות תי' לחד תירוצא דסבר שמואל דבר שלב"ל דדבר הנקנה ע"י מכר או ע"י מתנה ליתיה במזכה ואע"ג דהזוכה ישנו בעולם מה שא"כ כיון דדבר הנקנה איתיה בעולם דבתר חפצא