משכנות הרועים תקכו

אליהו נראה דנאמן רוח ועושין על:פוו. ועיין בפ"ב דתמורה גבי הלכות שנשתכחו באבלו של משה רבינו ע"ה ועיין לרבינו בפ"ט מה' יסודי התורה ובקונטריס תוס' יוה"ך ועיין בשבועות דף י"ז דאמרינן ע"פי נביא ועיין בפ' יו"ד מה' בית הבחירה דין שהנביא אמ"ל זו נאכלת וזו נשרפת ע"ש וכל כהאי מלתא דרוש וקבל שכר וכה"ג כתב הרדב"ז ז"ל בח"ב שבשני סי' תשע"ב גבי מלך שהרג בשוגג ע"ש ועיין לעיל במערכת אות מ' סימן

(ע) עדים. קי"ל עדים שכבשו עדותן בב"ד קיימי בלאו דאם לא יגיד כמ"ש בטוש"ע סי' כ"ח ודוקא אם באו בפני ב"ד וכבשו אבל חוץ לב"ד ליכא משום אם לא יגיד כמו שמבואר שם ומ"מ חייבים לצאת ידי שמים ונ"מ דאם חזרו בהם ורוצים לבא לב"ד ולהגיד ואדהכי והכי העני הנתבע ואחד מהם רוצה לצאת ידי שמים וחבירו אינו רוצה לצאת ידי שמים או העני ואין לו מה לפרוע צריך לשלם חלקו וחלק חבירו עיין לה' קרית מלך רב בה' עדות דף ד"ן ע"ד

ואתה דעלך לך דבכל דוכתא דאמר חייב לצאת ידי שמים אי תפס שכנגדו אי מפקינינן מניה או לא פליגי בה רבנן שהרב כנ"הג שם בהג"הט אות כ"א כתב משם מהר"ם מינץ ז"ל דלא מפקינן מניה ע"ש והש"ך סק"ג הביא משם מוהרש"ל ז"ל ג"כ דהכי ס"ל והרב חות יאיר ז"ל סי' מ"ד אע"פי שפקפק בדברי מוהרש"ל ז"ל מ"מ לא מלאו לבו לחלוק עליו ומסיק דאין המוחזק יכול לומר קי"ל נגד הריב"ש ומהרש"ל ז"ל ע"ש והרב שבות יעקב ח"א סי' קמ"ו הכריע דבאיסור תורה כגון אם לא יגיד נקטינן כמ"ד אי תפס לא מפקינן מניה אבל באיסור רבנן כגון אבק רבית וכיוצא . מפקינן מניה עש"ב

(עא) עובר . קי"ל המזכה לעובר לא קנה וה"ד עובר דאחריני אבל עובר דידיה קנה מ"ט דדעתו של אדם קרובה אצל בנו וגמר ומקני ליה משא"כ בשאינו בנו דלא גמר ומקני ועיין בטוש"ע סי' ר"י

וראיתי למרן הב"י ז"ל שם שכתב משם ה' העיטור ז"ל וז"ל ומסתברא דאפילו בתוך מ' יום של יצירה הוא אלא דבעינן הוכר העובר עכ"ל ואתמהה דטפי משיך זמן הכרת העובר מזמן היצירה דזמן היצירה מ' יום והכרת העובר ג' חדשים כדאיתא בפ"ק דנדה דף ח' ע"ש ובס' ה' העיטור ז"ל דף נ"ט סע"ג כך מצאתי ומסתברא אפי' בתוך מ' יום של יצירת הולד לא בעינן הכרת העובר עכ"ל ועדיין אינו מדוקדק כ"כ. וכתב עוד מרן הב"י ז"ל אבל הנמק"י ז"ל כתב משם הריטב"א ז"ל מסתברא כדעת האומרים דדוקא לאחר מ' יום אבל תוך מ' יום מיא בעלמא הוא עכ"ל ולי נראה דברי ה' העיטור ז"ל עכ"ל וכ"כ עוד בסי' רנ"ג סמ"ב ואנכי לא ידעתי דעת הנמק' והריטב"א ז"ל דתלמוד ערוך הוא בידינו ביבמות דס"ט ע"ב דקאמר ר"ח אהא דתניא בת כהן שנשאת לישראל ומת בו ביום טובלת ואוכלת לערב דאוכלת עד מ' יום דא"נ מעברא מיא בעלמא הוא וכן אם נמצאת מעוברת ואכלה עושה חשבון לשלם קרן וחומש עד מ' יום אבל כל אותם מ' יום לא מקריא מעוברת אע"ג דאיגלאי מלתא השתא היתה דלמפרע מעוברת ע"ש א"כ סבר' ה' בע"הע ז"ל היא שקשה ואיך מרן הב"י ז"ל סמך עליה ושו"ר להש"ך ז"ל שהכריע כסברת הנמק"י והריטב"א ז"ל מהך דפרק אלמנה דכתיבנא לעניו' יח ת"ל ולא ידעתי מ"ט לא אשתפוך חמימיה על ה' העיטור ומרן הב"י ז"ל

אך אוסיף להביט בחברו ה' העיטור ז"ל שם שכתב ואע"ג דקי"ל כרבנן דפליגי עליה דר"י דעובר לא פסול כדפי' רב אלפס ז"ל' בהלכות ה"מ בתרומה אבל בממונא מודה דעובר יש לו לו זכיה עכ"ל ע"ש שהביא ראיה לדבריו א"כ ש"מ כסברת בעל העיטור דזכיה דעובר אלימא טפי לגבי ממונא א"כ מינה דאע"ג דגבי תרומה לא חשבינן. ליה עובר לפסול אמו מלאכול בתרומה: בבציר ממ' יום לגבי זכייה חשבינן ליה שפיר עובר כנלע"ד להליץ אע"פי שאין הדעת סובלת דהא דבעינן מ' יום הוא' מצד הטבע דשאינו נקרש לגמור היצירה אלא עד מ' יום וכל דמקמי הכי לא חשבינן ליה כלל

ובזאת קשה לע"ד על מ"ש מוהרא"ה ז"ל בקונט' גן המלך סי' פ"ט שיצא לדון בדבר חדש שאם זיכה לו המזכה ביום ל"א לעיבורה וילדה לשבעה דיודה הנמק"י ז"ל דסגי דהכי אמרינן גבי היכר עוצרא דבעינן ג' חדשים דביולדת לשבעה תסגי ליה. בשני חדשים ושליש כדאיתא בנדה: ופירש"י ז"ל ש"מ ניכר. עוברה לשליש ימיה דהיינו ב' חדשים ושליש וקמ"ל דאזלינן בתר רוב נשים א"כ מינה ילפינן לנדון דידן וגבי נדה דליכא למיקם עלה דמלתא רק אחר שתלד משו"ה אזלינן בתר רוב נשים דילדן לט' ואין להקל עליה א"ד הרב ז"ל בקיצור ולפ"ד סומכוס מודה דילדה לז' תסגי לה בשני חדשים ושליש אלא דאין להקל משום דרובא לט' ילדן וכה"ג דייק תלמודא. בפרק בן ס"ומ דף ס"ט מדברי רב משום ר"ש דאמר כל ימי בן סורר ומורה אינו אלא ג' חדשים דיולדת לז' נמי אין עוברה ניכר אלא לג"ח דאס"ד עובר ניכר לשלוש ימיה למ"ל ג' בתרי ותלתא תסגי א"ל לעולם אימא לך עוברה ניכר בשליש ימיה וזיל בתר רובא ע"ש אלא דלפי"ז מאי אהדר להו אכתי ראיה גדולה היא כיון דרוב נשים לט' ילדן דע"כ סומכוס סובר דילדה לט' ברוב נשים ולא כמ"ד רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם כדאיתא התם בדף ע"ד והדרא קו' לדוכתה דאמאי קאמר זכר לדבר אלא עכ"ל דסומכוס סובר לעולם אינו ניכר אלא בג"ח אפי' יולדת לז' ומש"ה קאמר זכר לדבר דלית ליה ראיה אלא איולדת לתשעה דבעינן ג"ח אבל ביולדת לז' לית ליה ראיה ואהא קאמר זכר

שו"ר לה' מוהרש"א ז"ל שפירש כן וכתב שהגאון מוהרא"ם ז"ל סובר דסומכוס מודה ותמה עליו כדדייקנא בעניו' אמור מעתה דה' גן המלך ז"ל בשיטת הגאון ז"ל אמרה למילתיה ובירושלמי פ' החולץ איתא להא דסומכוס והדר מייתי דרבי זעירא בשם וכו' אפילו רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם הוכר העובר ע"ש ומשמע דס"ל ביולדת לז' וס"ל דתמר לט' ילדה אע"ג דלא כתיב בה וימלאו ימיה ועיין בהרא"ם ז"ל ועיין להרב יפה מראה ז"ל שם מ"ש בזה

איברא דבעיקר דמיונו אני חוכך דמה ענין עיקר יצירת הולד להכרת העובר וכדכתיבנא ועוד דא"ה הא דאמרינן התם ביבמות דאוכלת עד מ' יום ליחוש לילדה לז' ומל"א יום אתסר לה ואת"ל דמדאורייתא אזלינן בתר רובא ורוב נשים לט' ילדן מ"מ היכא דנמצאת מעוברת דעושה חשבון ממ' יום ואילך לשמועינן נמי דבילדה לשבעה עושה