משכנות הרועים תקכה

ולא לענין ממון וכדכתי' בעניו' ובאמת הטיבו אשר דברו הני תרי אריוותא: הרב מואר"ש הלוי ז"ל כסול"ח והרב מוהרא"ש בח"א בסי' ב"ח דאי הוה. שמיע ליה להת"הד ז"ל. תשו' הרשב"א ז"ל הלזו הוה הדר ביה משמעתיה ומה גם בהגלות נגלות דעת הרמב"ם והר"ם מסקרסתא ז"ל והרא"ש והטור ז"ל לפום מאי דכתיבנא. והנה בעת"ה הנלקט. מכל זה דרברבתא. בסדא שיטה קיימי ואנן בדידן בתריה דמרן ז"ל גרירי וכתב שם הכנ"הג שה' מוהר"י פורמון ז"ל ג"כ לא נראו בעיניו דברי הת"הד ז"ל ומורם גופיה לא קבעה הלכה לדורות אלא בשם י"א אמרה. אמור מעתה מאן חשיב מאן ספין מאן הקיע לאפוקו ממונא בעדות הנשים נגד האלהים האדירים האלה ומה רב גובריה ורב חיליה דדיין הכי נגד מרן שב"ה ז"ל כי העד העיד בנו האיש אדוני הארץ שלא נראו בעיניו דברי הרב ת"הד ז"ל ומי יבא אחרי המלך

ובר מן דין ומן דין כי יהבינן להו כל דילייהו ונסמוך אנשים לקבולי סהדותניהו וקא תבעה דמי חבלתה נהי. דשבת דידיה. הוא. דמעשה: ידיה לבעלה וריפוי נמי בכלל מה שחייב הבעל לאשתו ואפילו לקתה מעצמה הא מיהא פש גביה נזק וצער ובושת מ"מ הלכה רווחת דאין דנין דיני. קנסות בבבל והני דיני קנסות נינהו כמבואר בטור ש"ע סי' א' וסי' ת"ך ואין צורך להאריך. בזה ואע"ג דתקנת. הגאונים בשתי ישיבות לנדות את החובל עד שיפייס את הנחבל. כמ"ש ה"מ בעדות גמו' שהיא כשרה מדאורייתא. דהו"ל. מחוייב מדינא דקנסא אלא דחסריה לארעא דישראל אמטו להכי תקון רבנן לשמותיה עד דמפייס לחבריה אבל היכא דליכא סהדי אלא נשי דתקנו רבנן נמי לקבולי סהדותייהו כה"ג וכמ"ש הת"הד ומור"ם ז"ל שם כל כה"ג לא משמתינן ליה כלל ובעלמא אמרינן תקנתא לתקנתא לא עבדינן ועוד בה מאן לימא לן דעל ידי הכאת המנעל בראשה דבר הגורם לסימת עין הא איהו קא טעין כי חולה היא כמו חלאי"ם המתרגשות ובאות על האדם הנה זאת עו'לה דפטיר ועטיר הבעל ולענין אי רמינן עליה שבועה דקושטא קאמר לענ"ד לא רמינן עליה שבועה מכמה טעמי חדא דאי נמי מודה לא מחייב דהו"ל מודה בקנס פטור עיין בהסמ"ע ז"ל סי' פ"ז סקע"א ע"ש ועוד דלאו בריא הזיקא דע"י הכאה נסתמית עינה ותו פש גבן כמה טעמי למפטריה משבועה עכ"ז להפיס דעתה נמנינו וגמרנו להשביעו ומי שרוצה לחלוק בדברים אלו עליו להביא ראיה כל אפוקי ממונא זו היא שקשה. ושלום על דייני ישראל ועל ישראל ועל רבנן

(סו) עדות אם העדים צריכים כוונה שיתכונו להעיד בשעת ראייתם את המעשה או דילמא דלא תלה רחמנא אלא בראיה וידיעה ובחד מהנך תסגי להו

זאת אשיב מדברי רבינו הגדול בפ"ה מה' עדות דין ה' וכפי מה שהגיה מרן ז"ל בכ"מ דל"ש בד"מ ל"ש בד"ן בין נתכוונו בין לא נתכוונו עדות' קיימת ושכן דעת הרא"ש ז"ל בתשו' עכ"ל והיא בכלל ס' סי' ג' ופסקה מור"ם ז"ל סי' ל"ו וקול הטו"ר שם והעתיק דברי רבינו עפ"י הגהת מרן ז"ל בכ"מ וכן הוא לשון מרן בש"ע שם וכ"ה דעת הרשב"א ז"ל בתשובה סי' אלף ע"ג והובאה בב"י שם וברפ"ק דמכות דף ו' אהא דתנן התם אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול בטלה כל העדות ואמרינן בד"א וכו' איתמר עלה היכי אמרי' להו. אמר רבא הכי אמרינן להו למיחזי אתיהו או לאסהודי אתיתו וכו' ופירש"י ז"ל הכי אמרינן להו למבדקינהו לקרוב או לפסול. אם מתחלה. לעדות נתכוונו עכ"ל ומסיק אם אמרי לאסהודי אתו אם נמצא א' קרוב או פסול בטלה כל העדות: ואם אמר למחזי אתו מה יעשו ב' אחים וכו' מוכח בהדיא דלא בעו סהדי כוונה אלא דחוותא מלתא היא. אמטו להכי אע"ג דאית בהן קרוב או פסול לא בטלה העדות בהנך דלאו קרובים ופסולים נינהו אלא דכי מתכווני. לאסהודי הו"ל כחד ובנמצא קרוב או פסול דבטלה כל העדות וז"ל הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות אם אמר כוונו לראות בעלמא לא נעשית עדות אחת. ואינה מתבטלת בעדות הקרובים ופסולים ואם אמרו שמתחלה היתה כוונתנו לראות כדי להעיד עדות' בטלה עכ"ל והדברים ברורים. דהעדים א"צ כוונה בראייתם כדי להעיד

ומעתה תם אני לא אדע הא דאמרינן בכריתות די"ג אמר אביי מודה ר"מ לחכמים שאם א"ל שנים יודע אתה בעדות פ' והוא אמר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות ופירש"י ז"ל יודע אתה בעדות והוא השביעו ולא הודה וחייב אתה קרבן שבועת העדות מגו דמצי למפטר נפשיה בהתירא ולומר מאי לא ידעתי לא נתכונתי להיות עד עכ"ל מוכחא סוגיא זו דעדות בלא כוונה מגן שוייא וז"ל תוס' ישנים מכאן אומר רבי וכן דן הלכה למעשה דעדים ששמעו הדבר מפי בעל המעשה אך לא נתכוונו להעיד ולא הובאו שם לשם עדות לית בעדותן כלום אם באים אחר זמן להעיד בב"ד עכ"ל. וזה דבר ק' איך דן הלכה למעשה הפך הסוגייא ייא בדוכתה וא"נ סוגיין פלגן בהדייהו מאי חזיה דסמכת אהאי ומאי אולמיה דהאי מהאי

(סז) עדים שטר שכתוב שזמנו בזמן פ' ואומרים העדים שזמנו מאוחר אלא שהם הקדימו הזמן לסיבת מה אינם נאמנים עיין בטור סי' מ"ג ועיין בהכנ"הג סי' כ"ט בהג"הט אות י"ג ועיין בה' ש"ך ז"ל שם סקכ"ד והרב בני יעקב ז"ל דף נ"א ע"ד

(סח) עדים מי שנתן או מכר שט"ח לחבירו ופיסל העדים שיעידו שחזר ומחלו דקי"ל דמחול לא מהני והרי הוא מחול מוהרי"ק ז"ל שורש פה והביאו מרן הב"י סי' ס"ה באר הגולה סק"ט

(סט) עדים נסתפקתי בשני נביאי האמת שהעידו על ראובן שחלל את השבת במזיד ודבר זה נגלה להם ע"י נבואה ששרתה עליהם ותבעי לך בין למ"ד חבר א"צ התראה ובין למאן דאמר צריך התראה נמי כגון שהוגד להם על פי הנבואה שהתרו בהם ב' עדים ולא הספיקו להגיד עדותן עד שמתו מי חשבי' עדותן עדות להעניש עפ"י דבריהם או לא דהוא עד או ראה בעינן ולא בעדות מפי הגדת הנבואה ומאותה שאמרו בסנהדרין דפ"ט בנביא הכובש נבואתו לתנא דתנא קמיה דר' דלוקה ופריך מאן מתרי ביה ומשני דמתרו ביה חברוהי וכו' אלמא אע"ג דעדות זו אינה בראיה רק במה שהוגד להם בנבואה אפי"ה חייב לר"ט וכן במה שנסתפקתי בהרוג הנמצא ולא נודע מי הכהו ונודע לנו ע"פ שני נביאים ששרתה עליהם הנבואה והגידה להם ההורג אם דנים ע"פי נבואתם או לא וממאי דאמרינן בכמה דוכתי יהא מונח עד שיבא