משכנות הרועים תקכד

זה ואשיב על ראשון ראשון בעדי הקידושין אם בני קבלת עדות נינהו כיון שאינם לא במקרא ולא במשנה וכו' עיקרא דהאי מלתא איתא בשילהי פ' אלו עוברין דף מ"ט ע"ב ת"ר ששה דברים נאמרו בע"ה אין מוסרין להם עדות וכו' פירש"י ז"ל אין מזמנין אותו לשמוע דבר להעיד עליו עכ"ל מהאי לישנא משמע דדוקא לכתחלה אבל אם כבר הזמינום להעיד והעידו שפיר מקבלינן סהדותייהו ותנא תנא ואין מקבלין ממנו עדות וכו' משמע דאפילו בדיעבד לא מקבלינן מניה

(ע"כ נמצא וחבל על

דאבדין

) (סה) עדות נשים יעקב נשוי עם לאה ועיני לאה רכות זו היא סימ"ת עין ויקר מקרהה שחלתה בחולי עיניים הן כעון כהתה ונמצאת סומא משתי עיניה ובאה לפני ב"ד לקבול על בעלה באמור אליו שהוא חבל בה בהכאות שהכה אותה במנעלו על ראשה דין גרמא סמ"י מכאן ותובעת דמי חבלתה כאשר משפט כתוב והבעל ישיב אמריו לא נגע ולא פגע בהכאת הראש רק ע"י קטטה הכה אותה על ידיה ועמדה האשה והביאה נשים עדים בדבר שכדבריה כן הוא שהכה אותה על ראשה והבעל עודנו מחזיק בדבריו ומכחיש את הנשים המעידין עליו עמד השואל ושאל למען דעת שורת הדין היכן נוטה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב למפורסמות אין צריך ראיה דאשה פסולה להעיד מן התורה כדילפינן לה בפרק שבועת העדות מדכתי' ועמדו שני האנשים ובעדים הכתוב מדבר והרמב"ם ז"ל ברפ"ט מהלכות עדות נתן טעם מדכתיב ע"פ שנים עדים לשון זכר ולא לשון נקבה וכבר תמה עליו מרן הכ"מ ז"ל שהרי כל התורה כולה בלשון זכר נאמרה ועיין בתוס' דבב"ק דף ט"ו בד"ה השוה הכתוב וכו' ואהא דתנן התם ע"פי עדים בני חורין בני ברית איתמר עלה בני חורין למעוטי עבדים בני ברית למעוטי נכרים וצריכא וכו' אבל עבד דשייך במצות אימא לא צריכא ופירש"י ז"ל דגמר לה לה מאשה והא דלא קתני ולא נשים משום דפשיטא כיון דלא מקרו אנשים וגבי עדות אנשים כתיב אבל עבד ונכרי סד"א כיון דאנשים מקרו לתכשרו לעדות קמ"ל ועיין בתוס' דף פ"ח שם בד"ה אי עבד וכו' והרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה ובפ"ט מה' נזקי ממון דין י"ג נתן טעם מה שהוצרך למעוטי גבי נזיקין אע"ג דכבר אמעיט בשאר עדויות דעלמא שלא תאמר הואיל ואין מצויים בארויות הסוסים וברפת הבקר וגדרות צאן אלא עבדים והרועים וכיוצא בהם אם העידו שבהמה זו הזיקה את זו שומעין להם ואם העידו קטנים או נשים שאדם זה חבל את זה וכו' סומכין עליהם אין הדבר כן אלא אין מחייבין לעולם ממון עד. שיהיו עדים כשרים להעיד בשאר עדויות וכו' עכ"ל וכתב במקובצת לשם משם הר"מ מסרקסתא ז"ל וז"ל כתב הרמב"ם ז"ל וכו' דאיצטריך לאשמועינן הכא הך דינא שלא תאמר וכו' וכן הדין בכל עדות ממון שבעולם אע"פי שהוא דבר שאין דרכן של בני אדם הכשרים ליכנס באותן המקו' כגון מקומות שהם מושב מיוחד לנשים לבד בעזרותיהן אין מקבלים עדותן כלל לא לענין חזקה ולא לענין שום טענת ממון לפי מ"ש הרמב"ם ז"ל עכ"ל והרא"ש ז"ל שם בפסקיו תירץ עוד הא דאצטריך תנא לאשמועינן דהני פסולים לעדות סד"א דלענין נזיקין ראוי להאמין לכל אדם כדי שישתלם לניזק דמי נזקו א"נ שור של נכרי שנגח לשור של ישראל שאין מוציאין מנכרי אלא בעדים כשרים ע"ש והטור בסי' ת"ח הביא תי' זה משם רש"י ז"ל ועוד כתב שם לשון הרמב"ם ע"ש ופשיטא דהרא"ש ז"ל לא פליג אמ"ש הרמב"ם ז"ל אלא משום דפשיטא ליה דבעדות ממון אין להאמין הנשים כלל אפילו במקומות המיוחדים להם משום הכי נייד מדברי הרמב"ם ז"ל ומוקי לה בשור של נכרי שנגח שור של ישראל דהוי חדושא טפי ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכמ"ש הרב ת"הד ז"ל סי' שנ"ג וכמו שיתבאר לקמן גם אשו"ר להרשב"א בשניות סי' קפ"ב שנשאל על חלקי מקום ב"הכ שנתנה חוה וכו' וכתב בתשו' הרמת"ה דעו שעדות הנשים אפי' שיהיו אלף וכולן שוות בעדות אחת אין עדותן עדות וכו' ואני רואה מתוך אותן הקונדריסין שכתבתם שאתם תוקעים עצמכם על עדות הנשים ואולי מצאתם כן לא' מן הא' במקומות שהנשים יושבות בב"הכ מפני שהוא מקום מיוחד לנשים ואין האנשים נכנסים לשם בזמן שהנשים יושבות שם ואנחנו לא נדע דברים אלו ולא שמענום מעולם ואין ראוי לסמוך עליהם אע"פ שאנו מחזקים אותם לענין פי שנים בבכור וכו' אבל לענין ממון דעלמא אין עדותם עדות כלל אפילו מאה נשים לאו כעד א' דמיין ותדעו עוד דאפי' במקום שהם נאמנות אפילו אלף אינם אלא כעד אחד וכו' עכ"ל הראת לדעת דעת הרמב"ם ז"ל וכמ"ש הר"ם מסקרסתא ז"ל והרשב"א והרא"ש והטור ז"ל לפום מאי דכתיבנא דאפילו במקום שאין מצויין האנשים אלא נשים לבד אין עדותן עדות כלל לענין ממון ומעתה מ"ש מוהריק"ו ז"ל סוף שורש ק"ף משם הגהת המרדכי דאפילו דבר שיש בו ממון וכדאמרינן התם דחיה נאמנת לומר זה בכור ואפילו שיש בו הוצאת ממון ה' סלעים לכהן עכ"ל לאו למימרא לכל מילי ממון קאמר נאמנים להוצאת ממון דמחיה ליכא למגמר מינה דשניא היא דאי אפשר להיות ע"י אנשים דחלילה לאנשים להיותם מילדות כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה שם אלא דר"ל כיון דאשכחן דנאמנות אפילו גבי ממון במקום דלא אפשר בע"א הכי נמי דבקטטות ומריבות היכא דליכא דררא דממונא מהימני' להו וכמדומה שכל זה נעלם מהת"הד כי שאול נשאל הרב ז"ל בעדות נשים במקומות ב"הכ של נשים שכל מה שהשיב הרב ז"ל לחלק בין נזיקין לשאר מילי כל דבריו הפך האיתנים מוסדי ארץ הניתנים למעלה ולא שבקינן סברת הני אשלי רברבי למעבד עובדא וכ"ש לאפוקי ממונא עפ"י סברת ה' תה"ד ז"ל גם אשו"ר מרן בב"י סס"י ל"ה שאחר שהביא תשו' הרשב"א הלזו כתב וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ט בהלכות נזקי ממון והיינו כדשמיע ליה להר"ם מסקרסת"א ז"ל וכתב שם עוד מרן ז"ל וז"ל ולאפוקי מדברי מוהריק"ו ז"ל סי' ק"פ ושהת"הד סי' שנ"ג האריך בזה ואין דבריו נראים בעיני עכ"ל מרוצת דבריו תוכיח דס"ל בדעת הרב מוהריק"ו דאפילו לענין ממון דעלמא נאמנים נשים להעיד והיינו מ"ש שם בשם הגהת המרדכי ולע"ד לא מכריעא ותוכן דבריו כמ"ש בעניותין אמנם הת"הד ז"ל קרי בחיל דנאמנים אף לענין ממון דעלמא ולענ"ד שה' כנ"הג ז"ל דעתו כדעת מוהריק"ו ז"ל כדכתי' ממ"ש שם בהגהב"י אות י"ז וז"ל דכל הגדולים שזכרתי למעלה באות ח' אינם מכשירין עדות נשים אלא בדברי מריבות וקטטות אבל לענין ממון לא זולתי הת"הד ז"ל וכו' עכ"ל ומדלא חשיב נמי לדעת הרב מוהריק"ו ז"ל בהדי הת"הד ז"ל ש"מ דס"ל דגם הרב מוהריק"ו ז"ל לא אמרה אלא לענין מריבות וקטטות