משכנות הרועים תקכא

במהמורות בל יקומו גם כי העידו שכל הנופל שם ימצאו אותו טמון בחול וגם כי העדים אירע להם כהנה וכהנה ודאי שאין זה בכלל נפל למים שאל"ס ונהי דירדן נמי מקרי מים שאל"ס וכמ"ש הרד"ך ז"ל ושאר רבוותא מ"מ שניא דא ולא דמיא דהמתבונן ודייק טפי בקבלת עדות בלבבו יבין דלא מקרי מים שאל"ס וא"צ להאריך במוחש ועיין לה' בני משה ז"ל לשם שכמה מרבוותא התירו אפילו בתוך הים הגדול באומדנא דלא שייך חששא דגלי ע"ש אלא שה' ז"ל שם חוכך להחמיר ואת"ל דהוי ספקא אי מקרי מים שאל"ס או שיל"ס הויא ספקא דרבנן ולקולא וכ"כ הרב בית שמואל ז"ל בשם הט"ז ע"ש. וגדולה מזו כתב הרב אנגי'ל בתשו' סי' נ"ט שאפילו יכולים לברר אם הוא יש לו סוף או לא אין בודקין אחריו ועבדינן ליה ספקא לספקו לס' אחר ע"ש

(מז) עדות. קי"ל דעדים דמטי להו הנאה מהך עדות אי מסלקי נפשייהו מההיא הנאה מצו לאסהודי כמ"ש בטוש"ע סימן ל"ז ס' י"ט ועיין מ"ש הרש"ך ז"ל ע"ש וראיתי להרדב"ז ז"ל בח"ב שבשני סי' תר"ו שנסתפק אי דוקא לאוקומי ממונא מהני הסילוק אבל לא לאפוקי או"ד ל"ש והעלה דל"ש ע"ש ועיין בש"ע שם בס"ך בדין האומר תנו מנה לעניי עירי וכו' ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר וכו' עכ"ל דהוי לאפוקי ובסילוק מהני

(מח) עדות. קי"ל דעדי ממון מצטרפין כמ"ש בטוש"ע סי' ל' ס"ו והה"נ עד א' אומר הלווהו ועד א' אומר הודה בפני דמצטרפים והרדב"ז בח"א סי' קע"ג ובח"ב שבשני סי' תר"ל כתב דאפילו א' אומר ביום פ' והב' אומר ביום אחר אין כאן הכחשה דאפשר דשני הלוואות הוו והמלוה הוא דמשוי להו הלואה א' הילכך שפיר מצטרפי עכ"ל ועיין בש"ע שם ס"ו מ"ש בשם הרמ"ה ז"ל שהביא הטור ז"ל שם צ"ע

(מט) עדות . עד דמטי ליה הנאה מאותה העדאה דקי"ל דפסול להעיד כמ"ש בסי' ל"ז ע"ש אם ידע בו דמטי ליה הנאה וקבלו בק"ס או לאחר שהגיד עדותו בפני ב"ד אינו יכול לחזור בו וכמ"ש בסי' כ"ב ע"ש במור"ם ז"ל ואם לא ידע בו והשתא מיהא נודע לו הו"ל קנין וקבלה בטעות וחוזר עיין בתשובת הרדב"ז בח"ב שבשני סי' תש"ג ונלע"ד דיכול בע"ד להטיל עליו חרם סתם שלא ידע דמטי ליה הנאה ואפי"ה קבליה עלויה וכן אם טוענו הלה דבריא לי דידע מזקיקו להיסת ודע דבדברי הרדב"ז ז"ל לא הוזכר שנטל קנין על הקבלה אלא הא מיהא שכבר העיד דתו לא מצי למהדר ביה וכדעת המרדכי והריב"ש ז"ל שכתב מור"ם בסי' כ"ב

(נ) עדות בענין תרי ותרי אי הוי ספיקא דאורייתא או דרבנן להקת הנביאים בחצריהם ובטירותם והרדב"ז ז"ל בח"ב שבשני סי' תשמ"ט פסק כמ"ד מדרבנן וכתב שכבר האריך להוכיח כן בתשובה ע"ש ועיין להרב מוהרי"א ז"ל בקו' ארעא דרבנן סי' תרנ"א ע"ש וה' כנ"הג ח"המ סי' ל"א וח' א א"הע סי' מ"ז

(נא) עדות. עדים שאינם יודעים לקרות את השטר אינם יכולים לחתום דשמא הם מעידים על מנה וכתוב בשטר מאתיים ושנים קורים להם את השטר והם חותמים ואם אינם מבינים לשון השטר יתרגמו להם הקורים כמ"ש בטוש"ע סימן מ"ה ע"ש ואם העדים אינם מבינים לשון המתרגם ולא המתרגם לשונם אין בם מועיל ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל ח"ב שבשני סי' ת"ר

(נב) עדות קי"ל דאין מקבלים עדות בלילה ואם נתקבלה העדות אין דנים עפ"י אותה עדות ויכולים לחזור ולהגיד לפי הסכמת רובא דרבוותא כמ"ש בס"ס כ"ח ועיין בהכנ"הג בהגהב"י מאות קמ"ו ע"ש ואתה דע לך דמ"ע מן התורה להעיד כל מי שיש לו עדות לחבירו ולמוסרה בפני ב"ד כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' עדות ע"ש אמור מעתה דהן ספק בידי אי חשיבא מצות עדות מ"ע שהזמן גרמא הואיל ואינה נוהגת בלילה כדאמרי' גבי ציצית ותפילין עיין בפרק המוצא תפילין ע"ש ולפי"ז קשה אמאי אצטריך מיעוטא לפסול מעדות כדאמרינן בר"פ שבועת העדות ולדעת ר"ת שכת' התוס' בר"ה דל"ג דאם רצו לקיים מצות עשה שהז"ג אישר חילייהו ע"ש ונ"מ לדברים שעדות הנשים מועלת בהם

(גן) עדות קי"ל עדים שאמרו שקר העדנו אינם נאמני' לפסול השטר וחייבים לשלם מדינא דגרמי דמשעה שחתמו גרמו ההפסד כמ"ש בסי' ל"ח ובה' כנ"הג ז"ל שם בהג"הט אות ח' ובסי' שפ"ו אות ס"ד ע"ש

ולענין עד אחד אומר שקר העדתי עיין בתשו' הרדב"ז ח"ב שבשני סי' זר"ת שחילק בין אם נתפשר עם המלוה או דיינוה דינא או על ידי עש"ג ע"ש

(נד) עדות עדים שאמרו שקר העדנו חייבים לשלם מדינא: דגרמי הרא"ש בתשו' כלל נ"ח ס"ו ופסקה הטור בסי' ט"ו סל"ד ומרן בש"ע סי' כ"ט ס"ב ע"ש

וראיתי לה' מח"א ז"ל בהלכות עדות סי' ו' אריה עלה ונסתפק במעיד שקר מחמת אונס אי חייב לשלם ע"ע והנה בספ"ב דכתובות דף ח"י אהא דתנן עדים שאמרו אנוסים היינו וכו' אם אין כת"י יוצא ממקום אחר נאמנים ואם כת"י יוצא ממ"א אין נאמנים ובגמרא אמרינן דבסיפא ל"ש אמרו מחמת ממון ל"ש אמרו מחמת נפשות אינם נאמנין אבל רישא דאין כת"י יוצא ממ"א דוקא מחמת נפשות אבל מחמת ממון אין נאמנין דאין אדם משים עצמו רשע ע"ש ומעתה נובין הללו שאמרו אנוסים היו והעידו שקר היכי דמי אם כת"י יוצא ממ"א אינם נאמנים ושטרא מעליא הוא ואם אין כת"י יוצא ממ"א אם אמרו מחמת נפשות נאמנים והשטר בטל וחספא בעלמא הוא ואם מחמת ממון כיון דאינם נאמנים שטרא בחזקתיה ומה מקום לתשלומין וצ"ל דספקו של ה' ז"ל במקום שאין העדים נאמנים ומשלם הלה עפ"י עדותם יאכל הלה וחדי הא מיהא לגבי דידיה מצי אמ"ל לוה איני מפסיד להציל עצמך מן א האונס במציל עצמו בממון חבירו

(נה) עדות קי"ל דהגנב והגזלן פסולים להעיד כמ"ש בש"ע סימן ל"ד ונתבאר ג"כ שם בסי' שמ"ח ושנ"ט דגזל וגניבת הגוי אסורה ע"ש ועיין בסי' שמ"א ש"ע מדין משחק בקובייא עם העכו"ם ע"ש מכל האמור משמע דבגנב וגזל מן הגוי פסול לעדות ולדעת הרמב"ם ז"ל וסיעת מרחמוהי דהוי דאורייתא ועיין בש"ך סי' שמ"ח ושנ"ט א"כ לא בעו הכרזה ולדעתו מומרים דלא הוי אלא מדרבנן בעו הכרזה ואח"ז ראיתי למוהריק"ש ז"ל בס' ערך לחם סימן