משכנות הרועים תקיז

דבר רחוק כמ"ש הרב ז"ל שם ומשום הכי הוכרח לפרש כן אבל אי ק' הא ק' מדאמרינן בר"פ אין עומדין חסידים הראשונים היו שוהין ג' שעות שעה קודם התפלה ושעה בתפלה ושעה אחר התפלה ופריך עלה בגמרא וכי מאחר דט' שעות היו שוהים ביום. בג' תפלות תורתם ומלאכתם אימתי נעשית וכו' ע"ש אלמא שעות דעבוד רבנן דשנ"ו בדיבורייהו שעות ממש קאמר שו"ר לרבינו יונה. ז"ל בפי' ההלכות שכתב: וז"ל אע"ג דבכל מקום דאמרינן פירושו שעה מועטת הכא פי' שעה א' מו"ב ביום והביאו הרב מג"א בא"ח בר"סי צ"ג ע"ש וזה ודאי נלע"ד ראיה שאין עליה תשובה לדברי ה' מוהרימ"ט ז"ל וכן מ"ש בפרק במה מדליקין דף. ל' גבי הלל שעה א' וכו' המתין שעה וכו' המתין שעה וכו' ע"ש בודאי לאו דוקא אלא בהא מיהא היכא דקאי תנא בשיעור לענין איסור והיתר בודאי דוקא וכגון דפ' כ"ש וכן שעה א' מאכל לודים וכו' ואי לאו דברי הרב ז"ל הו"א היכא דקחשיב ואזיל תנא ונחית למניינא שעה בדיוקא קאמר משא"כ כי קאמר שעה וכו' אה"נ דלאו דוקא ודוק וכן מ"ש שעה א' צבר עפרו ב' גבל עפרו וכו' עד שעה עשירית בודאי בדוקא ודוק ועיין לה' יפ"ת ז"ל בב"ר דס"ז והש"ך בי"ד סי' שפ"ט סק"ד ועיין ש"ך י"ד שם וגבי אבילות אם נהג שעה אחת קודם הרגל לאו דוקא עיין מג"א סי' תקמ"ח ס"ק ובשו"ת ה' משאת בנימן ז"ל כי' נ"ד ובפירש"י ז"ל בחומש פ' בא ע"פ ויסעו מרעמסס וכו' שכתב ק"ך מיל היה והלכו לפי שעה והתם ע"כ לאו דוקא ועיין בנזיר דף טו"ב בנזיר שלשים וגם ושעה א' ע"ש ודעת הכנ"הג שם בהג"הט אות תכ"ג נראה דקאי בשיטת רבו גם ה' דרכי נועם ז"ל בחא"הע סימן ס"ג והרב פרח מט"א ז"ל ח"א סי' ל"ג ול"ו שכתבו סברת ה' מוהרימ"ט ז"ל באחרונה נראה דקיימי בשיטתיה גם ה' גו"ה דכ"ט שם מסכים והולך לסברת הרב שם והרב דבר משה בחא"הע סי' י"ג כתב כן בשם כמה רבוותא בתראי וה' יד אהרן ז"ל שם בהג"הט אות תק"ן כתב בשם הרב מוהר"י קצבי ז"ל שדברי מוהרימ"ט ז"ל עיקר והכי נקטינן ושכן העלה הרב פני משה ע"ש א' הרואה עיניו יחזו דרברבתא בתראי דאזלו ומודו כפי דעת. הרב מוהרימ"ט ז"ל לפי דעת התוס' דסוטה וכ"ש לפום מאי דכתיבנא בעניותין שזו היא נמי דעת רבינו יונה ז"ל ומי כמוהו מורה גברא רבה קמסהיד דבכ"מ דקאמרינן שעות פי' שעה מועטת וכ"ש לפי מאי דחילק הרב מוהרי"ט ז"ל שם דהך עובדא דנחוניא לא דמי לנפל לים או לנהר דשאני בור כיון דאית נקיקי סלעים ומצי לה להסתבך בהו ולמיקם תלת שעי משא"כ בנהר ובים ע"ש וכ"כ הרב"ח ז"ל שם בסי' ע"ט וסי' ק"ד ע"ש ולאחז"ר נמצא אצלי ספר אליה רבא וזוטא ומצאתי לו בתשו' סי' י"ג שהביא דעת מוהרי"ט ז"ל הלזו ע"ש

פרט ג' יביע אומר דאכתי פש גבן לברורי דהאי עובדא כי הוה בליליא הוה והעידו שהיה אור. הלבנה נראה מתחת הענן וכסה את הבהקת הכוכבים ומפורש יוצא ממתני' דשלהי יבמות מעידין לאור הנר או לאור הלבנה והנראה דמתני' איירי בראיית הכרת הפרצוף דהוי בקרוב ואור הנר יוכיח דלא משיך זהרוריה כולו האי וכן כתב הנמק"י ז"ל וז"ל שלא ראו אלא לאור הנר או לאור הלבנה עכ"ל ע"ש וכן כת' התי"ט ז"ל בשמו והרמב"ם שם בדין כ"ב ומרן ז"ל בש"ע סר"ב שם העתיקו להך מתניתין גבי הכרת הפרצוף עיין שם: שם

והשתא נחזי אנן דאיכא לאסתפוקי. בחדא מתרי אנפי מי קגבי הכרת הפרצוף סגי אור הנר או אור הלבנה כיון דקא חזי ליה פנים אל פנים משא"ך להביט אם עלה אם לא עלה דראיה חזקה בעי דשמא עלה למקום רחוק קצת ולא שלטא ביה עינא דדילמא להא לא סגי אור הנר או אור הלבנה. או כלך לדרך זו דבהכרת הפרצוף בעי זהרורא טפי דצריך להסתכל יפה ולדקדק יפה בצורת הפרצוף משו"ה בעי אור הנר או אור הלבנה אבל בהבטת אפילו אם יעלה ויראה בריחוק מקום בציר מאור הנר ומאור הלבנה סגי ולזה הדעת נוטה דאי חיישינן לשמא עלה בריחוק מקום ולא שזפתו עין רואה א"כ אפילו בראוהו ביום ושהו עליו בכדי שתצא נפשו היכי שריא מדאורייתא כיון דאיכא למיחש שעלה בריחוק מקום ולא ראוהו אלא ודאי דכל שלא ראה שעלה במקום שנפל וקרוב לקצוות המקום חזקתו למיתה ובדאורייתא דאזלינן בתר רובא שריא. שבתי וראה לה' מוהר"א ששון ז"ל בס"סי א' שכתב בפשיטות דלא מסתבר לחלק בין ראיה דהכרת הפרצוף ובין הכרת הגולם שעלה מן הים ועוד כתב ז"ל ממאי דכתי' אנן בעניו' שש אנכי ומעתה עדיין מהסם לבי בה במה שהעידו שהלבנה נראית מתחת הענן ובעד כוכבים יחתום והנה לענין הבהקת הכוכבים אי סגי או דילמא אור הלבנה תנן דעת ה' מוהר"א ששון ז"ל כבר כתבתי דאור הלבנה מיהא בעי ועיין ברפ"ק דפסחים דף ד' ובנדרים דף מ"ז ותבט עיני לרבנן בתראי דפליגי בהאי מילתא דלהרב דוד לחמי ז"ל ל"ש אור הלבנה ל"ש הבהקת הכוכבים סגי וכי תנן אור הלבנה לאו למימרא דבציר מאור הלבנה לא מהני דההיא לענין הכרת הפרצוף מתנייא אבל לראיית העלאת הגולם הבהקת הכוכבים סגי והרב מוהר"ד גרשון ז"ל תהי בה מדברי מוהר"א ששון ז"ל הניתנין למעלה דאדרבא הוה סא"ד דהרא"ש ז"ל דראיית העלאת הגולם בעיא אורה טפי מהכרת הפרצוף ולא סגי ליה באור הלבנה אלא דלמסקנא לא אסתבר ליה לחלק והר"א סגן לויה ז"ל נטה לימין מהר"ד לחמי ז"ל כאשר הובא בשו"ת גו"ר א"הע בסימן כ"ה עש"ב איכו השתא בנ"ד שהיה אור הלבנה נראה מתחת הענן ודאי דעדיף אורה מאור הכוכבים וזה לך האות שהעידו שראו גולם א' שעלה והכירו בו שהוא חמור וכיוצא בזה מצאתי להרב דבר משה ז"ל שם סי' ט"ז דף ל"א ע"ד שהוכיח במישור לנדונו במה שראה הסוס ע"ש ועוד נשמעינה מן הדא ממ"ש מוהר"א הלוי ז"ל וז"ל מאחר שאמרו שלא ראוהו עוד ממילא משמע שעיכוב והעדר ראייתו לא היתה אלא מצד הטבוע בעצמו שאלו היה חשך אפלה מרובה שגרם מניעת ראיית עלייתו של נטבע מן הנהר כיצד יאמרו שלא ראוהו עוד הרי אלו היה שם אורה היו רואים אותו שעלה מן הנהר וכו' ע"ש ובנ"ד כתוב בקבלת עדות של גמל"ת וג טוץ מא ראיינא סי כאטר ובקבלת עדות שבנאבל כתוב ולא טלע סי חאד אלא לבהים וכו' ועוד בנ"ד שראה צורת החמור עולה מן הנהר וגם העיד ישראל העד שראה ראש הגלימא והנפת היד פעמיים שלש יראה יראה דהיה להם אור מספיק וחזותא מלתא היא ואם איתא דעלה מן הנהר עינוהי מטייפי דשפיר חזי אלא דההעדר מצד הטבוע שלא עלה כמדובר

אמור מעתה לפי המשוער יראה וירצה דאשה זו היא יוצאת מאיסור תורה כיון שהעידו עליו שראו אותו בראייה חושיית שנפל לתוך המים ויכסו אותו