משכנות הרועים תקטז

דהוה אזיל ואמר מאן איכא בי חסא טבע חסא ואמר. רב נחמן אכלהו כוורי לחסא כדאיתא בשילהי יבמות ע"ש דהיכי מצי משתבע ולא חייש דילמא ניצול ע"י דף. כעובדא א"נ דגל טרדו לחבירו וחבירו לחבירו עד שהקיאו ליבשה וכעובדא הר"מ כדאיתא התם אלא ודאי כיון דמדאורייתא בתר רובא אזלינן ואפילו להעניש במיתת ב"ד במכה אביו ומקלל משו"ה שפיר משתבע אלא שחז"ל חששו דילמא איתרמי להו כהנך עובדא דרע"ק ור"מ: וכן מצאתי בהג"מד שם בשם מוהר"ם ז"ל ע"ש וגדולה מזו כתב ה' המבי"ט ז"ל בח"א סי' קל"ה דאפילו ביבשה אם הלך להסתחר ולהחזיר בעיירות ולא שב לביתו כפעם בפעם מדאורייתא שריא. דרובא דעלמא כי נפקי בכ"הג ישובו איש לביתו ע"ש ואע"פ שה' פני משה ז"ל גמגם בזה כמ"ש הכנ"הג שם ע"ש מ"מ בנ"ד שנטבע במים ולא ראוהו שעלה ליכא מאן דפליג דמדאורייתא שריא וע"כ ל"פ ה' מוהר"י קארו ומוהר"ם מטראני ז"ל אלא בנטבעה הספינה והאנשים בה בתוך החדר שהעדים לא ראו עצמותם טבועים במים ממש דבהא קסבר מוהריק"א ז"ל דאכתי באיסור תורה קיימא ולמוהר"ם מטראני ז"ל אפילו בכ"הג לא מתסרא אלא מדרבנן כמבואר בתשו' מרן בדין מים שאל"פ ובשו"ת ה' המבי"ט ז"ל ח"א מסי' קפ"ה עד סי' קפ"ט יעו"ש אבל כל שהעידו העדים שראו עצמותו שנפל לתוך המים ממש ולא ראוהו שעלה לכ"ע נפקא מאיסור תורה משום רובא כדאמרן

איברא דאכתי בענין להוציאה מאיסור תורה בעת שראה שטבע אכתי באשלי רברבי תליא דאיכא מ"ד דוקא באומר ששהא עליו בכדי שתצא נפשו כי היכי דבמים שיל"ס בעינן הך תנאה לכשתנשא לכתחלה ה"נ במים שאל"ס לשאם נשאת לא תצא אבל אי בציר תנאה אכתי בספק א"א קיימא ואפילו אם נשאת תצא וזו היא דעת רבינו ז"ל בפי"ג מה"ג דין י"ט וז"ל עד א' אומר ראיתיו וכו' שטבע בים הגדול ומת עכ"ל וכמ"ש ה"המ ז"ל שם לפי מה שהבין הכ"מ והרל"ם ז"ל ע"ש וכן דקדק מרן שם בדין ך' ממ"ש רבינו וז"ל במים שאל"ס ולא עלה וכו' ע"ש ואע"ג דאיכא למדחי בדיוקא קמא הא דנקט ומת לריבותא דאפי"ה אם לא אמר קברתיו לא תנשא וכן במה שדקדק מרן ז"ל במ"ש רבינו ולא עלה וכו' היינו נמי דאפי"ה לא תנשה דולא עלה אינם דברי העד ואבד זכרו ונשתכח שמו יוכיח ודוק. וגם ריהטא דגמרא דקאמר טבע חסא גרידא לא משמע הכי ופסקו רבינו ז"ל שם ומרן ז"ל הרגיש בזה וכתב דאריש דינא סמיך ע"ש ומיהו בגמרא דלא סמיך ולא אתפרש האי דינא כלל לא משמע הכי ועיין בשו"ת מוהריט"ץ ז"ל סי' ע"ו. אפס כי עז להרהר אחרי האלהים האדירים האלה ומה גם שהרשב"א ז"ל במיוחסות סי' קכ"ח והריב"ש ז"ל סי' שע"ט כתבו כן להדיא כמ"ש מרן ז"ל שם ובב"י שם סכ"ג ע"ש וכן דעת מוהר"ם אלשקר ז"ל סי' קי"א והרדב"ז בישנות סי' רע"ג ובחדשות ח"א סי' רנ"ח וה' לחם רב ז"ל סי' ל"ד ומוהרימ"ט ז"ל בח"א סי' י"ג ומ"ח וקל"ט ע"ש. אמנם דעת ר"ח בפירושו והרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה לגיטין דף כ"ט לפי דעת רבינו בצלאל בתשובה סימן כ"א ודעת ר"י ור"ת והרא"ש ז"ל בבכורות דף ך' ע"א בד"ה חלב וכו' ע"ש במ"ש מוהר"ם שלטון ז"ל בתשו' סי' ז"ך ודעת הרד"ך ז"ל בית כ"א והר"ש שרביט הזהב אשר הובא בשו"ת לחם רב סי' ט"ל ומוהר"ר יהודה הובאו דבריו בשו"ת מוהר"ם אלשקר שם וה' המבי"ט ז"ל להקת הנביאים. מתנבאים בסגנון א' דלא בעינן הך תנאה דשהיה להוציאה מאיסור תורה ומרן ז"ל בש"ע שם סל"ג ול"ד העתיק לשונות. הרמב"ם ז"ל הניתנים למעלה ובודאי שדעתו דעת עליון כמו שפירש ובא הכ"מ וב"י גם מור"ם ז"ל שם הסכים. לדעת הר"ם בפירוש המש' לדעת הרשב"א ז"ל ע"ש ובתשו' סימן ד' ומ"ה עשה סניף לסברת הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה. ותבט עיני להרב מוהרי"ט ז"ל חא"ה סי' ל"א שכתב לא כתבו הרשב"א והריב"ש ז"ל אלא לאפוקי שיעידו על הספינה שנשברה אבל כל שמעידין על אחד שנטבע ודאי שכוונתו ששוב לא ראה שעלה וכו' ע"ש וגם ראיתי את הלח"ש שכתב מהר"ם בן חביב ז"ל והובא בס' גו"ר שם סי' ז' שיצא לדון בדבר חדש דאפי' לרבנן דבעו הך תנאה דשהייה להוציאה מאיסור תורה היינו דוקא כשלא עבר עליו שנה אחת מעין שנטבע אבל כל שעבר עליו שנה א' דהיינו אבד זכרו וכו' שכתב רבינו ז"ל כיון שלא ידענו איה מקום כבודו כל אפיא שוין דלא בעינן הך תנאה דשהייה ע"ש גם אשו"ר למוהר"ם שלטון ז"ל שם שכתב' דהך תנאה דשהייה לאו מדאורייתא הוא אלא מדרבנן אפילו להרשב"א ז"ל ודעמיה ע"ש ועיין לה' כנ"הג ז"ל שם בהגהב"י אות תצ"ח ובס' יד אהרן ח"א סי' תרמ"ז וח"ב אות רל"א ע"ש .ך

פרט הב' לידע להודיע ולהוודע לרבוותא דסברי דבעינן תנאה דשהייה כמה הוא שיעור השהייה המעט הוא אם רב דבר זה מתורתו של הריב"ש ז"ל למדנו שיעורו ג' שעות עיין בתשובו' סי' תי"ו וכן היא דעת הראד"ב ז"ל סי' ל"ד ע"ש וכתב מוהר"א ששון ז"ל סי' א' דמשמע ליה מאותה שאמרו גבי נחוניא חופר שיחין שנפלה בתו לבור והודיעו את ר"ח בן דוסא שעה א' אמ"ל שלום שעה ב' אמ"ל שלום שעה ג' אמר להם עלתה וכו' ע"ש ופירש"י ז"ל שלום שעדיין יכולה לחיות וכן בשניה אבל בשלישית שאינה יכולה לחיות אמ"ל עלתה וכו' ע"ש ומוהרח"ש ז"ל בקו' עיגונא דס"ג ע"א עלה ונסתפק אי תחלת שעה ג' קאמר או דילמא ע"ס שעה ג' ונטה להקל דבתחלת שעה ג' נמי סגי גם הרב"ח ז"ל בתשו' סי' ע"ט כתב בפשיטות דשיעורא הוי שתי שעות ומהך עובדא דנחוניא ע"ש ולשם דף ק"ד ולע"ד קל"ה כמות שהיא נראה דע"ס שעה ג' קאמר דדומיא דשעה א' וב' דע"כ לא אמר להם שלום אלא ע"ס שעה א' מדלא קאמר כשאמ"ל נפלה אמ"ל שלום ותלי לה בשעות למימרא דכל דיבור ודיבור שהיה יוצא מפיו של אותו צדיק בסוף כל שעה ושעה היה א"כ כשאמ"ל עלתה בסוף שעה ג' הוא דאמר להו ועוד כיון דבשעה שניה אמ"ל שלום איך יצוייר דבתחלת שעה ג' נכנסה לסכנת מיתה מה זו שלום הנה לשלום מר ולומר דשעה ג' מקצתה לחיים ומקצתה למיתה א"כ נתת דבריך לשיעורין הס כי לא להזכיר אלא ודאי ע"ס שעה ג' קאמר וכן מטין דברי הריב"ש ז"ל ע"ש וראיתי למוהרימ"ט בח"א א"הע סי' כ"ו שדחה לראיה דהך עובדא דנחוניא דשעה לאו דוקא דשליש שעה נמי קרוי שעה וכמ"ש התוס' בסוטה דף ח' גבי מרים המתינה למשה שעה א' וכו' ע"ש ולענ"ד ק' דא"נ אשכחן התם דחלק שליש שעה קרוי. שעה מ"מ לאו למגמר מניה לכוליה תלמודא ומה גם דאיכא למ"ד דאכתי באיסור תורה קיימא. אמנם נראה דהרב ז"ל משום דנראה בעיניו שיעמוד האדם תחת המים חי שלשה שעות הוא