משכנות הרועים תקיא

דמפרשי משום שהוא נזיר מן הבטן ור"ל וא"כ קרא דכי נזיר יהיה הנער מן הבטן מנוח הוא דקאמ"ל מ"מ כיון דמן הבטן קבל עליה איהו גופיה לא מצי לאתשולי עליה כיון דלא נדר איהו ואביו נמי לא מצי לאתשולי עליה מכי יצא לאויר העולם כיון שחל על הנולד תו לא מצי לאתשולי ור"ל משנתנו דקתני נזיר במי שהזירו אביו מן הבטן ורש"י ז"ל הקשה על שיטה זו דמ"מ בעודו בבטן מיהא בעי לאתשולי ואפילו מת אביו בשאלה מיהא הוה בההיא שעתא בעוד שהיה בבטן אמו ועיין להמש"ל שם. בה' נזירות שנסתפק במי שהדירו אביו מי מצי הבן לישאל או האב והדר פשטה מדברי רש"י. ז"ל ואנן בעניותין כתיבנא מאי דנראה לענ"ד

(כו) עדות. עד אחד פוטר את הנשבע משבועה אפילו למחוייב שבועה דאורייתא לדידן דגרירנא בתריה דמרן לפי כלליו סימן ע"א וסי' פ"ז ועיין בתשו' הרדב"ז בח"ב. שבשני סימן תש"ך דס"ל דוקא שבועה דרבנן ע"ש ומ"מ אם רוצה התובע להטיל חרם סתם הרשות בידו עיין בטו' סימן פ"ד אבל אם היה עיקר החיוב אינו זוקקו אלא להטיל ח"ס עד א' פוטרו אפילו מהטלת ח"ס ועיין בכנ"הג סי' ע"ה בהג"הט אות י"ט ולענין להיות נשבע ונוטל ועד אחד מסייעו גובה בלא שבועה

(כז) עדות. ראובן חתום עם שמעון בשט"ח ל שעל לוי יכול לקנותו עיין בש"ע סי' ס"ו. ס"ך וסכ"א ועיין תשו' הריב"ש סי' ר"י ובה' מש"ל ז"ל בפ"ו מה' מכי' דין י"א בד"ה כתב הריב"ש וכו' ע"ש: (כח) עדות. מי שגמר מקח עם חבירו וקבל . בק"ס והיו עדים בהכמנה שראו הקנין ועכשו רוצה לחזור בו ואומר דכיון שלא היה שם עדים דשלא ידעתי שהם בחדר בהכמנה ולכך השטתי בך אין בדבריו כלום מכמה טעמי ועיין להרב כנ"הג סי' קצ"ה בהג"הט אות ט' שכ"כ משם השל"הג ז"ל בפ' ז"ב ועיין בשו"ת הרב מוהר"י קצבי ז"ל סי'

(כט) עדות. דעת ר"ת דשלישי בראשון פסול להעיד וכמ"ש בריש סימן ל"ג וכתבו התוס' בפ' זה בורר דף כ"ח בד"ה רב וכו' והוכיח מדאמר' אבא לר' בפי"ן דקכ"ח דשלישי בשני כשר משמע דבראשון פסול וכו' ואע"ג דאיתא התם דרבא מוסיף ולא חולק מ"מ כת' שם התוס' דר"ח רוח אחרת היתה אתו בפירוש אותה השמועה ע"ש ועוד הביא ראיה מהירושלמי דקאמר אשת פינחס כשר להעיד לה מרע"ה משמע דלפינחס גופיה לא והיינו משום דמרע"ה א' בג' לפינחס יעו"ש

וראיתי להגאון באורו"ת לשם סק"ג שכתב משם אבי אמו ז"ל דאימור הירושלמי סובר כרבה וכמ"ש רש"י ז"ל בחומש דאלעזר בן אהרן לקח בת יתרו ממש אחות צפורה א"כ מצד קורבה ג' בא' היה כשר רק מצד קורבת צפורה אחות אמו והבעל כאשתו פסול אבל לאשתו כשר משום דהו"ל תרי. בעל כאשתו דלא אמרינן ע"ש והנה מה שהביא ממדרש ומפירש"י ז"ל בחומש אתמהא דשם נתבאר דבת פוטיאל מבנות יחרו שפטם ובת יוסף שפטפט ע"ש וא"כ אינה בת יתרו ממש אלא מבני בניו ונפל פתא בבירא איברא דבפי"ן דף ק"ט בעי תלמודא למימר דאלעזר נשא בת יתרו ממש אלא דלא קיימא הכי למסקנא ועיין בפ' טבול יום דקאמר התם אהרן קרוב וכו' ולמ"ד פינחס כהן היה א אמאי לא ראה אלא ש"מ דג' בא' פסול

(ל) עדות. לענין משרתי הבית אם כשרים להעיד הרב פליטת בית יהודה סי' ח' הורה גבר ואכשרנהו והרדב"ז בח"א בסי' נ"ז ה"נ ס"ל דלא גרע מאוהב ושונא ובח"ב סי' שי"ב. כתב דנוגעים בעדות ולע"ע נר' בעליל ספר האורו"ת להגאון מוהר"י אשכנזי ז"ל וראיתיו שהעלה להלכה ולמעשה כדעת הרדב"ז בח"א ושכן עמא דבר ועיין שו"ת מוהריק"ש ז"ל סי' ק"ב דף נ"ד ע"א וכעת ראיתי תשו' רבינו מהר"י אבן מיגאס ז"ל שכ"כ ועיין בתשב"ץ ח"ג סי' ו' ע"ש ובאדרת אליהו סי' כ"ד דף נ"ג ע"ש ועיין . בתשו' הרדב"ז החדשות בענין עדות קידושין ע"ש

(לא) עדות. הא דמי שנשבע להכחיש א. את העד דהתובע ועד אחר מצטרפין לפוסלו מכאן ולהבא כמ"ש הש"ע סימן ל"ד סכ"ו עיין בתשו' הרדב"ז ז"ל ח"א שבשני סי' ס"ד ולעיל . מערכת אות ך' סי'

(לב) עדות. נוגע בעדות דפסול בד"מ אי הוי דאורייתא או דרבנן עיין בקו' ארעא דרבנן סי' תל"א ותע"ד

(לג) עדות ראובן ושמעון עמדו למשפט . ונפל ביניהם הפרש ואמ"ל אחד לחבירו הלא אהרן אחיך עד בדבר אמ"ל איך אתה מקבל עדות קרובי ונטל ק"ס מיד הב"ד שהוא מקבלו כשני עדים כשרים ואחיו לא קבל ושוב העיד אהרן כדברי בר פלוגתיה דאחיו וטען שלא קבל הוא בק"ס פשיטא דבכדי טעין שמכיון שקבלו להעיד וכבר הגיד אינו יכול לחזור בו אפילו בלא ק"ס כמ"ש מור"ם סימן כ"ב משם הריב"ש סי' ת"ץ והביאו מרן ב"י ריש סי' ל"ג ומשם הרשב"א ז"ל סי' תקס"ח ועיין בב"ח סי' כ"ב וכ"כ בתשו' חוט המשולש כס' התשב"ץ ח"א סימן ט"ו ענף ב' ע"ש ועיין עוד בתשו' הרדב"ז ז"ל בח"ב שבשני סי' תש"ג בענין עד הנוגע בדבר וידע בו וקבלו וכבר הגיד עדותו דתו לא מצי למהדר ביה ע"ש ובתשובות הרשב"ש ז"ל סי' רי"א ורי"ב ע"ש

(לד) עדות. שנוטלים שכר לקבל עדות ולכתוב ולמסור כשרים ושפיר עבדי אבל אם קבלו העדות מצוה עליהם להגיד ואינם מקבלים שכר הרשב"א ז"ל בח"ג סי' י"א ועיין בב"י סימן כ"ח מחו' ך' ובתשו' הרב כרם שלמה ז"ל בח"מ סימן כ' באורך וכתב ע"ז הרב המגיה ז"ל בתשו' הרשב"א ז"ל דבזה מתורץ שפיר הא דאמרינן בגמרא שבועה שלא אעידך שבועת שוא ובירושלמי אמר דהיא שבועת ביטוי והשתא ניחא דש"ס דידן מיירי אחר שקבל העדות דהוי שבועה לבטל את המצוה ושבועת שוא היא והירושלמי מיירי קודם שיהיה עד בדבר עכ"ל וצריך להתיישב בלישנא דתלמודא דידן והירוש'

(לה) עדות. מי שכתב לו שטר הרשאה ונמצא שאינו מתוקן והלך המורשה לעדים וכתב לו שטר אחר שהוא כשר עיין בב"י סי' מ"ט ולה' בני שמואל לשם ועיין להרשב"א ז"ל ח"ב סי' שי"ו ובחי' בפרק התקבל ובח"ג סי' י"ב ותמצא נחת רוח ודוק

(לו) עדות. הא דקי"ל חזקה. אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה גדול לא נאמרה אלא בעדים ידועים. ומוחזקים נמי