משכנות הרועים תקי

יאמרו לנתבע שילך אצל העדים שיעידו בפניו כמ"ש בטוש"ע סי' כ"ח ע"ש והב"ד יצ"ו לא הודיעוהו לנתבע שצריך שיעידו בפניו דלאו כ"ע דינא גמירי אלא שצריך שיודיעוהו שורת הדין ואם ידע ונתרצה אה"נ למ"ד דהעדאת עדים הויא גמ"ד תו לא מצי הדר ביה אבל כל שלא נעשה בכל אלה שלא הודיעוהו נלע"ד דמצי למהדר ביה וכ"ש בהצטרפות דעת האומרים דהעדאת העדים לא הויא גמ"ד וגם לפי הכרעת הרב"ח ז"ל דבאתן לך נקטינן כוותייהו דהני רבוותא וכך עלתה הסכמתנו והסכמת הב"ד יצ"ו ולפי שיש מהב"ד יצ"ו חלוק בזה פשרנו ביניהם וזה משפט שלום

(ך) עדות ראובן הוציא פנקס כתוב בכת"י עד אחד שקבל שמעון מנכסי אביו ע"י הב"ד סך כ"וך ושמעון צווח ככרוכיא דלא קבל כלום רק אם אבי ראובן והוא עומד עליהם ושלחנו אחר העד אשר כתב בפנקס ההוא ואמר שעבר מזכרונו רק יודע שהלך לכתוב זה הפנקס ע"י ב"ד וזה כת"י ובלא"ה הרי כת"י יוצא ממ"א וכתב מרן ז"ל בסי' מ"ו ס"י דמקיימין השטר ע"ש וא"כ חשיב כשטר ונתבאר בס"י דעד א' בשטר והלה אומר לא לויתי נשבע להכחיש את העד ע"ש א"כ בנ"ד חייב שבועה דאורייתא איברא דבסי' ס"א ס"ו נתבאר דאם אינו כתוב בשטר בתורת העידנו על עצמו שהוא מצוה את העדים לכתוב הודאתו אין לו דין שטר גמור לגבות ממשעבדי ע"ש ור"ל דכשהודה עכשו גבי מבני חרי וא"כ דהתם היה החוב קדום עיין בתשובת הרא"ש שהביא הטור שם אבל בבא להתחייב מכח לשון שטר זה נראה דלא מהני וצריך להתיישב בדבר

(כא) עדות מלך שהעיד עדותו בטילה דלאו בר הגדה הוא דקי"ל כרבא דאמר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ועיין בדרשו' דרוש למלך כשר מוה"ר שלמה נטף ועיין להפר"ח ז"ל בקונטריס מיים חיים בפ"ג מה' מלכים ע"ש

(כב) עדות . עד שאינו יודע לחתום וצוה לאחר לחתום בעדו אינו כלום עיין בטוש"ע סי' ע"ה ס"ה ועיין בתשו' הרשב"ץ ח"א סי' קכ"ח ועיין לקמן אות צ' סי' ג' ובקצת שטרות שבאו ממ"ה ראיתי שכותבים אנו פ' ופ' צונו פ' בעדו ובהרדב"ז ז"ל בח"ב שבשני סי' תק"ץ

(כג) עדות. מי שהעיד בעבירה דמנגדינן ליה כדאמרינן מרינן בפסחים דף קי"ג ע"ש דעת הסמ"ג בלאוין סימן רי"ג משום דעבר אמימרא דרחמנא דכתיב לא יקום עד א' באיש ואפילו לחייב הנחשד שבועה לא יקום אלא דלתביעת ממון דוקא הוא דקם לשבועה כיון דהלה טוענו משא"כ בדבר עבירה

ומעתה יש להסתפק באשה שהעידה בדבר עבירה א כיון דלאו בת עדות היא מנגדינן לה או לא ובאשה האומרת פ' תבעני עמ"ש מוהרי"קו ז"ל שורש ל"ג וקפ"ט והרשב"ץ ח"ג סי' ר"ד ובמוהרשד"ם ז"ל חי"ד סי' רט"ו והרב שער אפרים ז"ל סי' ס"ה וה' בית דוד ז"ל בח' ח"המ מסי' ו' עש"ב:

(כד) עדות קי"ל דקרוב ונתרחק כשר לעדות מיהו אם כבר נפסק הדין בעודו פסול אע"פ שנתרחק אינו חוזר ותובע עפ"י עדותו מור"ם ז"ל סי' ל"ג סי"ב והטעם כתב העיטור ז"ל דף ל"ח סע"א דעביד איניש לאחזוקי דבוריה עכ"ל ובמקובצת שבסוף שיטת הרמ"ה ז"ל הנדפס מחדש במאי דשייך לדף קנ"ט מסיים בה וז"ל והרי הוא כעין נוגע בדבר עכ"ל ע"ש ומעתה אין מקום למה שפי' בכונת ה' העיטור בס' בית אברהם ע"ש

(כה) עדות הן ספק בידי במלאכי השרת המתראים כבני אדם וכמו דאמרינן בקידושין דל"ב דהמלאכים שנתראו לאברהם אע"ה דמות ערביים נדמו לו ע"ש אם העידו על מה שראו מקבלים עדותם או לא ותבעי לך ג"כ למ"ד דמות מ"הש נראו לו והכיר בהם דמ"הש נינהו וכדאיתא התם בקידושין ע"ש אם העידו לפני אאע"ה אם היה בדין לקבל עדותן ועוד יש לחקור למ"ד צורת ערביים נדמו לאברהם אע"ה ולא הכיר בהם שהם מלאכים אי שרי להו מרייהו להדמות לבני אדם ולבוא לב"ד ולהעיד על מה שראו דהב"ד טועים בדעתם בחשבם בני אדם נינהו הא מיהא לדידהו הוי כרמאות ותבעי לך הא לכשת"ל דמ"הש בני הגדה נינהו היינו בידועים מקבלינן עדותייהו אבל להדמות ולהתראות כצורת אדם ואין בהם מכיר אפשר לומר דלא אריך למעבד הכי

ומצאתי מדרש לרז"ל בב"ר פ' ס"ד סי' י"ט וז"ל קמו השרים זה מיכאל וגבריאל משחו מגין וכתבו שהבכורה ליעקב וכו' והובא ג"כ בילקוט ישעיה סי' רפ"ח ע"ש עכ"ל נראה דמלאכי השרת משוו להו שטרא מעליא דבני הגדה נינהו ומיקרו אנשים שפיר וא"ת דכי נמי בני הגדה הוו מאן מסהיד אחתימת ידייהו לקיומיה לשטרא הא ודאי לק"מ דמדאורייתא עדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן דמי אלא מדרבנן אצריכו לקיום שטרות וכדאיתא בפ"ב דכתובות דכ"כ ובכ"ד בש"ס

עוד נסתפקתי דאת"ל דמ"הש בני הגדה נינהו אי תסגי להו בחד כיון דחידוש הוא וכדאמרינן בעדות האשה שמת בעלה דאפי' אשה אחת נאמנת או דילמא כי יהבינן להו דינא דהגדה הו"ל כהלכת גוברין דבעינן תרי והתבוננתי בדבר וראיתי בלבי דודאי מ"הש לאו בני הגדה נינהו דבעינן עדות שאתה יכול להזימה וליכא אלא שמדברי רבינו בפ"ב מה' רוצח דין ט' שכתב עדות שאין אתה יכול להזימה בדיני נפשות א"כ הדר ספיקן בדיני ממונות דלא בעינן עדות שא"א יכול להזימה וכדעת רבינו ז"ל הלזו כתב הרדב"ז בחדשו' סי' של"א ע"ש ועיין להרל"ם ז"ל בפ"ך מה' סנהדרין דין ז' עש"ב והרב החסיד בספר שמע יעקב בס' תולדות מייתי בידיה מדרש אשר הונף ולפי דרכו פירש שהיה ליעקב אע"ה דין שטר ע"ש ולפי המשוער ק' לשמוע וגם לפי דרכו ז"ל כבר כתבתי באות שי"ן מדין שטר ע"ש בס"ד דיש לגמגם בדבריו ע"ש ועיין בנזיר דף ד' ע"ב דקאמר הש"ס דכי נזיר אלהים יהיה הנער מלאך הוא דקאמר לה ונעשה נזיר עפ"י הגדת המלאך ועיין ברבינו בפ"ג מה' נזירות דין ט' וכתב מרן דלמ"ד בעינן שיתפוס בדבר הנדור סובר דקרא דמנוח הוא דקאמ"ל כדס"ד דתלמודא ע"ש ועיין במכות דכ"ב דקאמר הש"ס בנזיר שמשון ופירש"י דע"י מלאך היתה נזירותו וכיון שנזירותו מלמעלה אינה בשאלה והיינו כמ"ד דלא בעי' שיתפוש דבר הנדור וקרא מלאך הוא דקאמ' ליה והוכרח רש"י ז"ל לפרש כן למסבר טעמא דגמ' דקאמר ליתיה בשאלה והיינו ע"כ למ"ד שע"י מלאך קבל נזירותו ואין כח בב"ד של מטה לישאל וכתב עוד רש"י ז"ל דאית