משכנות הרועים תקט

ונאמנת עלי אשתך ואם תאמר שלא פרעתיך אפרע לך ושאלו ב"ד לאשתו ואמרה שלא פרע וחזר בו שמעון ואמר איני מקבלה עלי והשיב דחזרתו חזרה כיון שלא נגמר הדין דתנן נאמן עלי אבא וכו' אבל לפני גמ"ד יכול לחזור בו ועוד פלוגתא דר"מ ורבנן בשיש שם עוד עד אחר וכו' ונ"ל דפסק זה פליג אפסק דריש פרקין עכ"ל ופשוטן של דברים דקאי על מ"ש לעיל מעשה בא לפני ר"מ באחד. שאמר נאמן עלי אותו גוי וקנו מניה וכשהרגיש שהוא מטה דבריו ולוקח שוחד רצה לחזור בו ופסק דלא מצי הדר ביה וכו' עכ"ל אלמא דס"ל אע"ג דאיכא תרתי לריעותא אמטו להכי לא מצי הדר ביה אבל באידך עובדא לא קנו מניה משו"ה שפיר מצי למהדר ביה הא ליתא דלפי משמעות הדברים שאותו גוי אכתי לא אמר למלתיה אלא מכי חזא ביה תיוהא דמטה דבריו ולוקח שוחד בעי למהדר ביה ע"ז פסק אע"ג דלא אמר לסהדותיה כיון דע"י קנין הוא הו"ל כגמ"ד דתו לא מצי הדר ביה דכוותה בהעיד עדות בב"ד אע"ג דלא קנו מניה כיון דחשיב העדאת העד כג"ד תו לא מצי למהדר ביה ומ"ט דר"מ תבר לגזיזיה אלא דאכתי איכא למידק בדברי המרדכי הללו דאמאי לא ק"ל דפליג דידיה אדידיה ר"מ אלא מהך דריש פרקין ולא ק"ל מהך עובדא דמייתי התם סמוך ונראה ואי משום דהך נאמנת עלי אשתך איכא תרתי לריעותא הא איהו ז"ל קאמר לה בתר הכי ועוד וכו' ושוב ראיתי להרב"ח ז"ל שהביא תוספתא הלזו וכתב עלה דבדותא ובכלל דבריו דברינו ת"ל עלץ לבי ויגל שכיוונתי בזה לדעת עליון

והרב כנ"הג ז"ל שם בהגהב"י אות צ"א הביא משם הגהה דק"ל על המרדכי ז"ל דמאי ק"ל מהך דר"פ דגבי כותי בקנין הוה והכא בלא קנין ע"ש וכבר כתבתי בעניו' דהגוי אכתי לא אמר לסהדותיה דהו"ל כקודם גמ"ד ואפ"ה משום דהוה בקנין אחשביה כמי שגמר עדותו אע"ג דבלא קנין חשיב גמ"ד גם מ"ש הרב ז"ל שדעת המרדכי כדעת הגאון שהביא הרי"ף ז"ל דבקבל עליו קרוב או פסול כבי תרי אפילו קנו מידו יכול לחזור בו ע"ש אהמ"ר אין זה מתקבל דמוקי לה מסברא דנפשיה וכגון דא צריך למודעי דתשובת הרשב"א ז"ל הלזו שהיא למוהר"ם כמו שהוכחנו אינה מסכמת כלל לגמרי עם דברי הרשב"א ז"ל אשר הובאו במקו' שם בפי"ן שבתשו' זו גריס ונשבע בוא"ו אינו יכול לחזור בו וכגירסת רשב"ם ז"ל שם ולפי גירסא זו אם הוא עדין לא נשבע יכול לחזור בו אבל במקו' לשם כ' שהרשב"א ז"ל נמשך אחר גירסת הרמב"ן ז"ל דגריס נשבע בלא וא"ו ואינו יכול לחזור בו ע"ש ונ"מ כשעדיין לא נשבע וחזר בו אין חזרתו חזרה אלא ישבע ויטול את שלו ועיין בתוס' שם

ולענין פיסקא דדינא ראיתי להריב"ש ז"ל סי' ת"ץ שנשאל במי שקבל עליו עדות ישמעאל וחזר. בו וע"ז כתב ז"ל ואע"ג דאמרינן בגמ' לפני גמר דין יכול לחזור בו כבר הסכימו הרבה מן האחרונים אשר ראוי לסמוך עליהם דלגבי עדות הוי גמ"ד כל שנתקבלה בב"ד עכ"ל נראה שלא כתב הרב ז"ל כן אלא לפי שבימיו לא נגלו צפוני טמוני המאורות הגדולים האלה ה' מוהר"י אבן מיגאס והרמ"ה והרב המאירי וראב"ן ז"ל ואע"ג שהרמב"ן והרשב"א חלקו ע"ד הר"י אבן מיגאס כמ"ש במקובצת הא מיהא אנן בדידן הן היום נגה עלינו אור הרמ"ה והרב המאירי וראב"ן ז"ל מאן חשיב לאפוקי ממונא מיד המוחזק והרב"ח ז"ל שם כתב כיון דספיקא דדינא ופלוגתא דרבוותא היא ראוי לפסוק כמחול לך ובא לחזור ולהוציא מיד חבירו אין שומעין לו דהא איכא רבנן דסברי בהעדאת העד לפני ב"ד חשיב גמ"ד ובאתן לך וחזר בו ובא התובע להוציא מיד הנתבע עפ"י אותה עדות אין שומעין לו דכללא הוא ממונא היכא דקאי ליקו אדוכתיה ולא מפקינן ליה מיד המחזיק בו ע"ע ודברי טעם הם ומה גם כי עין רואה אשלי רברבי ס"ל דאפילו במחול לך מפקינן ולא נגלו להרב"ח ז"ל וכדכתיבנא ומרן בב"י בריש סי' ל"ג הביא תשובת הרשב"א והריב"ש ז"ל הללו ולא העלה אותם על השלחן ואפשר דמספק"ל לדינא ואהניא לן במחול לך וכדברי הרב"ח ז"ל ואע"ג דלגבי שבועה פסק דאם נשבע א"י לחזור בו אפילו בלא גמ"ד ושלא כדעת הרמ"ה ז"ל שאני שבועה דאין אחריה כלום אבל העדאת עדים אכתי מחסרא מתן ומשא של הב"ד וכדכתיב' לעיל אמנם מורם בסי' כ"ב עמ"ש מרן בש"ע שם מי שקבל עליו לדין קרוב או פסול אם נגמר הדין אפילו באתן לך אינו יכול לחזור בו וע"ז כתב מור"ם ז"ל ולענין עדות משנתקבלה העדות אינו יכול לחזור בו ע"ש אלמא דס"ל למור"ם ז"ל דאפי' באתן לך העדאת העדים חשיב גמ"ד אפילו באתן לך ומוציאין מידו ושלא כדעת הרב"ח ז"ל וכן תפס במושלם הרשב"ץ האחרון בחוט המשולש ח"א סי' ט"ו ענף ב' ע"ש והרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תש"ג. ואני עני עדיין במקומי אני עומד ואומר עם קנ"י מאחר עלות המראה הגדול הזה הרמ"ה והרב המאירי ז"ל נצרפין לבית מדרשו של שם גדול רבינו מוהר"י אבן מיגאס וראב"ן אין להוציא הממון מיד המוחזק במחול לך או אתן לך כמ"ש הרב"ח אחר שמרן ז"ל בש"ע לא העלה סברת הרשב"א ז"ל על השלחן הטהור ואיכא למימר דאי שמיע להריב"ש והרדב"ז ומור"ם והרשב"ץ האחרון דברי הרמ"ה וה' המאירי וראב"ן שדעתם נוטה לדברי מוהריב"ם ז"ל הוו הדרי בהו ועוד בה כי לפי הנשמע שהב"ד גופייהו אשתמוטי קא משתמיט מנייהו הלכה זו ונתעלמה מהם שאם כבר נתקבלה העדות א"י לחזור בו עד שיתוועדו עם א' מהב"ד שלא נמנה עמהם באותו דין והגיד להם דבר המשפט כתוב לאמר אם כנים הדברים איכא למימר מי איכא מידי דב"ד לא ידעי והאי גברא ידע דילמא העולה על רוחו הוא שאם יעיד כדבריו אהני ליה לפוטרו משבועה ואי לא אהדורי הדרנא בי מקבלתי שקבלתי עדות עד א' וכי יהבינן ליה כל דיליה ואמרינן שכבר קבל עליו ואנן בדידן גרירי בתר מור"ם ז"ל היכא דלא פליג אמרן ז"ל בש"ע זו הלכה העלה אפילו באתן לך משנתקבלה העדות א"י לחזור בו הא מיהא בנ"ד איכא ריעותא אחרינא דקא טעין נהי דקבלת עד אחד היינו כשיעיד בפניו ויברר דבריו אבל שלא בפניו לא ועוד דלאו דינא גמיר שאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ולדעת מרן בש"ע דאפילו בדיעבד וקבלו אין דנין עפ"י אותה הקבלה ואנן בדידן בתר מרן ז"ל גרירן ובהא ודאי שהדין עמו ואע"פ שקנו מידו יכול לחזור בו וכמ"ש ה' מוהר"י אדרבי ז"ל סי' קצ"ג והביאו הכנ"הג שם בסי' כ"ב בהג"הט אות ו' ואע"פ שמחויב שבועת היסת שלא ידע בנ"ד נראה פשוט שלא ידע וכה הראני ידי"ן ה' מוהרי"ט נר"ו מ"ש הרמ"ה בחי' לסנהדרין שם ודבריו ז"ל מטין לומר כיון דאעיקרא אסמכתא היא דהוא סבור דמי יימר דיעיד לא נפיק מדי דאסמכתא עד דחזי לסהדא באפיה ע"ש ועיין בטוש"ע סי' א"ך ובמור"ם ז"ל שם וכ"ש דמעיקר הדין שהב"ד