משכנות הרועים נא

אע"פ שאינם אחי' נפל לאמצע וס"ל כיון דמחמת האחי' או מחמת השות' אע"ג דאינם שות' לכל דבר וכדעת הרמ"ה ז"ל דס"ל דהא דקתני השות' לאשמו' דאם חלקו .. אפי' אם מחמת האחי' לעצמו כדבר האמור

גם אשו"ר להר"מ במז"ל בספ"ח מה' שות' שכת' . וז"ל א' מן האחים או מן השות' שנפל לאומ' המלך הריוח לאמצע עכ"ל נראה דרבי' סמיך אמ"ש בסמוך האחים וכו' שלא חלקו ירושת מורישן אלא כולן משתמשי' בו ביחד הרי הן כשות' לכל דבר עכ"ל ש"מ דס"ל כל שלא חלקו יש להם דין שות' לכל דבר וכיון שהן כשות' לכל דבר ועלה קאמר האחי' או מן השות' ר"ל שהם שות' לכל דבר ולפ"ז אין לחלק בין מחמת אחים או מחמת עצמו דבכולהו הריוח לאמצע ואעפ' שפשט הלשון שכת' הרי הן כשותפין לכל דבר אין זה פשוטו להיות שות' לכל דבר ר"ל בכל רווחים ובלשו' הראב"ד ור"י ז"ל הניתנים למעלה מ"מ ליישב דברי רבינו יש לפרשו בכך וכדאוקמוה הראב"ד ורבי' יונה למתני' אלא דאינהו ז"ל מוקמו לה הכי מדקתני האחים השותפים דר"ל האחים שהם שותפים שנשתתפו בכל דבר אמנם רבי' ז"ל מפ' דהאחים דקתני מתני' בכה"ג שהם השות' לכל דבר והשות' מלתא באנפי נפשה ור"ל כשות' לכל דבר וברייתא דמפליג בין מחמת האחים למחמת עצמו מיירי באחין שחלקו וע"ז השיגו הראב"ד ז"ל על מה שקצר ולא ביאר דמיירי קודם שחלקו ובפ"ט מה' נחלות דין ז' שכתב א' מן האחים שמינהו המלך גבאי וכו' אם מחמת אביהן מינהו וכו' לכל האחים ואם מחמת עצמו מינהו הרי זה לעצמו עכ"ל צ"ל לפ"ז דמיירי בשכבר חלקו והיינו דינא. דברייתא והוכרח רבי' לפ' כן משום דק"ל תנא דמתני' אמאי סתמא סתים נפל לאמצע וברייתא מפליג בכך אהא מתרץ דמתני' דקא מתני בהדר והשות' עכ"ל דאחים נמי דקתני בשלא חלקו דאכתי בשות' לכל דבר ותרי מיני שות' הא' באה מאליה במות אביהם נעשו שות' מאליהם עד שיחלוקו והב הנעשית ע"י איש אל רעהו כנלע"ד לדחוק ולפרש כדברי רבי' ז"ל וה"ה שם בה' נחלות כתב ע"ד רבי' מ"ש ובריי' עכ"ל דעתו ז"ל כפשט דברי רבי' דמש' וברייתא בחדא גוונא נינהו ולפ"ד מ"ש בהל' שות' א' מן האחים וכו' הריוח לאמצע ר"ל דמיירי שנפל מחמת אביהם וכמ"ש בה' נחלות ושע"ז כתב הראב"ד ז"ל קצר מאד ולדעת ה"ה ז"ל צ"ל דסמך עמ"ש בה' נחלות ובודאי שהוא דוחק גדול וע"ז כת' הכ"מ ז"ל שם שאיני יודע למה השמיטה רבי' ר"ל שם בה' שות' ולסמוך על מה שיכתוב אח"ך בה' נחלו' והרל"ם ז"ל כת' שסמך עמ"ש בה' נחלות ע"ש וזה מדוקדק בדברי הרמב"ן ז"ל שהביא מרן בב"י וזהו ששנו לאומ' המלך וכו' כלומ' דוקא לאומ' המלך וכו' עכ"ל שבא לשלול פי' הראב"ד ורבינו יונה ז"ל וזולתם דלא כמו שפי' הרי' הלוי ז"ל

והטור בסי' קע"ז כת' האחים השות' או שאר שות' נר' דגריס כגי' אביו הרא"ש ז"ל האחים והשות' דר"ל אחים שעדין לא חלקו ועומדים בשות' או שאר שתו' ולא הבינותי דהא מסיים בה אם דרך המלך ליקח מכל בית וכו' וזה לא שייך בשאר שות' ואם יש מנהג ג"כ שהמלך נוטל א' מכל חברת שות' א"כ כך הי"ל לבאר ליטול א' מכל בית או מכל חברת שות' ולא להעלימה וכת' עוד הטו' וכת' הר"י הלוי דוקא לאומ' המלך אבל לאומ' אחרת אע"פ שמינהו מחמת אחיו לעצמו ולא ידעתי למה תלה דבר זה בהר"י הלוי והוא תלמוד ערוך בידינו אשר הונף ואשר הורם ראשית מאמר והתימא ממרן הקדוש. ז"ל שלא העיר בזה איברא לפי מה שנתברר מדברי הראב"ד ורבינו יונה דסבירא להו דהא דתניא לאומנות המלך לרבותא תניא דלא תימא אומנות המלך מלתא דלא שכיחא הוא ולא אסיק אדעתייהו דליהוי בכלל השות' כמו שנתבאר לעיל אהא מייתי מפי' הר"י הלוי דלא נחית תנא אלא לאפוקי שאר אומנות ושלא כדעת הראב"ד ורבינו יונה דשאר אומנות פשי' דהוי בכלל אלא דאשמו' תנא דאפילו אומ' המלך והרב"ח נדחק בזה יען כי בימיו ז"ל לא נראו מראות אלהים ספרן של צדיקים ומור"ם ז"ל שכתב וי"א דוקא לאומ' המלך וכו' אפשר דסמך אהימנו' דרבי' הטו' או אפשר שנמצא אתו שיט' הראב"ד ורבינו יונה ז"ל ומה מאד תמהתי על הסמ"ע ז"ל שלא נתעורר בזה ולא בפו"ד ומרן בב"י ג"כ אפשר שנגלו אליו ספרן של צדיקים הללו ומרן בש"ע שם העתיק לשון הרמב"ם וטעמו וכתב הסמ"ע אבל הרמב"ן כתב טעם אחר מפני שאנו רואים שהאחים כ"ז שלא חלקו תפיסת הבית כאלו הן א' וכאלו היה אביהם קיים וכו' וכתבתי בפר"י וכו' בשאר שותפי שנשתתפו בפי' שיהיו כל הרווחים ומעשה ידיהם לאמצע וכו' אבל לטעם הרמב"ם וכו' עכ"ל ולפ"ד לדעת הרמב"ן ז"ל גם במציאה שמצא א' מן האחים היא לאמצע אבל לדעת הרמב"ם ז"ל היא לעצמו וכמ"ש הרמב"ם ו"ל שם בה' נחלות דין ז' וז"ל אחד מן האחים וכו' עכ"ל דעת עליון דאפי' בשותפים שאינם חלוקים בעסקן המוצא מציאה זכה בה לעצמו ולפ"ד הרמב"ן זכו בה כל האחים כאלו מצא אותה האב בחייו ולפמ"ש במער' אות ש' בדיני שות' דהאי מלתא תליא באשלי רברבי דלדעת הרמב"ם אפילו קנו מידם לא מהני דאין אדם מקנה דבר שלב"ל אבל לדעת הראב"ד ז"ל מהני כמ"ש בר"ס קע"ז וכמו שהארכתי שם ולעיל בס"ד ולפ"ד הסמ"ע בדברי הרמב"ן ז"ל דבשות' מצו להקנות דבר שלב"ל כדעת הראב"ד אמנם לפי פשוטן של דברים דהרמב"ן דשלל תי' והשות' אלא השות' גרסי' דס"ל דדין זה לא שייך אלא באחים שהם שות' בנכסי אביהם דאנו רואים כאלו אביהם היה קיים אבל בשאר שות' לא איכא למימר דבמציאה נמי יסבור ולומר ידע דעת עליון הרמב"ם דאין אדם מקנה דבר שלב"ל ומציאה הוי דבר שלב"ל ואינם יכולים להקנות זה לזה ודע שנלע"ד רשב"ם והר"י הלוי ז"ל פלגו בהדייהו דלרשב"ם אפי' באומ' אחרת דוקא בנפל בעצמו אבל אם מחמת האחים ה"נ לאמצע ממ"ש אבל באומנות אחרת שנפל בה מעצמו עכ"ל אבל דעת הר"י הלוי שהביא הטו' ס"ל שאפי' מינהו מחמת אחיו לעצמו ע"ש וכן מצאתי דבריו מפורשים בשיירי המקו' אשר בסוף חי' הרמ"ה ז"ל וז"ל והרא"ם כתב וז"ל ודוקא לאומנות המלך אבל שלא לאומנות המלך כיון שאין האחים מתעסקים עמו באותה האומנות אלא. הוא לבדו המתעסק בה אע"ג דמינהו מחמת אחים. לעצמו וכ"ש אם מינהו מחמת עצמו עכ"ל ולפ"ז ק' על הטו' דלא חש להביא ס' רשב"ם כלל ואם דעתו נטתה לדעת הר"י הלוי הי"ל להביא ב' הדעות ולהכריע כס' אשר ישרה בעיניו כמנהגו הטוב ונר' דס"ל להטו' דגם רשב"ם מודה לס' הר"י הלוי דכיון דטעמא דאומנות המלך לקנות א' מכל בית מ"ה נפל לאמצע אבל שאר אומנות דלא רמיא ע"כ בית מהיכא תיתי שהוא יתעסק ואחיו