משכנות הרועים נ

הירוש' אחר שהביא התוס' דאי מכח בעה"ב נוט' מכח בעה"ב ופי' הרב ז"ל בין מכח בעה"ב בין מכח האחים נוט' הריוח האחים והיינו באחים השות' לכל דבר כדכתי' ועלה קאמר בירוש' כהדא דר"ן ב"ש איתפס לכולי וכו' והתם עכ"ל באינם שות' לכל דבר דאי הוו שותפים לכל דבר בין אית ליה נכסי בין לית ליה וכדמסיים בה הרב ז"ל והיינו דקתני מחמת אחים להאחים והך ברייתא אוקמה הרב ז"ל באינם שות' לכל דבר ונראה דהרב ז"ל לא גריס כהדא אלא עובדא באנפי נפשה:

ע"ב רב"א ז"ל במקו' שם משם מוהר"י א"ן מיגאס ז"ל וז"ל ודוקא לאומנות המלך אבל שלא לאומנות המלך כיון שאין האחים מתעסקים עמו באותו אומנות וכו' אע"ג דמנוהו מחמת אחים לעצמו וכ"ש אם מנוהו בשביל עצמו עכ"ל ולא ידעתי מה בא ללמדנו ומה הוסיף על השמו' ומ"ש אומנות המלך משאר אומניות דאי באומנות המלך מתעסק לבדו אמאי אחיו חולקים עמו ואי משום מחמת האחים א"ה בשאר אומניות נמי ומשם רבי' יאונתן ז"ל כתב שם מפני שאומנות המלך הרוחה גדולה בלי טורח שהוא נעשה גבאי לגבות מנת המלך ומתעסק באותו ממון שיגבה מן הא' עד שיגבה מן האחרות עכ"ל אבל רבינו א"ן מיגאס לא חדש בה דבר בענין אומנות המלך ואדרבה לפי הטעם שנתן בשאר אומנים תק"ל מ"ש אומנות המלך וכדכתי' בעניותי

ע"ב הר' רבינו יונה ז"ל בעליות שם ע"ב מתני' דקתני נפל לאמצע בנפל מחמת אחים דאי מחמת עצמו אמאי לאמצע א"כ אמאי לא ק"ל לתלמוד' פשי' כדק"ל בברייתא ואפש' לענ"ד משום דבברייתא קתני להדיא אי לאחים לאחים אבל אי הוה מק' אמתני' הוה צריך לפרושי דע"כ בנפל מחמת האחים שצריך טרחא ועוד הק' הרב ז"ל דמ"ש מתני' דקתני האחים השות' וברייתא לא קתני אלא א' מן האחי' ותי' דמתני' באחים שהיו שות' בכל מה שירויחו בכל עניינם ואצ"ל דודאי הריוח לאמצע אלא כי איצטריך לאשמו' כגון שנפל לאומנות המלך שאין זה ביד האדם אלא כפי מה שיעלה רוח המושל וסד"א במלתא דלא שכיחא שאין בידו לא אסיק אדעתיה קמ"ל דאפ"ה נפל לאמצע והיינו דתני עלה לאומנות המלך ומתני' כגון שנפל לאומ' מחמת עצמו והא דתניא אם מחמת האחים לאחים מיירי באחים שלא נשתתפו בכל ריוח דהא ברייתא לא קתני השות' ואפ"ה כיון שהדבר ידוע שמנהו המלכו' שכך דרכו למנות מכל בית ובית בשביל כל האחי' והגיע זמן בית זה למנות א' מהן אע"ג דהוא חריף טפי לא אמרי' חורפיה גרם ליה וחולקים עכ"ל נראה מדבריו ז"ל דאומ' המלך דמיירי בה תנא דמתני' אינו מחוק. המלכות למנות מכל בית ובית והגיע זמן בית זה ובכה"ג לא איצטריך לאשמועינן דודאי אסיק אדעתייהו וכיון שהם שות' בכל דבר והאי לאמצע והיינו דתני עלה לאומ' המלך דלהכי איצטריך לאשמועינן דאע"ג דנפל מחמת עצמו לאמצע וברייתא אע"ג דמיירי בשאינם שות' בכל דבר כיון שחק וזמן קבוע לכל בית ובית וזה הבית הגיע זמנו מ"ה נפל לאמצע

וחזיתיה להרמ"ה ז"ל בחי' לשם סי' ה' שכתב האחים השותפים וכו' האי אומ' אוקי' באומנות המלך והוא שנפל מחמת אביהם שהיה קרוב למלכות וגמלו חסד בעבורו לבניו ואצ"ל בזמן שנפל מחמת האחים אבל אם לא נפל אלא מחמת עצמו שהיה ראוי לכך יותר מהאחרים או שהליץ אדם בעדו שלא מחמת אביו ושלא מחמת אחיו ה"ז לעצמו וכו' ודוקא שלא חלקו אבל חלקו אפי' מחמת אביהם לעצמו דייקא נמי דקתני האחים השות' וכו' עכ"ל אלא שעדין הלב מהסס לפום מאי דטעמא טעים רבי' דהכל לאמצע משום דרוצה לגמול חסד עם בניו וכו' א"כ בשותפים דליכא למיתלי בה"ט אמאי הכל לאמצע ואם נפשך לומר שהתנו כן שכל מה שירויח יהיה לאמצע היכי מהני האי תנאה אפי' בדקנו מיניה כיון דהוי דבר שלב"ל כמ"ש רבי' ז"ל בפ"ה מה' שותפין ופסקו הטוש"ע בר"ס קע"ו האומנים שנשתתפו במלאכתם דאפי' בקנין אינו מועיל דאין הקנין מועיל להקנות זה לזה דבר שלב"ל ואחים שאני דאיכא טעמא רבא שהמלך רוצה לגמול חסד עם בניו והו"ל כירושה הבאה מחמת אביהם אבל בשות' דליכא האי טעמא במה יזכה לדעת רבינו ז"ל והסמ"ע ז"ל בר"ס קע"ז תלה דין זה דשות' בפלוגתא דהרמב"ם והרמב"ן ז"ל דלהרמב"ן בשות' שהתנו בכל הרוחים נפל לאמצע כמו האחים אבל לדעת הרמב"ם ז"ל דתלי טעמא משום שהמלך רוצה לגמול חסד עם הבנים בשביל אביהם איכא למימר הכי בשות' ע"ש ולא זכר ש'ר האלף דברי רבינו הניתנים למעלה מראש מקדמי אר'ש וכבר הושג מההי"ט ז"ל ותי' כדעת רבי' דגם בשות' משכחת לה כגון שהיו ידועי' לו ורצה לגמול חסד עמהם ע"ש ולפ"ד ז"ל מיתרצא שפיר חקירתנו נהי דע"י קנין אינו מועיל דהוי דבר שלב"ל הא מיהא מודה שאם המלך מינה א' מהשותפין באיזה מינוי והרויח שאם מחמת השות' מינהו כמדובר נפל הריוח לאמצע ולקמן יתבאר בס"ד וד' הרמ"ה ז"ל שאינם שותפין בכל דבר רק בתפיסת הבית מ"ה דוקא אם מחמת אביהם ודקתני השות' לאשמועי' דאם חלקו אפי' אם מחמת אביהם לעצמו ומ"ש והאי אומ' אוקי' באומנות המלך לפי שהוא ז"ל גורס מאי אומ' תנא אומ' המלך כמ"ש בסי' ר"ן וכתב עוד ז"ל שם ודוקא לאומ' המלך וכיוצא בה אבל לשאר אומניות כיון דלא מיעסקי אחים בהדיה אפי' נפל מחמת האחים לעצמו ואמטו להכי אוקי' מתני' באומ' המלך וכו' דאומ' דלית בה טרחא היא ומאי דיהבי ליה בתורת נדיבות יהבי ליה וכיון דמחמת אחים נפל כמאן דיהיב להו לכולהו דמי וכו' עכ"ל ולפי שיטה זו לא תק' קושית רבי' יונה דמתני' בנפל מחמת אביהם ולא מחמת האחי' וקמ"ל דיורשים האחי' נמי מכחו וכמאן דיהיב לכולהו אבל מחמת האחי' פשי' ולא איצטריך תנא לאשמועינן והיינו דק"ל לברייתא דקתני אם מחמת האחים לאחים וכו' והרב כת' ואצ"ל אם נפל מחמת האחים והיינו דק"ל לתלמודא כיון דאצ"ל גם מה שהק' אמאי במתני' תני השות' ולא בברייתא הא נמי מיתרצא שפיר דתנא נחית לאשמועינן מילתא אחריתי דאם חלקו אפי' מחמת אביהם לעצמו וברייתא לא איצט' לאשמו' א"נ ס"ל להרב ז"ל דאם מחמת האחי' אפי' חלקו לאמצע ומדברי רבי' יונה ז"ל משמע דס"ל שאם חלקו אפי' נפל מחמת האב והאחים לעצמו דוק ותשכח

והרי"ף ז"ל העתיק המש' ומאי דתני עלה לאומ' המלך והעתיק ג"כ הברייתא בצורתה ולא ידעתי אמאי השמיט מאי דאיתמ' עלה דאפילו חריף טפי לא אמרי' חורפיה גרם ליה גם הרא"ש ז"ל הלך לדרכו דרך הקדש אלא שהביא הגי' במ"ש האחים והשות' דמשמע דס"ל אחים אעפ"י שאינם שות' ושות'