משכנות הרועים תקח

באתן לך ס"ל לרבנן דאינו יכול לחזור בו לאחר גמ"ד וקי"ל כחכמים כמ"ש הרי"ף ז"ל והרמב"ם והרא"ש והטור ומרן בש"ע סי' נ"ב ע"ש

וראיתי להרשב"א ז"ל בראשונות סי' תקס"ח שאול נשאל במקבל עדות עדים הנוגעים בדבר ולאחר שהעידו חזר בו מקבלתו אם שומעים לו או לא והשיב דאינו יכול לחזור בו דכי היכי דקבלת קרוב או פסול לאחר גמ"ד אינו יכול לחזור בו ה"נ העדאת עדים חשיבא כגמ"ד וכדאמרינן בשבועות דף ל' דעדות בגמ"ד הויא ע"ש והרואה יראה דהתם לאו להאי מלתא אתמר אלא לענין דבעלי דינים בשעת גמר דין בעי' שיהיו בעמידה כעדים דהוי גמ"ד דידהו דמאי אית להו תו למעבד אבל לגבי העדאת הקרובים ופסו' אכתי מחוסר מעשה ב"ד שידקדקו בדבריהם ועדותם וכדאמרינן התם בפ' ז"ב דף ל' ע"א ר' נחמיה אומר נקיי הדעת שבירושלים כך היו נוהגים וכו' ומקבלים עדות ומוציאין את כל אדם לחוץ ונושאין ונותנים בדבר והגדול שבהם אומר איש פ' אתה זכאי וכו' ע"ש אלמא דלאחר קבלת העדות אכתי הוא מחוסר מעשה הב"ד לישא וליתן בדבר וכמו שמבואר בטוש"ע סי' ח"י ע"ש הא מיהא גברא רבא אמר מלתא מי יבא אחרי המלך המשפט

וכתב עוד וז"ל והו"ל כאותה שאמרו בפרק י"ן דקכ"ט עבדי גנבת וכו' רצונך השבע וטול ונשבע אינו יכול לחזור ע"ש ומה גמ"ד יש שם ומי ישב בדין אלא ודאי כיון שאין אחר מעשים אלו כלום שהעידו העדות תו לא מצי מהדרי בע"א דכיון דהגידו שוב אינם חוזרים ומגידים וכו' עכ"ל גם בזה נלע"ד דיש להשיב דבשלמא גבי שבועה איכא למימר מאי אית ליה למעבד אבל בקבלת העדות אכתי יש בה לישא וליתן בעדותן וכדכתי' הא מיהא זו היא דעת הרשב"א אבל ה' המאירי ז"ל בחידושיו לסנהדרין שם והביאו ה' כנ"הג שם במה"ב סי' כ"ב בהג"הט אות ב' כתב דהעדאת עדים גרידא לא הויא גמ"ד אלא עד שיאמרו הב"ד פ' אתה זכאי ר"ל שגמרו הדין ע"פ אותה עדות ע"ש גם אשו"ר להרמ"ה בחי' בפי"ן שם סי' קט"ו וז"ל ובעינן נמי שיאמרו לו ב"ד צא תן לו וכו' תדע דהא דומיא דנאמן עלי אבא קתני מה התם לא הוי גמ"ד אלא דאתו אבי ואביך ומסהדי ואמ"ל ב"ד חייב אתה ליתן לו ה"נ דלא הוי גמ"ד עד דאמרי ב"ד לנתבע חייב אתה ליתן לו וכו' עכ"ל אלמא פשיטא ליה להרמ"ה ז"ל דהעדאת עדים גרידא לא חשיבא גמר דין ומסייע למלתיה שם מהך דר"ן אשר הובאת לך ומינה יליף לנשבע ע"ש א"כ מצינו חבר טוב לה' המאירי ז"ל וכן בקדש חזיתי לה' מוהר"י אבן מיגאס ז"ל בהא דאמרי' ונשבע אינו יכול לחזור בו דס"ל דאפילו נשבע לא הוי גמ"ד עד שיאמרו לו ב"ד שלם שכבר נשבע כמ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו לשם ומינה להעדאת עדים דהא תלמודא מדמה הך דנשבע להך דנאמן עלי אבא וכו' ע"ש אלא שהרמב"ן ז"ל שם חלוק עליו בזה ע"ש גם במקו' לשם הביא דברי רבי' הר"י אבן מיגאס ז"ל בלשון הרמ"ה ז"ל בשם א"ל וכתב עלה והאי סברא בתרא טפי עדיף דאית' מס' קמא עכ"ל ומסיים בה במקובצת שהרמב"ן ז"ל דחה סברא זו ושכ"ד הרשב"א ז"ל ע"ש נמצאת אומר שדעת הר"י אבן מיגאס והרמ"ה והמאירי ז"ל במותב תלתא כחדא שריין סברי מרנן דהעדאת העדים גרידא לא חשיבא גמ"ד אלא עד דאמ"ל הב"ד זיל שלם שכבר העיד ועלה על דעתי קל"ה כמות שהיא לומר דהרשב"א ז"ל גופיה ע"כ לא הקל אלא במקבל העדאת עדים הנוגעים בדבר דאיכא למימר דלא מפסלי אלא מדרבנן וכמו שצדד הרב מוהריב"ל ח"ב סי' ז' ועיין לרבי"ן חסידא הרב ארעא דרבנן ז"ל סי' תל"א ע"ש אבל במקבל עד א' דמדאורייתא. אינו קם לטענת ממון אלא לענין שבועה בלבד איכא למימר דיודה הרשב"א ז"ל דמצי הדר ביה עד דאמ"ל ב"ד זיל שלם שכבר העד העיד דאפושי פלוגתא ביני רבוותא לא מפשינן והא ודאי ליתא דהוא ז"ל תלי זייניה מהך דשבועות דעדות כגמ"ד הוי ותו מסתמיך ואזיל אהך דפ' יש נוחלין דנשבע ואינו יכול לחזור בו וטעמא טעים דתו לא מצו למהדר בהו דכיון שהגידו שוב אינן וכו' והיינו גמ"ד דידהו דאין אחר מעשיהם כלום וזה פשוט. והמרדכי שם אייתי בידיה תוס' דקתני נאמן עלי אבא וכו' יכול לחזור בו עד שישמע מפי הדיינים דר"מ וחכ"א אינו יכול משהועד העדות ע"כ ונראה דהתוס' הלזו לגבי עדות מתנייא ולפי פשוטן של דברים ר"מ וחכמים פליגי בפלוגתא דהני רבוותא דר"מ סבר אע"פ שהעידו עדות כל עוד שלא שמעו. מפי הדיינים גזר דין שגזרו עפ"י אותה עדות יכול לחזור בו וחכ"א כיון שהעידו עדות היינו גמ"ד דידהו כיון דתו לא מצו מהדרי בע"א דאי מיירי תנא בקבלת אבא לדון ובהא פליגי סבר דר"מ דעד שלא שמעו מפי הדיינים דהיינו שגמרו דינם יכול לחזור בו אבל מששמעו אינו יכול לחזור בו וחכמים ס"ל משהעידו העדים בפני ב"ד אע"פ שלא גמרו את הדין א' לחזור בו א"כ ק' לר"י דאמר התם לאחר גמ"ד מחלוקת דלר"מ אפילו לאחר גמ"ד יכול לחזור בו ואמר רבא לפני גמ"ד כ"ע לא פליגי דיכול לחזור בו כדאיתא התם דל"ד אלא ע"כ דתנא בדקבל עליו אבא לעדות משתעי והתימא מהר"י אבן מיגאס ז"ל וסיעת מרחמוהי שלא נרגשו מהתוס' הלזו גם תגדל התימה על הרשב"א ז"ל דלא סייע למלתיה מהתוס' הלזו והרחיק את עדיו אלא דלפי מאי דאוקי' לה בהעדאת עדים צ"ל דהא דקתני נאמנים עלי ג' רועי בקר כדי נסבא חדא דלגבי עדות ג' מאי עבידתייהו אלא דאשגירת לישנא דמתני' דמיירי בענין קבלה לדון וסרכיה דתנא דמתניתין נקיט ואזיל. שוב חפשתי ומצאתי תוספתא זו בפ"ה וכך היא שנויה נאמן עלי אבא וכו' יכול לחזור בו עד שישמעו מפי הדיין דר"מ וחכ"א אינו יכול לחזור בו ע"כ ולא תני בה משהועד עליו ובקבל עליו לדון ולא בקבל עליו להעיד הקרובים והפסולים אלא דאכתי לא אפרוק דתני תנא דר"מ דלאחר שישמעו מפי הדיין א"י לחזור בו ובגמרא התם מיירי דר"ל ור"י בהא פליגי בדר"מ וחכמים ואמאי תלמודא לא מייתי האי תוספתא לאותביה לחד ולסייועי לחד וצ"ע כעת והמרדכי כתב ע"ז וכן פסק הר"ם דלאחר שהעידו העדים הוי כגמ"ד ואם קבל עליו קרוב או פסול או הנוגעים בעדות אינו יכול לפוסלם לאחר שהעידו בב"ד עכ"ל ותשו' זו היא הובאה בתשו' הרשב"א ז"ל כמו שמבואר שם וכן מצאתי להרדב"ז ז"ל בתשו' החדשות סי' תש"ג שכתב על תשו' הרשב"א ז"ל הלזו שהיא מתשו' מהר"ם ז"ל שבאו בכלל תשובות הרשב"א ז"ל ע"ש וכבר כתבתי דממקומו מוכרח ונראה דהוא ז"ל מוקי לה להתוספתא דמיירי בהעדאת העדים וכדכתי' בעניו'

וכתב עוד המרדכי ונשאל לר"מ ע"ע ראובן שתבע לשמעון הלויתיך מנה ושמעון משיב פרעתיך