משכנות הרועים תקז

הרב כנ"הג סי' ל"ד בהג"הט אות ח"י בשם רמ"א סי' י"ב ועיין להרב דברי אמת בקונטריס דל"ה ע"א ואני עני מה אענה ומה אומר דרוב בני אדם נכשלין ומזכירין ש"ש לבטלה אפילו במקום שאינו נקי עלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה והרב עט"ר הרב המו' בעל חק נתן זיע"א הוא היה אומר כיון דכלהו מידע ידעי. הו"ל כקבלו עליהם אפילו עד פסול שנתבאר ברי"ס צ"ב צ"ב דמהני קבלה בהו ומה יושיענו זה בהעדאת קידושין וחזרה וקבלה קידושין מאחר בהעדאת עדים א כשרים ממש

(יד) עדות קי"ל קוברי המת ביו"ט א' כשרים לעדות מפני שהם סוברים דמצוה קעבדי ודוקא. כשאינו יודע שאסור אבל ביודע וראה שכל הנקבר ביו"ט מתעסקים בו עממין מזיד הוא ופסול ולא מבעיא דאין טוענין אלא אפי' אי טעין לא מהימן דמעשים בכל יום הוא שוב מצאתי להרב כנ"הג ז"ל שם אות יו"ד שהביא משם ה' משאת בנימן ז"ל דדוקא בדטען איהו אבל אנן לא טענינן ליה ע"ש כמ"ש בטוש"ע סי' ל"ד ס"ד ע"ש וביום א' של חג נלב"ע א' מהב"ד וחל"ש ונתעסקו בו עממין בקבורתו ויהי איש א' מהחברה איש זרוע ובעל נפש וירא כי לא יכול הגוי לחצוב קבר כראוי והקהל בדוחק בחמה מפני החמה וירק את חניכיו וגם יקב חצב וכשמעי זאת הוכחתיו בשבט ויען ויאמר שהוקשה בעיניו להיות הקהל בצער בחום היום ואף גם זאת בהיות קבר א' מהב"ד עקום ומעוקם ולש"ש נתכוון ומאחר שקבל עליו את הדין לכפרה חזר לכשרות להעיד

(טו) עדות. אי סהדי אכולה מלתא קמסהדי או לא עיין בהרב"י סי' מ"ט מחו' ט' ועיין בהכנ"הג שם בהגהב"י אות י"ב וי"ג וי"ד וט"ו ובמה"ב אות ד' וה' ובתשו' הרב בספר בעי חיי סי' קל"ד דף קנ"ב וסי' ס"ד וח"ב סי' צ"ו דף צ"ח ע"ש ובהש"ך שם סקט"ו ובה' פרח מטה אהרן ז"ל ח"ב סי' ע"ז ובה' גינת ורדים ז"ל כלל ד' סי' י"ד וה' מטה יוסף ז"ל ח"מ ח"ב סי' א' והרב עדות ביהוסף ז"ל ח"ב סימן ל"ג דף ק"ד וסי' ד"ן דקי"ב והרב סם חיי סי' ח' והרב תורת חסד ז"ל סי' צ' וה' דבר משה ז"ל חא"הע סי' מ"ד וה' שאגת אריה ז"ל סי' כ"ח וה' משאת משה חא"הע סי' כ"ו דקע"ט ועוד זכורני שהרב אש דת ז"ל עמד בזה ואיננו פה עמנו היום

(טז) עדות קי"ל כל זמן שמביא עדים או ראיה סותר את הדין כמ"ש בטוש"ע סי' ך' ועיין בתשו' הגאונים בספר הפרדס הנדפס מחדש דף כ"ז ע"א בשאלה המתחלת ודשאלתון וכו'

(י"ז) עדות קי"ל כל מי שיודע לחבירו עדות ויש לחבירו תועלת בעדותו חייב להעיד אם יתבענו להעיד לו בב"ד כמ"ש בש"ע סימן כ"ח ע"ש נרא' דבעדו' קטטות ומריבות וביושין וחירופין דאין כאן תועלת ממון ודאי דאינו חייב להעיד לו אף אם יתבענו בב"ד אחד חכם וא' רש ואיש תככים מדלית איסר ועמדו שני האנשים המתנדבים בעם והפרישו מממונם נדבה ומשכנו קרקעות להיות קרנם תרום בכבוד והת"ח אוכל מפירותיהם לכל ביתו להיות פנוי ושפוי בדעתו ללמוד תורה וכך היה מונה שנה אחר שנה אחר זמן אנשי בליעל יצאו ויעבירו קול במחנה העברים שהחכם שכיב אדינרי ושחייבים לו הזולת. בעבור זה ויהי כשמוע האנשים האלה שלמים הם אמרו בלבם לסלק יד החכם מן אכילת הפירות של הקרקעות ובא החכם לפני הב"ד לתבוע משכניו הקרובים אליו ויודעים כל מסתוריו אם חייבים לו שום בני אדם ואם יש לו ממון והשכנים לא רצו להעיד אם ישנן בכלל אם לא יגיד כיון דליכא חיוב ממון אלא מניעת הריוח אי חשיבא ממון או לא זכורני שה' חות יאיר ז"ל סי' ר"ס עלה ונסתפק בזה וכעת אינינו פה עמדי ועיין מה שרמזתי לעיל במערכת אות מ' בדין מניעת הריוח אי חשיבא ממון ע"ש. וצ"ע במי שיודע עדות על ראובן שביזה ת"ח וראובן ממאן להעיד ולפום דינא דנ"מ חייב ליטרא דדהבא אי חשיבא ממון או לא כיון דאינו מפסידו משלו ומלשון הטוש"ע שכתב ויש לו תועלת משמע דאפילו בכ"הג חייב להעיד

(חי) עדות. מרן בב"י סי' כ"ח הביא משם תשובת הרא"ש ז"ל במי שטוען שיחרימו הב"ד על כל מי שיודע שיש פיסול בראובן שיבא ויעיד לפוסלו מן השבועה אין שומעין לו חלילה לא תהיה כזאת בישראל לבייש בן ברית ברבים וגם התובע כן ראוי לנזיפה והטור סי' צ"ב העתיק תשו' זו וכתב שם מרן דהרשב"א ז"ל שהביא הוא חולק ע"ז ובש"ע שם ס"י הביא תשובת הרא"ש ז"ל הלזו ומסיים בה אבל אם אומר בודאי שיש לו עדים שעבר על השבועה הרשות בידו ע"ש וכתב הסמ"ע ז"ל דס"ל דלא פליגי הרשב"א והרא"ש ז"ל דהרשב"א ז"ל מיירי באומר שיש לו עדים ע"ש ואפריין נמטייה שכן כתב מרן עצמו בס' בד"ה ולפי זה אין מקום למ"ש הט"ז ז"ל שם ועיין להרב"ח ז"ל שם והש"ך ז"ל סק"ז וה' כנ"הג ז"ל בהגהב"י אות ו' ועיין להמש"ל ז"ל בפ"ב מה' טוען דין א' מ"ש בזה ובהרב משפטים ישרים סי' מ"ו והרב בני אהרן ז"ל סי' נ"א וכעת נדפסו תשו' הרשב"א ח"ג והיא ל"ו נדפס"ה שם סי' וע"ע מה שכתב הרב המגיה לשם. והרב אורים ותומים ז"ל יצא לחלק דהרא"ש ז"ל מיירי במבקש מהב"ד להטיל חרם והרשב"א ז"ל מיירי בבע"ד עצמו שמחרים דודאי דרשאי ואנו אין לנו אלא כדברי מרן שבס' בד"ה ואחריו נמשך בש"ע

(יט) עדות. ראובן ושמעון היו באחד מערי הפרזות והלוה ראובן לשמעון פעמים שלש ע"מ שיכתוב לו פיתקא לגבות מחבירו שבעיר וכפל ביניהם הפרש שראובן טוען שהלוה לו שני אלפים ושמעון בחשבו באמור אליו שלא הלוהו אלא אלף וכבר מסר לו פיתקא לגבות מחבירו כמשפט ועמדו לפני ב"ד על דין עסק וטען ראובן הלא לוי היה באותו פרק ובאותו מקום שהלויתך שני אלפים ויען שמעון ויאמר אם כה יאמר לוי שהלויתני שני אלפים עלי לשלם לך במיטבא ואז עמדו הב"ד וצוו על חכם העיר ההיא לקבל העדאת לוי במותב תלתא כדחזי והעיד לוי בפניהם שפ"א הלוה לו אלף ופ"ב הלוה לו אלף במקום אחר וכשבאה קבלת עדות הלזו חזר בו שמעון ואמר יקוב הדין את ההר ואיני מקבל עלי עד אחד יורה המורה לצדקה אם שומעין לו אם לא ויבא שכמ"ה

זאת אשיב מודעא רבא הא דאמרינן בפ' זה בורר דף כ"ה נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנים עלי שלשה רועי בקר רמ"א יכול לחזור בו וחכ"א אינו יכול לחזור בו ואסיקנא כי פליגי לאחר גמר דין אבל קודם גמר דין לכ"ע יכול לחזור בו ואפילו