משכנות הרועים תקה

לא מחייב עיין בספר בית דוד בח' ח"המ סי' קי"ב באריכות

(כב) ס"ס. אי מפקינן ממונא מחזקת היורשים או מיד המוחזק עיין להכ"הג ז"ל סי' ר"ה מאות ע"ה ואילך ולמוהר"ם שלטון ז"ל בס' בני משה סי' י"ד ול' וע"ט ובכנ"הג סי' קצ"ה בהגהב"י אות ט' ומהר"א ששון ז"ל סי' קי"ו ומהריב"ל ח"א סי' פ"א ומוהרשד"ם ז"ל ח"המ סי' תמ"ט ומוהר"ש הלוי ז"ל סי' מ"ה וה' מעשה חייא ז"ל דקכ"ד והרב פני משה ז"ל ח"א סי' ל"ד וב"ד סי' קצ"א וח"ב. סי' י"ד ונ"ט וה' בני אהרן ז"ל סי' ע"ו ע"ז ק"ט ק"י קי"א והרב תורת חיים ז"ל ח"א סי' י"א י"ד ט"ו י"ו וה' דרכי נועם ז"ל סי' כ"ז דף רכ"ז והרב בני חיי ז"ל סי' קצ"ה בהג"הט והב"י סי' רמ"ג והרב כרם שלמה ז"ל סי' ס"ז ס"ח והרב פרח מט"א ח"א סי' ה' וח"ב סי' קי"ד עדות ביעקב סי' קל"ח זרע אברהם ז"ל ח"מ סי' ו' דף פ"א שמש צדקה ח"מ סי' ל"ה דט"ל ע"ד בהגהת הרב בנו הרב בני יעקב ז"ל סי' י"א י"ב י"ג משפטים ישרים סי' כ"ג ומוהר"ש גאון ז"ל סי' ל"ד ל"ו והרב נאמן שמואל סימן קי"ב ומשאת משה ח"א כוף סי' נ"ט ח"ב סימן י"ג ע"ע להרב שמש צדקה חלק י"ד סי' י"ד דף ס"ד ה' דבר משה ז"ל ח"ב סי' ה' הרב נחפה בכסף ז"ל ח"מ סוף סי' ב' הרב גינת ורדים ז"ל כלל ו' סי' ט' הרב אדרת אליהו ז"ל סי' ר"ב ותשו' הרב כנ"הג ז"ל בספר בעי חיי והרב עץ הדר ז"ל סי' צ"ח וסי' ז"ן ע"ש

(כג) סרסור. ראובן מסר חגורה אחת לסרסור ידוע למוכרה ויען כי לא מצאה ידו די מחסורו עמד ומשכנה אצל שמעון וכשנודע הדבר לבעל החגורה תבע משמעון לתת לו חגורתו ויהי כמשיב לא בעל דברים דידי את

זאת אשיב נהי דהסרסור אין לו חזקה היינו לגבי בעל החפץ אבל לגבי דידיה הן לו יהיה אלא גנב כדין גנב מפורסם ונוטל הבע"הב את כליו בלא דמים לא הוי אלא שנותן לו מה שהלוה עליו ונוטל חגורתו ויש לי ראיות על דנא רזא אלא שכבר נדפס ס' בעי חיי להר"ב כנ"הג ז"ל ח"ב סי' קל"ח עיין שם מה שהאריך בזה

(כד) סרסור. ראובן נתן לשמעון הסרסור חפצים למכור אותם ללוי והלך אצלו ולא ערבו לו ובהחזרת הסרסור נאבד לו אחד מהחפצים דעת הרב כנ"הג ז"ל סי' קפ"ה אות ח' בהגהב"י שהסרסור פטור ודעת רבו וה' מוהרי"ט בן יעיש ז"ל לחייב ע"ש ודבריהם באו בתשו' הרב ז"ל בס' בעי חיי ח"ב סי' קל"ט ע"ש אבל אם אמ"ל תמכור אותו ללוי ואם לאו תחזירהו לי פטור ע"ש ובסמ"ע סי' קפ"ה סקי"ח ע"ש

(כה) סרסור. מי שנתן חפץ לסרסור למוכרו בעד כ"וך אינו רשאי ליקח אותו לעצמו לפיכך אם הוקר השבח לבעל החפץ מוהרש"ך ח"ב סי' קי"ז ע"ש וע"ע להרב בני חיי סימן קפ"ה בתשו' שהביא מוהר"א נחמיאש ומוהר"ח אל'פנדארי זצוק"ל באורך

(כו) סרסור. מי שנתן חפץ לסרסור למוכרו אע"פ שעדיין לא נמכר קאי עליה בש"ש אע"ג דאכתי לא מטא ליה מניה הנאה כיון דלכשימכר מטיא ליה הנאה כמ"ש בש"ע סי' קפ"ה ס"ח ע"ש וכן מצאתי במקו' למציעא במ"ד לדף מ"ג אמתניתין דהמפקיד מעות וכו' שכ"כ משם הרי"ף ז"ל ומסייעא ליה מלתיה מדקאמר בגמרא התם כיון דשרו ליה רבנן לאשתמושי בגוויהו הו"ל שואל עלייהו ואע"ג דהתם קאמר דהו"ל שואל להתחייב באונסי' נמי התם לרב הונא הוא דקאמר הכי אבל לרב נחמן לא הוי אלא ש"ש כדאיתא התם וקי"ל כרב נחמן כמ"ש כל הפוסקים ובטוש"ע סי' רצ"ב ס"ז ע"ש ועוד דבנ"ד אפילו רב הונא מודה דלא הוי אלא ש"ש דהתם ה"ט דחייב באונסין משום דבתורת שמירה נחת עלייהו וס"ל לד"ה כרב יוסף דאמר שומר אבידה ש"ש משום פרוטה דעני כדאיתא התם דכ"ט וכן מצאתי להתוס' שכתבו כן עלץ לבי ויגל אבל בנ"ד דליכא משום פרוטה דר"י פשיטא דאפילו לר"ה לא הוי סרסור אלא ש"ש וכמ"ש הרבנים ז"ל

(זך) ספר תורה. ראיתי בני אדם כשכותבין ס"ת ומניחין אותו בהיכל הקדש מתנים באותה שעה שאם ירצה לעקור דירתו ולעלות לא"י הרשות בידם ודאי דתנאם קיים והו"ל נכסי דידיה ואם ימצא ב"ח לגבות חובו מהמקדיש יכול ליטול הס"ת בחובו מוהרימ"ט ז"ל חי"ד סי' ד' ותשו' ה' מעשה חייא ז"ל סי' ח' ועיין כנ"הג ח"המ סי' צ"ז בהג"הט כ"ו כ"ז ע"ש

(כח) סרסור. חדשים מקרוב באו נהגו שהמביא גוי מאוהביו לקנות איזה סחורה לאחר שהולך הגוי תובע סרסירותו ונהגו כן קרוב לשלשים שנה ומעתה הממאן ליתן אין שומעין לו וכן מצאתי להכנ"הג ז"ל בסימן קפ"א בהג"הט אות יו"ד

(כט) ס"ת . על דבר אמת המתנדבים בעם להביא ס"ת לב"הכ אשר הם מתפללים שם ולפעמים כי יקרה שנטתה דעתו להתפלל בב"הכנ אחרת בעבור איזה סיבה ורוצה להוליך עמו ס"ת שלו למקום שהלך להתפלל שם להיות לו לתפארת ולתהלה ולשיעלה לקרות בס"ת שלו גם את זאת להשגיח ולפקע עליו אם יארע בו איזה קלקול באופן שיהיה ובני הקהל טענו עליו כבר זכינו בו ואי אתה רשאי להפקיע זכותינו. דבר זה נפתח בגדולים הוא הגאון מוהרא"ם ז"ל בתשו' ח"א סי' נ"ד דף פ' ע"ג כ' ולענין להוציאו מידם ולהוליכו לב"הכ שהלך להתפלל בה ולקבוע שם תפלתו לא יצא מתחת רשותו אע"פ שנתנה ביד הגבאים משום דאומדנא דדעתא היא שלא בחר להקדישה לב"הכ ההוא אלא מפני שהיה קובע שם תפלתו כדאוכחנא לעיל וכו'. והא דנסתפק לכון ג"כ היכא דמתו הבעלים ובניהם קיימים אם הם עומדים במקום הבעלים או לא נלע"ד דבמקום הבעלים קיימי דהא אומדנא דדעתייהו שלא כוונו הנודרים והמתנדבים לידור ולהתנדב לב"הכ שהקהל מתפללים בה יותר משאר בתי כנסיות אלא כדי שיהיו הקדשותיהם שמורים ומשגיחם שם מהם ומבניהם ומכל קרוביהם שמתפללים שם שאם יצטרכו גניזה ושמירה יתירה מגניבה ואבידה ומקלקול וכיוצא הם יהיו משתדלים יותר משאר כל הקהל כמו שאנו רואים היום בעינינו ולא יהיו כשאר הקדשות שאין להם בעלים או שנשתקעו שם הבעלים מהם שאין שום אדם משגיח עליהם כ"א הגבאים וכו' והו"ל כקדירה דבי שותפי לא חמימי ולא קרירי ועוד כדי שיהיה לו ולכל קרוביו המתפללים שם לכבוד ולתפארת מכל אנשי קהלתו וכו' וכיון שכן הוא גם הקרובים בכלל האומדנא כמו הבעלים עצמם וכו' ע"ש שהאריך ואע"פ