משכנות הרועים תקד

ז"ל דלא הוי אלא סי' מובהק בסתם וכיון דע"י סי' אמצעי מפקי' לה מאיסור תורה תו לא רמיא עלה אלא איסורא דרבנן ובהצטרף טעמא אחרינא אזלינן בה לקולא כשאר איסורי דרבנן ע"ש. ובנ"ד איכא פלוגתא דרבנן בתראי דס' מת"ת ומהרי"ו ומר"ן מאוגר והמבי"ט והרד"ך והראנ"ח ומוהרי"ט בן יעיש ז"ל ומוהרי"ט סברי מרנן דמצטרפים אמנם הת"הד ומוהרש"ל ומוהרשד"ם ומהר"י אדרבי ומוהראד"ב ומשפט צדק ז"ל כתבו דאין מצטרפים ע"ש בכנ"הג אות שע"ה עמד וימודד אר"ש מערכה לקראת מערכה ועיין בתשו' בני משה ז"ל ולענין הכרת בין בן ברית ובין שאינו בן ברית בין ערל לישראל ודאי מנכרא מלתא בין מהול לבלתי מהול אמנם בין ישראל לישמעאל צריך לדעת במה יודע איפא אי משום דישראל בר פריעה וישמעאל עדיין לא ניתנה להם פריעה הא אמרו ז"ל שאברהם אע"ה לא פרע משום דנתמעך ע"י תשמיש איברא דראיתי לה' המבי"ט ז"ל ח"ג שכתב וז"ל והנוצרי שנראה שהכירו הנוצרי מן הישמעאלים מפני שהנוצרים הם ערלים מכל וכל והישמעאלים אין להם ערלה אבל אין עושים פריעה וכ"כ מוהרשד"ם סי' כ"ב וז"ל והכירו היותו יהודי שהיה מהול כמשפט היהודים עכ"ל וראיתי לה' כנ"הג ז"ל באות שכ"ח בהגהב"י שכתב דמהר"ם אלשקר ז"ל שאני ליה בין נמצא בתוך שלשה או לאחר ג' ע"ש ואין כן דעת המבי"ט ומוהרשד"ם ז"ל ע"ש וצ"ע דאכתי אימור מומר הוא וי"ל דבהאי ודאי חששא רחוקה דמומרים מיעוטא דמיעוטא נינהו

ועוד איכא טעמא רבא בשריותא דהאי אתתא ממאי דאיתא בתוספתא ופסקה רבינו לשם בהלכות גירושין דין כ"ז שכתב וז"ל ישראל שאמר וכו' אבל אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פ' ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו עכ"ל ואע"ג דהתם מיירי באומר הגוי שמת אבל בנ"ד ליכא אפילו חד דמסהיד עליה דשכיב וכו' מ"מ הרי מצינו הרוג לפנינו מונח מאי אית לך למימר דילמא אינש אחרינא הוא כיון דלא נפקד ממנו איש אלא זה אמרינן דודאי הוא כי היכי דהתם אע"פ שלא הזכיר שמו ושם אביו אלא באומר מת יהודי שיצא עמנו סגי בחיפוש ה"נ דכוותה בנמצא יהודי הרוג אע"ג דלא בקיאינן ביה ולא בסימניו ולא בטביעות עינא סגי ע"י חיפוש

(י) סימנים. הא דאפליגו בפ"ב דמציעא דז"ך אי סימנים דאורייתא או דרבנן וקאמר תלמודא דנ"מ לאהדורי ליה לצ"מ עיין בתשו' מהר"י אבן מיגאס ז"ל סי' טו"ב

(יא) סמיכה. האב שהוא מומחה בשחיטה ובדיקה יכול לסמוך את בנו ולהעיד עליו שהוא מומחה ופקיע הרב פרי הארץ ז"ל ח"ב בי"ד סי' י"ב עש"ב ועיין להרב הלק"ט ח"א סימן ל' ועיין להפר"ח ז"ל סי' קי"ט ועיין לה' שבות יעקב ז"ל ח"א סי' מ"ג והוצרכתי לזה יען שראיתי פה מתא יע"א החתומים בסמיכה שני קרובים גמורים ונקפני לבי ע"ז עד שמצאתי וראיתי המאו' הגדולים האלה ואורו עיני א"ל

(יב) ספק קי"ל כל ממון המוטל בספק כל דאלים גבר ובז' דרכים נחלק ואסף איש טהור הכנ"הג בסי' קל"ט בהגהב"י אות ג'

(יג) ס"ס. בפלוגתא דרבוותא לא אמרינן ס"ם הרדב"ז ז"ל ח"א סי' קי"ט שו"ת ה' לחם רב ז"ל סי' כ"ז אבל מוהרשד"ם ז"ל חא"הע סימן ל"א קרי ליה ס"ס ע"ש ועיין כנ"הג ח"המ מה"ק סי' קי"ב בהג"הט אות ך' ועיין פר"ח א"ח סי' תפ"ט ס"ח ועיין בט"ז א"ח סי' תרמ"ח סק"ה ועיין בשו"ת הלכות קטנות סי' קמ"ו ועיין בדרשות מוהר"ש פרימו ז"ל סדר וישב ועיין בה' פרח מט"א ז"ל ח"א סי' ל"ו ול"ז ונ"ה וקי"ג ובח"ב סי' כ"ג

(יד) ס"ס כל מה שאנו מתירין ס"ס מטעמא דרובא נגעו בה עיין למוהר"י הכהן בס' בית ועד סי'

(טו) ס"ס. דפלוגתא דרבוותא קי"ל מספקא דתיקו דתלמודא מוהר"י קולון ז"ל שרש כ"ה מוהר"א אלקובו ז"ל סי' ד' דף כ"ג ע"א ובספק מציאות קיל מתיקו מוהריק"ו שורש עק"ב ועיין במוהר"א אלקובו ז"ל שם ועיין בס' מש"ל בפ"ד מה' בכורות ועיין כנ"הג ח"מ בסי' ר"ז בהגהב"י אות רי"א ועיין בשו"ת הרב שער אפרים ז"ל ס"סי ע"ב וסי' ע"ט

(טז) ס"ס. בדרבנן כל ספיקא שהיא ס"ס לחומרא אפי' בדרבנן אזלינן לחומרא זה היה נראה לכאורה אבל התוס' בעירובין דל"ת בד"ה ספק טבל והר"ש במס' ידים פ"ד משנה ב' כתבו אפילו בתלת ספיקי לקולא ועיין בהמש"ל ז"ל בפ"ד מה' בכורות בסוף הפרק ובפ"ד מה' שאר אבות הטומאות דין א' ובפ"ו מה' מקואות דין ו' מה שהאריך למעניתו בחקירה זו ועיין להשע"ה ז"ל בהלכות מקואו' בכללי הס"ס סי' ה' ועיין לה' יד מלאכי ז"ל סי' תק"ה ועיין להרב יד אהרן בחא"הע סי' ס"ז באריכות פרטי הס"ס ושאר ספיקות

(יז) סרסור. הנותן חפץ לסרסור להכריז עליו ונתן ראובן סכום כ"וך אינו יכול לחזור בו הרשב"ץ ז"ל ח"ג סימן ס"ז

(יח) סרסור. ראובן שנתן חפץ לשמעון הסרסור למוכרו והסרסור סבב עד שבא החפץ ליד לוי שהוא נושה בראובן אין על הסרסור שום תרעומת מראובן ולא לסרסור על לוי כנ"הג סי' פ"ו בהג"הט אות ה' ועיין עוד בתשו' הרמתה בס' בעי חיי ח"ב סי' נ"ט

(יט) סרסור. הסרסור אינו המסרסר דסרסור שליח בעלמא אבל המסרסר פוסק עם בע"ה ואם הותיר או פיחת ש'ם שם לו כנ"הג ר"סי קפ"ה בהג"הט ועיין בפי' רשב"ם ז"ל בפ' הספינה דפ"ז במתני' דסרסור דלא משמע הכי דמתני' קתני סרסור ומפרשי' לה דלוקח בסכום ידוע ובלשון הש"ס נק' ספסירא עיין בהמפקיד דמ"ב ועיין בהסמ"ע סי' רל"ב ס"ק ט"ל ודוק בלשון הש"ס שכתב סרסר ע"ש

(ך) סרסור. הסרסור שגמר המקח בכל דבר כראוי לו ואח"ך מחלו זה לזה נוטל שכירותו ה' שער אפרים ז"ל סי' ק"ן ול"ד למ"ש מור"ם סוף סי' קפ"ה ועיין במור"ם ס"ס דצ"ד וכעת ראיתי להרב בני חיי שם סי' קפ"ה שהביא דברי הרב שער אפרים וע"ש מ"ש ע"ד

(כא) סרסור. ראובן נתן חפץ לסרסור למוכרו ונכנס שמ' עם ראובן בדברים עד שגמר ומכר לו החפץ שביד הסרסור וקבל הדמים ובבא הסרסור נמצא שמכר כבר החפץ ללוי וקבל הדמים אם יתחייב מי שפרע ללוי דהו"ל כחזרה זהו דעת הרב אנגי'ל ז"ל אבל דעת הרב בית דוד דאפילו מי שפרע