משכנות הרועים תקג

שהקל בזה הרב"ח ז"ל לענין חליצה לא בעינן כפיפה יפה דן יפה הורה מנ"ר נ"ר דאין לסמוך על דבריו בזה אישר חיליה גם במה שהכריח לפרש כוונת מרן בסי' ס"ח דנקט ס' הטור והתרומה ושבק כל הני רבוותא הדין עמו תורת אמת היתה בפיהו כי צדיק מני"ר נ"ר. גם במה שהסכים לפרש כוונת הרי"ף ז"ל דלאו למימרא שיהיה בכולן כדי לכוף והאריך בזה לזה דעתי נוטה כוותיה דמני"ר ומטעמיה ובמה שעמד מני"ר נ"ר ע"ד התוס' דפרק מ"ש אפריין נמטייה וכבר עמד ע"ז מהר"ש הלוי ז"ל ע"ש וקרובים דברי מכת"ר לדבריו ז"ל אלא דאכתי לא אפרוק מחולשא דבאו דבריהם ז"ל שלא מענין קו' ופירוקא דהוו בה ועוד דבאלין דקא מפליג תלמודא בין חליצה למיאון הגם הוא דהו"ל למקבע למלתייהו ועדין צע"ד כעת ועיין להמש"ל בפ"ב מה' אישות ע"ש סיפא דמלתא. בהא סליקנא ובהא נחיתנא דזה בר חליצה מעלייתא הוא לכתחלה וזריזין ומקדימין וחביבה מצוה בשעתה ואני תפלה למען יאריך ימים על ממלכתו ומלכים מחלציך יצאו עיניו יחזו עד אשר יגדלו ברבות הטובה על התורה ועל העבודה עד כי יבא שילה משיח לישראל אכי"ר

(ט) סימנים ע"ד עסק שנמצא הרוג בבית עכו"ם חסר הראש אך יש סי' וטביעות עינא בשאר איבריו וכתבתי ע"ז באריכות כדבעי למעבד אבדורי אבדור והיה הנשאר אמרתי אם אעלהו על ספר לעת מצא איה"ב

לענין מה שהעידו על העיקום שבאצבעו האמצעי שבידו הלא זה הדבר מפורש יוצא בתשו' הרד"ך ז"ל והביאו רבינו ב"י על אשה שהעידה שהיה לו רושם באצבעו מצד איזה חולי ונשאר עקום מעט דסי' מובהק הוא אפי' להתיר אשת איש החמורה עכ"ל ולדעתו ז"ל אפילו לרבנן דס"ל דשומא לא הוי סי' מובהק היינו באומר שומא יש לו באבר פ' אבל אם אומר במקום פ' ג"כ הו"ל כנקב בגט בצד אות פ' כך מבואר בתשובה בדבריו ז"ל וה' מוהריב"ל בס"א כלל א' סי' ח' מסתפק בזה ולא נטה להתיר וראיתי להכנ"הג אות שס"ז בהגהב"י ז"ל שכתב דמוהרשד"ם ז"ל והרש"ך ז"ל כתבו שגם הרד"ך ז"ל לא אמרה אלא בדרך אפשר ע"ע ולע"ד קשה לשמוע חדא שרבינו ב"י ז"ל הביאו לפסק הלכה ועוד שמוהר"ם מלובלין בסי' ז' ובסי' פ"ט הביא גוף תשובת הרד"ך ובדברי קדשו כתוב לאמר דאתתא דא שרייא מה"ט ע"ש ומינה גמרא גמיר מוהר"ם ז"ל לנדונו נמצא דעת הרד"ך ודעת רבינו ב"י ז"ל ובעל המפה כמ"ש הכנ"הג והלבוש ומוהרימ"ט ומהר"י בלובלין דהוי סי' מובהק ביותר אפילו לגבי איסור ודעת מוהרשד"ם ומוהרח"ש ומוהריב"ל ומהר"י אדרבי ז"ל נקטו בה להחמיר גם הרב משאת בנימן ז"ל איברא דאכתי לא פלטן דשאני נדון הרד"ך ז"ל שהיה בו רושם בצד העיקום ומשו"ה חשיב ליה בסי' מובהק משא"כ בנ"ד שאין בו אלא עיקום דילמ' הוי סי' מובהק ועוד שהעד לא ידע בין ימינו לשמאלו רק ההוא אמר באצבע א אמצעי של ידו א"כ לא הוי סי' מובהק אלא דבזה ראיתי להב"ש סקע"א שכתב משם הט"ז דבנדון הרד"ך אצ"ל באיזה אצבע ובצלקת פליגי בה המ"ב והט"ז ע"ש ובודאי דבנ"ד לא הוי אלא סי' האמצעי אפי' להרד"ך ז"ל ואפילו לרבנן דפליגי אהרד"ך ז"ל נראה דל"פ עליה אלא בשומא דס"ל מר כי סיים מקומה הוי סי' מובהק ביותר אבל בעיקום ורושם בצדו מודים דהוי סימן לגמרי וכן מתבאר מדברי ה' בית שמואל ז"ל וא"כ בנ"ד נראה דלכ"ע הוי סימן מובהק האמצעי ולמ"ד סימנים דאוריותא אתתא שרייא

גם בעדות שרגליו מלמטה דקות מראה ביותר משאר בני אדם ובעוביין לא הפליג לומר כן נראה ברור דסי' זה יצא מכלל ארוך וגוץ דהוי סי' גרוע ונכנס לסוג סי' מובהק קצת ומעתה אם כנים אנחנו דשני סימנים אלו שבגופו הו"ל סימנים אמצעיים באנו למחלוקת דאיכא מ"ד דבהצטרף ב' הסימנים שבגופו מסקינן להו דרגא וקרינן להו סי' מובהק ביותר אמור רבנן בטעמא דלא שכיח בחד גברא תרי סימנים חשובים למובהק קצת ומ"ש הרב תה"ד ז"ל ופסקו מור"ם ז"ל דאפילו מאה שאינם סימנים מובהקים אינם כלום כבר פירשה המ"ב משם מהרא"י דמיירי בסימנים גרועים דוקא אבל לא בסי' אמצעיים וכ"כ הט"ז כמ"ש ה' ב"ש סקע"ג ע"ש והכי משמע ריהטא דלישנ' דמור"ם דעל סימני ארוך וגוץ קאי למאי דסליק מניה גם הרב כנ"הג לשם אות שע"א כתב שכן הסכים בתשו' ולא פליגי עליה אלא דהת"הד ז"ל מיירי בסימנים גרועים ומוהריב"ל ז"ל דמספקא ליה באמצעיים אלא דמוהרח"ש ז"ל כתב דאפילו באמצעיים כתב כן ושמוהריב"ל ז"ל לא ראה הדרך דמתיר בצירוף הסימנים ושאח"ז ראה לה' מ"ב ז"ל שפי' דוקא אגרועים ביותר וכמ"ש משמו ה' ב"ש ז"ל ובשם ט"ז וכמדובר. ומעתה היה נראה להתיר עפ"י ס' הני רבוותא ולסמוך על המקילין וטעמא כיון דבחד סימנא מובהק קצת מפקינן לה מאיסורא דאוריי' למ"ד סי' דאודייחא ולענין החזרת אבידה והורדה לנחלה מהנו סימנים מובהקים בסתם ולא בעי' מובהקים ביותר אלא דבאיסור כרת החמירו וכ"כ רבינו ז"ל בפ"ז מה' נחלות ומרן ז"ל בש"ע סי' רפ"ד ע"ש ואע"ג דנקטו לישנא דסי' מובהקים דודאי דעל אמצעיים קיימי דאלת"ה היו משיאין את אשתו ג"כ וזה ברור וכ"כ הסמ"ע ז"ל לשם וכנ"הג אות א"ך בהג"הט ומעתה כיון דמדאורייתא שרייא ולא פש גבן אלא חומרא דרבנן סמכינן אמ"ד דב' סימנים שבגופו מצטרפין להיותו קרוי סי' מובהק ביותר ועוד מן הדא שבד' כליו נתנו בהם סימנים ואיכא מרבוותא דס"ל דלישנא בתרא דקאמר לא חיישינן ומתני' בסומקי וחיוורי הכי הלכתא וכן נראה מדברי התוס' שכתבו דלמסקנא לא חיישי' לשאלה וזו היא דעת הרשב"א והר"ן והריטב"א והמרדכי ז"ל סוף יבמות אלא דמרן ז"ל כתב ע"ד ולאו דסמכא אינון ומ"מ בכ"הג דנ"ד דד' כליו ובפרט כתונת וכובע ומנעל ומצנפת שיצא מביתו לבוש בהם אנן סהדי דלא עבדי דמושלי אינשי הני כלים וכ"כ ה' עדות ביהוסף ומוהרלי"מט ז"ל חאה"ע סי' ל"ה ע"ש בתשו' שלימה בטוב טעם ודעת והרב כנ"הג לשם אות שי"ן הביא סברת רבו ז"ל ושכ"ד הר"ם מפאדווה ומוהרח"ש ומוהרי"ט בן יעיש ז"ל והרב ז"ל נטה להחמיר ועיין בית שמואל ז"ל סקס"ט שכתב דמיירי בארנקי שנמצא לבוש במלבושו דשאני ארנקי דאפשר דהיה מונח מקדם משא"כ בכתונת

אמור מעתה בהצטרף הב' סימנים אמצעיים שבגופו עם סימני כליו מסתברא דלכ"ע מהני וכבר ראיתי להרב גינת ורדים חא"הע סימן כ"ד שנשאל במי שנמצאו לו סימנים ששני שיניו האמצעיים התחתונים שבורים דלדעת הר"ר גרשון ז"ל דהוי סימן מובהק ביותר למשרי א"א ולדעת הר"א הלוי ובית דינו